ע"א 7784/20 ענת קולוס נ. כונס הנכסים הרשמי תל אביב

1.

ביום 6.6.2012 ניתן צו כינוס לנכסיה של המערערת – ענת קולוס – על-פי בקשתה, וביום 11.12.2012 הוכרזה פושטת רגל; עו"ד שי סימון – המשיב 1 – מונה לשמש נאמן על נכסיה. על הפרק, מימוש נכס מגורים – דו-משפחתי צמוד קרקע – לטובת סילוק חובותיה של ענת, העומדים על סך של כ-2 מיליון ₪.

2.

בעת שבית המשפט המחוזי בחן את אפשרויות המימוש, העלו ענת ובתה נועה (המשיבה 3 בהליך דלמטה; להלן: נועה ), המתגוררת גם היא בנכס, כמה וכמה טענות, בניסיון למנוע את מימושו. הטענות נתבררו והוכרעו אחת לאחת, בהחלטה מפורטת מיום 21.10.2020 (פש"ר 19246-02-12; השופטת מ' בן-ארי ).

3.

תחילה טענה ענת, כי הבעלות בנכס נחלקה, באופן שווה, בינה לבין בעלה. לאחר שהלך לבית עולמו, בחרה ענת להסתלק כליל מחלקו של בעלה בנכס, אשר כלל גם חובות כבדים, ונטלה חלף זאת את הכספים ה'נזילים' שהיו בקופת העיזבון. חציו של הבעל בנכס, עבר אפוא לשתי בנותיה, כאשר בהמשך, ויתרה אחת מהן על חלקה בנכס לטובת אחותה (נועה). על כן, טענתה היא כי לא ניתן לראותה כבעלים על שלושה רבעים בנכס (חלקה שלה, בצירוף מחצית מחלקו של הבעל המנוח), אלא אך על מחציתו. לעומתה, טען הנאמן כי לא הוצגה כל ראיה לסילוק זה, בתמורה לכספי העיזבון. הנאמן ציין בהקשר זה, כי גם כיום, בחלוף שנים ארוכות מאז הפטירה, הבעלות על חלקו בנכס טרם נרשמה על שם נועה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתה של ענת, וקבע כי רק מחצית הנכס מצויה בבעלותה, זאת בין היתר, נוכח חלוף הזמן מאז ההסתלקות הנטענת, ובהתחשב בכך שבעת ההיא בנותיה היו קטינות, כך שעוצמת הטיעון בדבר העדר רישום ותיעוד – פחותה.

4.

טענה נוספת העלתה נועה, ובהמשך גם ענת הצטרפה לדבריה, כי הושקעו בשנים האחרונות השקעות רבות בנכס, בשיפוצים ובשיפורים, בעלות של מאות אלפי ₪. נטען, כי הכספים הוצאו מכיסן של נועה ואחותה בלבד, ועל כן, יש לגרוע את עלות ההשקעות משווי חלקה של ענת בנכס. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, משמצא כי לא הוצגה כל אסמכתה לגבי השאלה " מי שילם, מתי שילם ו כמה שילם" (ההדגשות במקור – נ' ס').

5.

עוד טענה ענת, כי יש לראותה כדיירת מוגנת, נוכח חלקה בנכס ומגוריה בו, כשמשמעות הדבר היא כי לא ניתן למכרו אלא כתפוס (מכירת זכות הבעלות בלבד, בעוד שהזכות למגורים תיוותר לענת; סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972). לעומתה, טען הנאמן, כי על-פי ההלכה הפסוקה (ע"א 3295/94 גיל פרמינגר, הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור, פושטי-רגל נ' חוה מור, פושטת-רגל , פ"ד נ(5) 111 (1997)), זכות כאמור קמה רק כשהחייב מחזיק בבעלות רשומה; בענייננו, אין לה לענת אלא הערת אזהרה בלבד, ועל כן, יש למכור את הנכס במכירה רגילה, כפנוי. ענת השיבה לדברי הנאמן, וטענה כי הרישום לא נעשה מטעמים אובייקטיביים – סירוב עיריית נתניה למסור אישור נדרש ללשכת רישום המקרקעין – ועל כן, אין לזקוף את העדר הרישום לחובתה. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה של ענת, וקבע כי לא הוכח שהרישום לא הושלם מטעמים אובייקטיביים. עוד הוסיף, כי כך או כך, על-פי ההלכה הפסוקה, סעיף 33 לחוק הגנת הדייר חל רק במקרים של בעלות רשומה בלבד. הלכה זו ברורה היא, ואין לסטות ממנה. בהתאם נקבע כי טענת הנאמן מתקבלת, וכי דינו של הנכס להימכר כפנוי. חרף זאת, הורה בית המשפט המחוזי לנאמן לנסות בשלב ראשון למכור את הנכס כתפוס, ובלבד ששווי ההצעה יעמוד על 730,000 ₪ לפחות. רק לאחר מכן, אם לא יִמָצֵא רוכש מתאים, יִמָכֵר הנכס כפנוי, יפורק השיתוף, וענת תקבל את חלקה בניכוי הוצאות המכירה. צוין, כי ביסוד קביעה זו מספר שיקולים: (א) היות הנכס בית המגורים של שני תאים משפחתיים (ביתה של ענת, וכן של נועה ומשפחתה) ואלה עלולים להינזק מפירוק השיתוף; (ב) העלויות הכרוכות במכירת הנכס כפנוי, תחסכנה אם ימכר הנכס כתפוס; (ג) ההפסד הכספי הצפוי לקופת הכינוס אינו עולה על 10 אחוזים מתביעות החוב.

6.

על מנת להקדים רפואה למכה, ועוד קודם שנדחתה טענתה לדיירות מוגנת, טענה ענת כי אם ימכר הנכס כפנוי, יש לממן לה דיור חלופי קבוע, מכספי המכירה, עד תום תוחלת חייה, למשך כ-22 שנים, בהתחשב בגילה (בת 64 לערך) ובמצבה הרפואי (ענת סובלת מנכות אורטופדית ניכרת ומוגבלת בניידות לצמיתות). לדבריה, עלות רכישת דירה חלופית, שתהא מותאמת לצרכיה (דירה בקומת קרקע, עם חניה צמודה והתאמות נגישות), אינה פחותה מ-1.5 מיליון ₪. מנגד, טען הנאמן, כי לפי הקבוע בסעיף 86 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, וברוח האמור בסעיף 229(ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אין לממן לענת, מכספי הנשייה, דיור חלופי לתקופה העולה על 4 שנים, על חשבון הנושים. עוד ציין הנאמן, כי לענת זכות על מחצית מחנות, הרשומה על שמה ועל-שם אחיה, כאשר שוויה המוערך של זכות זו עומד על סך של כ-336,000 ₪. הנאמן הבהיר, כי לא יתנגד לוויתור על מימוש זכותה של ענת בחנות לטובת קופת הנשייה, אם תוותר על טענתה למימון דיור חלופי. לאחר שבחן את טענות הצדדים לעניין זה, קבע בית המשפט המחוזי כי טענותיה של ענת מרחיקות לכת, וכי אין עיגון חוקי לדרישתה למימון דיור חלופי, לשארית ימיה. לצד זאת, בהתחשב במכלול הנסיבות, נקבע כי ענת תקבל מהמכירה סכום של 400,000 ₪, למימון דיור חלופי למשך 8 שנים (לפי חישוב דמי שכירות חודשיים בסך של 5,000 ₪, בשקלול מקדם היוון).

7.

ענת, לא השלימה עם חלק מהקביעות שלעיל, הגישה ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. לטענת ענת, אם לא יעוכב הביצוע, ימכר הנכס ותמורתו תחולק לנושים. במצב דברים זה, קיים חשש כי לא ניתן יהיה להשיב את מצב הדברים לקדמותו. לדבריה, היא עלולה למצוא עצמה ללא קורת גג, בערוב ימיה (בתום התקופה שנקבעה למימון דיור חלופי), תוך שהיא כורעת תחת נטל החובות הרבים שלא הופטרו. עוד טענה, כי גם בתה נועה, המתגוררת בנכס, תאלץ לעזוב את ביתה (אם הנכס ימכר לבסוף כפנוי), מבלי שתוכל להשיב לרשותה את הכספים הרבים שהשקיעה בשיפור הנכס. ענת הוסיפה, כי אם יתקבל הערעור, והיקף הדיור החלופי ישונה, יש לשער כי התמורה המינימלית שנקבעה תפחת, ובמצב זה, אין ספק כי בנותיה יפדו את חלקה בבית המגורים. את הבקשה הגישה ענת לבדה; נועה לא צורפה לבקשה זו, לא כמבקשת, ואף לא כמשיבה.

8.

בתגובת הנאמן לבקשה, נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, משום שענת אינה עומדת במחויבויות הכרוכות בהליך פשיטת הרגל, אינה משלמת את התשלום החודשי שנקבע לה, ואינה מגישה חשבונות דו-חודשיים כנדרש. עוד טוען הנאמן, כי סיכויי הערעור להתקבל – קלושים. בית המשפט הלך כברת דרך ארוכה לטובת ענת, ואין כל הצדקה להתערב בחלקי ההחלטה הנוספים, הנתמכים בעובדות וביסודות משפטיים איתנים, גם אם אינם נושאים חן בעיני ענת. בהתייחס למאזן הנוחות, מפנה הנאמן לשנים הרבות שחלפו מאז שהחל הליך פשיטת הרגל, שבהם המתינו הנושים – אנשים מבוגרים שאינם בקו הבריאות – לכספם, בעוד שענת מחזיקה בזכויות על שני נכסי מקרקעין, ומציעה הסדרים נמוכים בהרבה משוויים הריאלי של הנכסים. בהינתן הקביעה, כי יש לנסות למכור תחילה את הנכס כתפוס, ובהינתן גם הקביעה בדבר מימון דיור חלופי למשך 8 שנים (אם לבסוף ימכר הנכס כפנוי), טוען הנאמן כי אין לעכב עוד את מכירת הנכס, ולמנוע מהנושים את המגיע להם למשך תקופה נוספת, עד תום בירור הערעור.

9.

כונס הנכסים הרשמי טוען גם הוא, כי דין הבקשה להידחות. לדבריו, סיכויי הערעור להתקבל – אינם גבוהים. אשר למאזן הנוחות טוען הכנ"ר, כי עיון בתיק הכינוס מלמד שאין כל יסוד לחשש הנטען, שלפיו ענת ונועה יפונו מנכס המגורים. לעניין זה, מפנה הכנ"ר ל'בקשה למתן הוראות', שהגישה ענת ביום 22.12.2020, ובה טענה כי "הבת [נועה] נכונה לפדות את בית המגורים בסכום בו נקב בית המשפט דהיינו, 730,000 ₪ וכל זאת במידה ולא יינתן עיכוב ביצוע ע"י בית המשפט העליון" . משמעות הדבר, כך לפי הכנ"ר, כי דחיית הבקשה לא תביא להוצאתה של ענת מביתה, כי אם לפדיון חלקה בנכס, באמצעות נועה.

10.

לאחר ששקלתי את בקשתה של ענת מזה, ואת תגובותיהם של הנאמן והכנ"ר מזה, מצאתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות. בהחלטתו, נהג בית המשפט המחוזי עם ענת במידה רבה של חסד, הניח כמה וכמה הנחות לטובתה, ופעל לשמור על זכויותיה. לצד זאת, קבע בית המשפט המחוזי מספר קביעות שמטרתן להגן על הנושים, ולהבטיח את תשלום התמורה לקופת הנשייה. קביעות אלו לא הניחו את דעתה של ענת, והיא בחרה לערער עליהן, תוך שהיא מבקשת לעכב את ביצוע ההחלטה עד שיוכרע הערעור. ענת טוענת, כי אם לא יֵעשה כן, תֹאבד קורת הגג שמעל לראשה, וגם נועה בתה תינזק קשות. דין טענות אלה להידחות.

11.

גם מבלי להידרש לסיכויי הערעור, ניכר כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת ענת, וזאת הגם שבנכס מגורים עסקינן. תחילה – אין מקום להידרש לטענות בדבר נזקים צפויים לבת, נועה, מקום שבו הטענה נשמעת מפי אמה, ולא מפיה-שלה. גם בטענותיה של ענת, לנזקים שיגרמו לה עצמה, אין ממש. עיקר טענותיה נסובות על נזקים כספיים במהותם; הללו בני-פיצוי, ולא הוכח כי לא ניתן יהיה להיפרע מהנושים, במידה ויתקבל הערעור. לעומת זאת, אם יעוכב הביצוע, יאלצו הנושים, המצפים שנים ארוכות לקבלת כספם, להוסיף הַמְתָּנָה להמתנתם, ללא הצדקה מספקת. מעבר לכך, גם במישור המהותי, דין הטענה לאובדן קורת גג – להידחות. אילו ימכר הנכס כ תפוס , ברי כי הנזק הנטען לא יתממש; גם אם לבסוף ימכר הנכס כ פנוי , הרי שענת תהא זכאית למימון דיור חלופי, למשך 8 שנים. ניתן להניח, כי בפרק זמן זה יוכרע הערעור. לעומת זאת, הנושים, כאמור, ממתינים לקבלת כספם מזה שנים ארוכות, ועד כה לא חזו בהתקדמות ממשית, מלבד הצעות הסדר, שהיו רחוקות מאוד משווי נכסיה של ענת. עתה, סוף סוף, רואים הנושים את האור שבקצה המנהרה. אשר על כן, לאחר איזון בין האינטרסים השונים, סבורני כי אין להוסיף מכה על מכתם של הנושים, הגיעה העת לממש, ולשלם לנושים את המגיע להם.

12.

יתרה מכך – וזה עיקר. כעולה מתגובת הכנ"ר, ענת הודיעה זה לא מכבר, כי בכוונתה של נועה לפדות את נכס המגורים, בסכום המינימום שקבע בית המשפט המחוזי, למכירת הנכס כתפוס. במצב דברים זה, ברי כי טענתה של ענת, לחשש מפני אובדן קורת הגג, אין לה עוד על מה שתסמוך. "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כה, כה). אכן, "אם רצו קרוביו לגאול – גואלים"

(משנה תורה, זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק יא, הלכה יח), ובא לציון גואל.

אשר על כן, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות – והיא נדחית בזאת.

בנסיבות העניין, הרבה לפנים משורת הדין, לא יֵעשה צו להוצאות.