ע"א 7817/10 רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ. SCHIFF R.E INTER

שני ההליכים שבכותרת קשורים זה בזה.

ע"א 7817/10 נסב על פסקה אחת (פסקה 4) בפסק-דין של בית המשפט המחוזי, שדחה בקשות שהגישה המשיבה 1 על-פי עילות לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). המשיבה 1 הגישה בקשה לסילוק ע"א 7817/10 על-הסף, בטענה כי היה על המערערת להגיש בקשת רשות ערעור לפי הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, ובטענה הנגזרת מכך כי ההליך הוגש באיחור.

טענתה של המשיבה 1, כי במקרה זה היה צורך בהגשת בקשת רשות ערעור, בדין יסודה. אין צורך לחזור במקרה זה על כל התורה בעניינו של סעיף 38 לחוק הבוררות, הקובע כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957" (ראו ניתוח ההוראה וסקירת הפסיקה בהחלטתי ברע"א 169/10 באבאזדה נ' באבאזדה (טרם פורסם, 28.3.2010)). אין גם צורך להידרש לפרשנות המרחיבה שזכתה לה הוראה זו (ראו ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933 (2003)), שכן בענייננו אין כל ספק כי ההליך בבית המשפט המחוזי היה הליך לפי חוק הבוררות, ולא ניתן "לחלץ" פסקה אחת מפרק העובדות בפסק-הדין ולקבוע כי פסקה זו מצויה כביכול מחוץ למסגרת חוק הבוררות. ברי כי במקרה זה ערעור על פסק-הדין שניתן לפי חוק הבוררות, או על חלק מפסק-הדין, טעון רשות, וברי כי אין בהשגות שמעלה המערערת כנגד "פסקה 4", וכנגד הכללת פסקה זו בפסק-הדין "בטעות" לפי שיטתה, כדי להקים לה זכות ערעור על "פסקה 4".

הנה כי כן, אין כל ספק כי ההליך הנכון במקרה זה הוא בקשת רשות ערעור.

המערערת מבקשת באופן חלופי לתקן את הודעת הערעור באופן שתוכתר "בקשת רשות ערעור". טענה זו יש לדחות. לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בית המשפט רשאי להפוך בקשת רשות ערעור לכתב ערעור, במקום שבו הוגשה בקשת רשות הערעור בטעות שכן לבעל-הדין עמדה זכות ערעור. אין הוראה דומה לגבי מקרה שבו הוגש בטעות ערעור בזכות, וברי כי אין מקום להמרה שכזו – מערעור לבקשת רשות ערעור – במקום שבו המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-הדין חלף-עבר, כפי שהדבר בענייננו – וראו להלן.

המשיבה 1 טוענת כי הערעור על פסק-הדין הוגש באיחור. אף טענה זו בדין יסודה. המערערת צריכה הייתה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק-הדין תוך 30 יום, ולא עשתה כן. המועד להגשת בקשת רשות ערעור חל ביום 10.10.2010, ואילו ע"א 7817/10 הוגש ביום 24.10.2010 (לאחר מכן הוגש כתב ערעור מתוקן). אין כל יסוד לטענת המערערת כי בהחלטותיו המאוחרות יותר של בית המשפט המחוזי (מיום 22.8.2010, מיום 26.6.2010 ומיום 29.9.2010) נעשה "תיקון" בפסק-הדין אשר יש בו כדי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי לפי סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). אודה על האמת כי טענת המערערת בעניין "תיקון פסק-הדין" תמוהה בעיני, בפרט נוכח דבריו המפורשים של בית המשפט המחוזי בהחלטותיו המאוחרות, שמהם ברור לחלוטין כי בית המשפט כלל-וכלל לא מצא לנכון לתקן טעות בפסק-דינו במובן סעיף 81 לחוק בתי המשפט.

התוצאה העולה מן המקובץ היא שיש למחוק את ע"א 7817/10 מן המרשם; וכך אני מורה.

נותרה בש"א 8741/10, שבה מבוקש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטותיו המאוחרות של בית המשפט המחוזי. המשיבות יגישו תגובה לבקשה זו תוך 10 ימים מעת המצאה החלטה זו. לכשתינתן החלטתי בעניין הבקשה להארכת מועד, אכריע גם בעניין ההוצאות בשני ההליכים. עם זאת, אני מוצא לנכון להציע למבקשת לשקול אם היא עומדת על קיום ההליך, זאת בשים לב לתוצאת פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ולאמור בהחלטות המאוחרות. המבקשת רשאית להגיש לבית המשפט הודעה בעניין זה תוך 5 ימים.

לכשתבוא בש"א 8741/10 להחלטתי, מתבקשת המזכירות לצרף לה גם את תיק ע"א 7817/10.