ע"א 7773/10 סולו קומוניקציה מעבדות בע"מ נ. ריצ'ארד ניקל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע "פסק דין (חלקי)" של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל). כדי להכריע בבקשה שכזו יש כידוע לבחון את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות כפי שיבואו להלן. פסק דינו של בית המשפט המחוזי קבע כי על המערערים לרכוש את חלקו של המשיב במערערות 2-1 (להלן: החברות) כסעד של הסרת קיפוח המיעוט. בית המשפט קבע כי חלקו של המשיב בחברות היה 15% ולשם קביעת שווי החברות הסתמך בית המשפט על הערכת שווי שביצע ד"ר מיקי בלומנטל (להלן: המעריך החיצוני) במסגרת הסדר דיוני שהיה בין הצדדים. בית המשפט קבע כי על המערערים לשלם למשיב, ביחד ולחוד, סך של קצת למעלה ממיליון ש"ח המהווים 15% מערך החברות במועד פיטורי המשיב, כפי שנקבע על ידי המעריך החיצוני, וכי יש להוסיף לסכום זה ריבית והצמדה מאז אותו מועד. ככל שניתן להבין מכתבי הטענות שלפניי בערכים של היום מדובר בכמעט שני מיליון ש"ח.

2.

בית המשפט הוסיף וקבע כי על המעריך החיצוני להשלים את חוות דעתו באשר להשפעת אירועים שונים, שנקבע כי גם בהם קופח המשיב, על שוויה ההוגן של החברה. בית המשפט קבע כי ככל שהמעריך יקבע שבעקבות אותם אירועים שווי החברה ההוגן במועד הרלבנטי גבוה משנקבע קודם לכן, יתווסף ההפרש לטובת המשיב ויינתן ככל הנדרש פסק דין משלים והחלטה נוספת בה גם ייקבע שכר טרחתו של המעריך החיצוני ושכר טרחתו של המשיב והוצאותיו.

3.

המערערים הגישו ערעור על פסק דין זה ובו הועלו טענות שונות לרבות באשר לאותם אירועים שונים שנקבע כי גם בהם קופח המשיב. יחד עם זאת בבקשה לעיכוב ביצוע (ולאחר שנדחתה הבקשה שהגישו בעניין לבית משפט קמא) התרכזו המערערים בעניין אחד והוא הסתמכות בית המשפט על חוות דעתו של המעריך החיצוני. לטענת המערערים מדובר בחוות דעת שניתנה במסגרת הסדר דיוני מוסכם שניתן לו תוקף של החלטה שקבע מפורשות כי " הערכת השווי לא תהא מחייבת, אלא תיערך לצרכי מו"מ בלבד ". לכן, לדעתם, שגה בית המשפט בהסתמכו על חוות דעת זו ו"גם אם יידחו בסופו של יום כל טענותיהם האחרות של המבקשים, עדיין אין בכך כדי לתקן את השגגה שנפלה בהחלטת כב' בית המשפט ובמצב זה, צריך יהיה לבטל את החיובים הכספיים שבפסק הדין ולמנות מומחה שיעריך את שווי המניות". המערערים הוסיפו וטענו כי די בטעות זו של בית המשפט שהיא ברורה וגלויה כדי לקבוע כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים. לחיזוק טענתם בהקשר זה הפנו המערערים לסיכומי המשיב בבית משפט קמא בהם התבקש במפורש סעד של מינוי מעריך – דהיינו גם המשיב לא חשב שניתן לסמוך על חוות הדעת של המעריך החיצוני – וטענו כי בית המשפט העניק למעשה סעד שלא התבקש.

4.

המערערים הוסיפו ועמדו על כך שלאחר פסק דינה של כב' השופטת פלפל ניתן בתיק פסק דין נוסף על ידי כב' השופטת אבניאלי. לטענתם, לא ברור מי מבין שני פסקי הדין הללו הוא המחייב ולכן הם הגישו ערעור גם כנגד פסק דין זה (ע"א 7771/10). המערערים טוענים כי אומנם גם השופטת אבניאלי מצאה כי הם קיפחו את זכויות המשיב וכי עליהם לקנות את מניותיו – אך היא קבעה מפורשות בפסק דינה כי יש למנות כעת מעריך. דהיינו, גם לשיטת השופטת אבניאלי לא ניתן להשתמש בחוות דעת המעריך החיצוני כפי שנעשה בפסק הדין נשוא ענייננו.

5.

המשיב בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע נסמך בעיקר על החלטת השופטת פלפל בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא. השופטת פלפל קבעה באותה החלטה, בין היתר, כי פסק דינה ניתן לאחר הסכמת הצדדים לפניה ולכן אין לסמוך על מה שנעשה בתיק לאחר מכן; כי המערערים לא העלו ולו טענה אחת כנגד הערכת השווי לגופה או כנגד המעריך החיצוני; כי המערערים לא הגישו חוות דעת מטעמם על אף שניתנה להם הזדמנות מפורשת לעשות כן; כי ההסדר הדיוני שבין הצדדים היה "אנדרוגינוס משפטי" ולכן בית המשפט יכול לדלות מחוות דעתו של המעריך החיצוני כל מידע מספרי אפשרי; כי מינוי מומחה נוסף לו יוצגו אותן שאלות עשוי בסבירות גבוהה להגיע לתוצאה דומה ויש לפעול לסיום יעיל של ההתדיינות הנמשכת כבר שנים; כי לבית המשפט יש סמכות ליתן כל סעד ואין הוא כפוף לסעדים שנתבקשו.

6.

המשיב הוסיף וטען כי המערערים עושים שימוש לרעה בתקלה המנהלית שנפלה שהובילה למתן שני פסקי דין באותו ענין והכל במטרה להרחיק את היום בו ייאלצו לשאת במעשי הקיפוח שנקבע כי ביצעו כבר לפני שנים. המשיב ציין כי הגיש לבית המשפט בקשת הבהרה לפיה יקבע כי פסק הדין הקובע הוא פסק הדין נשוא ענייננו. השופטת פלפל נעתרה לטענתו לבקשה וקבעה כי "הרכב זה של ביהמ"ש הוא שנתן את פסה"ד, לאחר שהצדדים זומנו אליו, נשאלו על הסכמתם למתן פס"ד ע"י הרכב זה, והסכמתם רשומה בפרוטוקול הדיון. החלטה זו ניתנה מעבר לצורך, ולאור האמור בפרוטוקול הדיון". באשר לחוות דעת המעריך החיצוני טען המשיב כי במהלך ניהול ההליך ניתנה החלטה מפורשת שאיפשרה לצדדים להודיע אם בכוונתם להגיש חוות דעת לגבי שווי החברה מטעמם והמערערים לא ניצלו אפשרות זו על אף שידעו כי חוות דעתו של המעריך החיצוני נמצאת בתיק. באשר לטענה כי בית המשפט העניק סעד שלא נתבקש טען המשיב כי הדבר נמצא במסגרת סמכותו ומכל מקום לא ניתן לומר כי הסעד שניתן לא התבקש שהרי המשיב בסיכומיו ביקש גם מתן "כל סעד אחר שייראה לבית המשפט כנכון וצודק".

7.

אפשרתי למערערים להגיש תשובה לתגובה. המערערים טענו כי יש לתמוה מדוע כל אותם נימוקים שנכללו בהחלטת בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע לא נכללו מלכתחילה בפסק הדין. הם גם טענו כי אף בבקשת ההבהרה שהגיש המשיב לא נקבע על ידי השופטת פלפל כי פסק הדין של השופטת אבניאלי מבוטל וממילא החלטת השופטת פלפל בעניין כמוה כאמירה "אני בסדר". לטענתם, הם הסכימו בזמנו למינוי המעריך החיצוני

לצרכי פשרה בלבד ואין לכפות עליהם להמשיך את ההליכים בפני אותו מעריך שגם ביצע עבודות פרטיות עבור המשיב וקיבל מהמשיב שכר. המערערים הוסיפו וטענו כי סטיית בית המשפט בפסק הדין נשוא ענייננו מההסדר הדיוני המוסכם, שקיבל תוקף של החלטה, פוגעת גם במדיניות של עידוד פשרות. לבסוף שבו המערערים על טענתם כי אפילו המשיב בסיכומיו בבית משפט קמא ביקש מינוי מעריך והוא אינו יכול לטעון עתה את היפוכו של דבר.

8.

פירטתי באריכות את טענות הצדדים באשר לערעור. נראה לי כי ככל שעסקינן בשאלת סיכויי הערעור טענות המערערים אינן רק טענות שבעובדה אלא מתעוררות סוגיות משפטיות שיש מקום לאפשר לערכאת הערעור לבוחנן. זאת ועוד: בענייננו, כפי שטוענים המערערים, ניתנו שני פסקי דין באותו תיק. כידוע זהו אינו מצב שכיח מה שמקשה על הערכת סיכויי הערעור. באשר למאזן הנוחות טענו המערערים כי אם יזכו בערעורם יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו והסיכוי שיצליחו לקבל בחזרה סכומים שישלמו הוא נמוך. כמו כן טענו כי הסכום שנפסק הינו נכבד ואינו מצוי בכיסו של כל אדם כדבר שבשגרה. המשיב טען בהקשר זה כי המערערים לא פירטו וממילא לא הוכיחו איזה נזקים יגרמו להם ומדוע לא יוכלו לקבל חזרה כספים שישלמו. לטענתו הם גם לא באמת טענו כי הכסף אינו נמצא בידיהם. המשיב הוסיף וטען כי המערערים פועלים להבריח נכסים ומאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתו לאחר שנים של הליכים והוצאות וקבלת פסק דין לטובתו.

9.

בענייננו, כזכור, ניתן פסק דין שני על ידי השופטת אבניאלי. בין הצדדים מחלוקת בשאלת תוקפו של פסק דין זה. בפסק הדין השני נקבע כי המערערים קיפחו את זכויות המשיב וכי בהיעדר הסכמה ימונה מעריך בהחלטה נפרדת. מבלי להביע כל עמדה במחלוקת הצדדים אודות פסק דין זה נראה לכאורה כי יש לו השפעה על ההליכים שלפנינו ולאפשרות כי לכאורה חלק מטענות המערערים בהליך שלפנינו יתייתרו. על כן, ביום 26.11.2010 הורתי למערערים, שטענו כי ביקשו גם את עיכוב ביצוע פסק דינה של השופטת אבניאלי, להודיע מה עלה בגורל הבקשה האמורה והאם מונה כבר מעריך כאמור בפסק דינה של השופטת אבניאלי. בהודעה שהגישו המערערים נטען כי עקב "טעות משרדית" הבקשה שהוכנה עוד ביום 14.11.2010 לא הוגשה והיא הוגשה לבסוף לבית המשפט המחוזי רק ביום 28.11.2010. המשיב הודיע כי הבקשה לא הומצאה לו וכי בינתיים קבעה כב' השופטת אבניאלי כי עליו להגיש תגובה לבקשה תוך 7 ימים. בנסיבות אלה אינני מביעה כל עמדה בדבר הבקשה האמורה וכאמור גם לא בענין מחלוקות הצדדים אודות פסק דין זה. בית המשפט יחליט בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לו כחוכמתו. החשוב לענייננו הוא שהתוצאה של פסק הדין נשוא ענייננו ופסק הדין השני בעקרון זהה , דהיינו שעל פי שני פסקי הדין יצטרכו המערערים לשלם למשיב, אם כי יש מחלוקות הראויות לבירור בשאלה אם בית המשפט יכול היה להסתמך על הערכת השווי שניתנה, על פי הנטען, לצורך משא ומתן בלבד. נראה איפוא כי בסופה של הדרך ישנה סבירות גבוהה לכאורה לכך שהמערערים אכן יצטרכו לשלם למשיב, אף שאין לנבא מה יהיה הסכום שיצטרכו לשאת בו. בשים לב לכל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:

א.

הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת רק לגבי שליש מהסכום שנפסק. יתרת הסכום – שני שליש – תשולם למשיב כפי שנקבע בפסק הדין.

ב.

אני מורה על עיכוב המשך ההליכים לפני המעריך החיצוני ד"ר בלומנטל מבלי שיש בכך למנוע מבית המשפט לקבל כל החלטה משלימה כפי שנקבע בפסק הדין. אם ייפסקו שכר טרחה והוצאות יפעלו הצדדים כאמור בסעיף א לעיל.

10.

הבקשה מתקבלת אפוא באופן חלקי כאמור בפיסקה 9. הערעור יקבע לשמיעה בפני אותו הרכב שידון ב- ע"א 7771/10. בקשת המערערים באשר לערבון בשני התיקים ותשובת המשיב לבקשה תובא בפני רשם בית המשפט.