ע"א 8298/14 תשעה חודשים בע"מ נ. בנק דיסקונט סניף הרצל

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' פרגו - שופט בכיר), מיום 26.11.2014, בת"א 7627-09-11, לפיה החליט שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. ביום 14.12.2014 דחיתי את בקשת המערערים להורות על הפסקת המשפט עד להכרעה בערעור דנא. משהופקד עירבון יש להכריע בערעור.

2.

המערערים הגישו תביעה נגד המשיבים לפיצויים בגין הפסקת אשראי פתאומית, לטענתם, אשר גרמה לאובדן פעילותה של המערערת 1. בעלי הדין הגישו חוות דעת בנוגע להערכת שוויה הכלכלי של המערערת 1 וכן בנוגע להתנהלות הבנקאית בעניין. בית המשפט מינה מומחה מטעמו לבחינת סוגיות אלה והמומחה הגיש חוות דעת. המערערים ביקשו לפסול חלקים מחוות הדעת. בעקבות בקשתם, הזמין בית המשפט את המומחה לעדות על חוות דעתו. בעקבות הדיון בו העיד המומחה ביקשו המערערים מבית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה או להורות על העברתה לידי שופט אחר. במסגרת הבקשה טענו המערערים כי התנהלות בית המשפט בדיון מעידה על כך שגיבש דעתו בתביעה.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי שמיעת הראיות בתביעה הסתיימה כחודשיים קודם לכן וכי עתה נותר רק להגיש סיכומים. בית המשפט קבע כי טרם גיבש דעה בתביעה, וכי דעתו תתגבש רק בעת כתיבת פסק הדין, לאחר עיון בחומר הראיות, פרוטוקול הדיון והסיכומים שיוגשו, וכי במסגרת פסק הדין יתייחס בית המשפט לחוות דעתו ולעדותו של המומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט הוסיף כי המערערים יהיו רשאים לחזור ולטעון את טענותיהם המתייחסות לחוות הדעת ולעדות המומחה. בית המשפט קבע עוד כי הבסיס לבקשת הפסלות הוא אי שביעת רצון המערערים מהחלטות בית המשפט אשר ניתנו כדין, בסמכות ולגוף העניין. בית המשפט הבהיר כי אינו מכיר איש מבעלי הדין ולא שם עצמו כ"צד שכנגד", אלא ניהל את הדיון תוך הקפדה על כללי המשפט ועיקרי הצדק. לגופן של טענות, קבע בית המשפט כי אין כל פסול, ואף מתחייב הדבר, כי בטרם מתן החלטה בבקשה לפסול חלקים מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, יזומן המומחה לעדות. בית המשפט הוסיף כי במהלך הדיון פגע בא-כוח המערערים בכבודו ובמומחיותו של העד המומחה עד כי נדרש להתערב ולהפסיק זאת. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.

בערעור ארוך במיוחד (37 עמודים) חוזרים המערערים על טענותיהם לקיומה של עילת פסלות. המערערים מציינים כי במקביל הגישו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית משפט קמא (רע"א 6920/14), וכי הערעור דנא אינו סב על תוכן החלטותיו. המערערים מתארים את השתלשלות העניין בהרחבה, טוענים כי בית המשפט שם עצמו כצד שכנגד, והוציא מתחת ידו החלטות הסותרות את ערכי היסוד של שיטת המשפט בישראל ואת הכללים הנוהגים בשיטה האדוורסרית. נטען כי בכך פגע בית המשפט בזכותם של המערערים למשפט הוגן. לטענת המערערים, בית המשפט כפה עליהם עריכה של חקירה נגדית מיותרת של המומחה שמינה, וניהל את הדיון באופן שנועד לשרת את התוצאה אליה חתר. המערערים טוענים כי במצב דברים זה קם חשש ממשי למשוא פנים נגדם, באופן המקים עילת פסלות. בנוסף, טוענים המערערים כי החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות אינה עומדת בחובת ההנמקה ויש באמור בה כדי לחזק את קיומה של עילת הפסלות. לדעת המערערים, במקרה דנא נפגעה אף מראית פני הצדק.

5.

דין הערעור להידחות. טענות המערערים אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בתביעה שהגישו. חוסר שביעות הרצון של המערערים מהתנהלות בית המשפט ומהחלטותיו הנוגעות לחוות דעת ולעדות המומחה מטעמו, אינה מקימה עילת פסלות (השוו: ע"א 7727/14 מסגריית אלשורוק בע"מ נ' אגף המכס ומע"מ-באר שבע (5.12.2014)). השגות המערערים על תוכן החלטותיו של בית המשפט מקומן, איפוא, בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות, כפי שאכן פעלו המערערים (למשל, ע"א 6391/14 שפר נ' CREDIT SUISSE GROUP AG

(20.11.2014)). מכל מקום, המערערים לא הצביעו על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים, ונחה דעתי כי בית המשפט לא גיבש דעתו באשר לתוצאת ההליך. לפיכך, יש לאפשר את המשך קיומו של ההליך לפני בית המשפט וכך אני מורה.

6.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.