פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 7727/14 מסגריית אלשורוק בע"מ נ. אגף המכס ומע"מ-באר שבע

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסלות שופטערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשת פסלות שופט

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערערים ערערו על דחיית בקשת פסלות שהגישו נגד שופטת בית המשפט המחוזי בטענה שאמירתה בהחלטה קודמת כי אין קשר בין הדברים מעוררת חשש למשוא פנים. בית המשפט העליון קבע כי חוסר שביעות רצון מאמירה שיפוטית אינו מקים עילת פסלות, וכי לא הוכח חשש אובייקטיבי למשוא פנים. הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

העובדות

המערערים הגישו המרצת פתיחה לביטול הסכם פשרה בנושא שומה. במהלך ההליך ביקשו הארכת מועד להגשת סיכומים בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע. בית המשפט האריך את המועד, אך קבע בהחלטה כי אין קשר בין הדברים, ובעקבות כך הוגשה בקשת פסלות שנדחתה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם אמירת בית המשפט בהחלטה קודמת כי אין קשר בין הדברים מקימה חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילתו?
  2. 2.האם בקשת הפסלות הוגשה במועד?

הלכות

  1. 1

    חוסר שביעות רצון של בעל דין מאמירה של בית המשפט בהחלטה אינו מקים עילת פסלות.

    ״חוסר שביעות הרצון של המערערים מאמרת בית המשפט בהחלטה מיום 22.9.2014 אין בו כדי להקים עילת פסלות.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    המערערים לא הצביעו על בסיס לחשש אובייקטיבי למשוא פנים, ולכל היותר מדובר בהבעת דעה הניתנת לשינוי.

    ״המערערים לא הצביעו על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים, ונחה דעתי כי בית המשפט לא קבע דעתו הסופית בנוגע לעצם העניין.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • משוא פנים
  • חשש ממשי
  • עילת פסלות
  • הארכת מועד
  • סיכומים
  • חוק חופש המידע
  • הבעת דעה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים אזרחיים

ע"א

7727/14

לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס

המערערים:

1. מסגריית אלשורוק בע"מ

2. ואאיל אלמדיגם

נ ג ד

המשיבים:

1. אגף המכס ומע"מ-באר שבע

2. מס הכנסה, פקיד שומה-באר שבע

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע

מיום 5.11.2014 בתיק ה"פ 26054-01-13 שניתנה

על ידי כבוד השופטת

ר' ברקאי

בשם המערערים:

עו"ד קובי גולדמן;

עו"ד מיכאל כשכאש

פסק-דין

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי ), מיום 5.11.2014, בה"פ 26054-01-13, לפיה נדחתה בקשת המערערים כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינם.

2.

המערערים הגישו ביום 16.1.2013 המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בה ביקשו לבטל הסכם פשרה בנוגע לשומה, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 12.6.2011 (ע"מ 38842-04-10 וע"מ 42122-10-10). שמיעת הראיות בתיק הסתיימה ביום 31.7.2014 ובית המשפט הורה על הגשת סיכומים. נקבע כי סיכומי המערערים יוגשו לא יאוחר מ-11.9.2014. המערערים ביקשו להאריך את מועד הגשת הסיכומים, מאחר שפנו בבקשה לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע ), ובקשתם התקבלה. בבקשה נוספת ביקשו המערערים להאריך את מועד הגשת הסיכומים עד למתן החלטה בעתירה שהגישו לפי חוק חופש המידע, לקבל מידע לגבי העברת כספים מישראל לרשות הפלשתינית בקשר לעסקאות שביצעו המערערים עם עוסק פלשתיני. צוין בבקשה כי במסגרת העתירה התבקשה תגובת הממונה על חופש המידע ונקבע דיון ליום 27.10.2014. בהחלטה קצרה מיום 22.9.2014 קבע בית המשפט כי אינו מוצא כל קשר בין הדברים. עם זאת, לפנים משורת הדין האריך את המועד להגשת סיכומי המערערים עד ליום 20.11.2014. בעקבות החלטה זו הגישו המערערים ביום 2.10.2014 בקשת פסלות, בטענה שההחלטה מיום 22.9.2014 מעוררת חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילתו של בית המשפט.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי בקשת הפסלות הוגשה 10 ימים לאחר מתן ההחלטה מיום 22.9.2014, וכי ספק אם ניתן לראות בכך בקשה שהוגשה במועד. בית המשפט הוסיף כי בקשת המערערים להארכת מועד להגשת סיכומיהם לא הייתה נהירה דיה, בשל העדר פירוט הקשר והרלוונטיות של המידע המבוקש על פי חוק חופש המידע למחלוקת בתיק שבפניו. בית המשפט ציין כי פנייה מאוחרת זו של המערערים לקבלת המידע האמור, על רקע הזמן שעמד לרשותם לפני הגשת התביעה, וגם לאחריה, עד המועד בו נקבעה שמיעת הראיות, עוררה אף היא חשד להעדר רלוונטיות, וכי למרות זאת האריך את המועד להגשת הסיכומים, כמבוקש. לפיכך קבע בית המשפט כי אין באמור בהחלטתו מיום 22.9.2014 כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים, אלא, לכל היותר, המדובר בהבעת דעה הניתנת לשינוי. זאת במיוחד, כשהאמירה בעניין העדר קשר אינה נוגעת ללב המחלוקת. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.

לטענת המערערים, אמרתו של בית המשפט בהחלטה מיום 22.9.2014 כי אין קשר בין הדברים יוצרת חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לשיטתם, קיימת אפשרות שבית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין, עד כי המשך ניהול המשפט על ידו, כמוהו כ"משחק מכור". המערערים טוענים כי הרלוונטיות של המידע הובהרה, לכל המאוחר, בדיון שהתקיים ביום 3.7.2014, אגב חקירת מוסרי התצהירים. המערערים מפרטים את הרלוונטיות של המידע שעשוי היה, לטענתם, למנוע מהם חתימה על הסכם הפשרה, אותו הם מבקשים לבטל בטענה כי נפל פגם של הטעיה בכריתתו. לטענת המערערים, ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות מחזקת את החשש שמא בית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין. המערערים מציינים כי קיימת זהות מוחלטת בין עמדת המשיבים בתגובתם לבקשה להארכת מועד לבין קביעות בית המשפט בהחלטה מיום 22.9.2014, באופן המחזק, לדעתם, את החשש למשוא פנים. לפיכך, מבקשים המערערים לקבל את הערעור ואף להורות על הפסקת הדיון בעניינם עד להכרעה בערעור.

5.

דין הערעור להידחות. טענות המערערים אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניין. חוסר שביעות הרצון של המערערים מאמרת בית המשפט בהחלטה מיום 22.9.2014 אין בו כדי להקים עילת פסלות. מה גם, שבסופו של יום, הוארך המועד להגשת סיכומיהם, כפי בקשתם (למשל, 6391/14 שפר נ'

CREDIT SUISSE GROUP AG (20.11.2014). כך או כך, המערערים לא הצביעו על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים, ונחה דעתי כי בית המשפט לא קבע דעתו הסופית בנוגע לעצם העניין.

6.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתן

היום, י"ג בכסלו התשע"ה (5.12.2014).

ה נ ש י א

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • עמ 38842-04-10
  • עמ 42122-10-10

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • ע"א 8298/14תשעה חודשים בע"מ נ. בנק דיסקונט סניף הרצלפסק-דין

הלכות

  1. 1חוסר שביעות רצון של בעל דין מאמירה של בית המשפט בהחלטה אינו מקים עילת פסלות.
  2. 2המערערים לא הצביעו על בסיס לחשש אובייקטיבי למשוא פנים, ולכל היותר מדובר בהבעת דעה הניתנת לשינוי.