ע"א 782/21פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו ) מיום 15.1.2021 בתמ"ש 1649-01-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

המערער והמשיבה היו נשואים בעבר ולהם שני ילדים קטינים (להלן: הילדים ). בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים רבים החל משנת 2011, לרבות בעניין משמורת הילדים. בשנת 2018 הגיש המערער את התביעה נושא הערעור דנן, בה עתר להרחבת זמני השהות של הילדים אצלו ולקביעת משמורת משותפת עליהם.

2.

בדיון שהתקיים ביום 2.9.2020 התברר שאחד הילדים מתגורר עם המערער ונטען שהמערער מונע מהמשיבה קשר עמו, חרף צו שיפוטי שניתן בעניין. בהמשך הדיון נדונה מחלוקת בין המערער והמשיבה באשר לקבוצת הכדורגל שבה ישחק ילדם. כעולה מפרוטוקול הדיון, המותב שאל את המערער אם "יש אפשרות ש[המותב] יישאר עם [המשיבה] לבד, כדי לנסות לשכנע אותה בעניין הכדורגל?". המערער הודיע שהוא אינו מתנגד לכך אך שאל מדוע הדיון "לא יתנהל בשקיפות", ולכך השיב המותב שהוא רוצה "לשכנע" את המשיבה, והוסיף "כמובן שלא יישארו פה טלפונים שלא יהיו לנו פה הקלטות". בעקבות זאת יצא המערער מן האולם.

3.

כעולה מפרוטוקול הדיון, בעת שהיה המערער מחוץ לאולם הבחינה באת-כוח המשיבה כי בשקית שנותרה על השולחן שלידו ישב המערער ישנו טלפון נייד. המותב הורה לבאת-כוח המשיבה להעביר לו את הטלפון, ונוכח לדעת שהוא במצב הקלטה. או-אז הורה המותב למערער לחזור לאולם, והתנהל דין ודברים בנוגע לכך שהמערער הקליט את הדיון מראשיתו ללא רשות. בתום הדיון נתן בית המשפט קמא את ההחלטה הבאה:

"[...] בית המשפט נדהם לגלות כי השיחה שאותה ניהל עם [המשיבה] הוקלטה על ידי [המערער] [...] התנהלות זו ממחישה את חוסר היכולת לסמוך על [המערער], גם כשבית המשפט ניסה במשך שעות ארוכות, באופן חריג, להביא את הצדדים להסכמות ולנרמול היחסים ביניהם, מתנהל [המערער] בצורה שאינה מאפשרת כל מתן אמון בהתנהלותו. [...] לגופו של עניין הנני מורה כי עד היום בשעה 19:00 יוחזר [הילד] לבית אמו [...] ככל ש[הילד] לא יוחזר עד השעה 19:00 בסיוע של [המערער], אני מורה למשטרת ישראל לסייע בביצוע ההחלטה בסיוע של לשכת הרווחה [...]".

בעקבות ההתרחשויות בדיון, ביום 14.9.2020 הגיש המערער תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים ובה הלין, בין היתר, על כך שהמותב "לחץ עליו", לטענתו, לצאת מהאולם וקיים דיון במעמד המשיבה ובאת-כוחה בלבד, ועל כך שהמותב לקח את הטלפון הנייד שלו.

4.

ביום 17.9.2020 ביקשה המשיבה כי התיק יועבר לשופט המוקד לניכור הורי (להלן: מותב המוקד ). המערער התנגד לכך, וטען בתגובתו מיום 26.10.2020, בין היתר, כי "הסיבה היחידה שיחזקאל אליהו מנסה להעביר את התיק לשופט אחר הוא כדי להמשיך ולהטות משפט לטובת [המשיבה], בניגוד מוחלט לעובדות". ביום 27.10.2020 התקיים דיון בפני מותב המוקד, אליו המערער לא התייצב. בסופו של הדיון נתן מותב המוקד החלטה בה קבע כי "לא יכול להיות שתובע יעשה דין לעצמו, יחזיק בקטין ללא היתר, יסרב לצו שיפוטי להחזירו, לא יתייצב לדיון על דעת עצמו ולמעשה יעמיד עצמו כמי שפטור מציות לצווי בית המשפט [...] עם מצב שכזה לא ניתן להשלים". מותב המוקד אף ביקר את המערער על יחסו כלפי המותב וציין כי לשיטתו של המערער, "אותו יחזקאל אליהו קבע את התיק לכאן לא מפני שאין [המערער] ממלא הוראה שיפוטית [...] אלא כי הוא רוצה 'להטות משפט'" (להלן: החלטת מותב המוקד ). ביום 2.11.2020 התקיים דיון נוסף בפני מותב המוקד, שגם אליו לא התייצב המערער. במהלך הדיון הודיעה המשיבה כי אין ברצונה להיעזר במשטרה על מנת להחזיר לביתה את ילדם המתגורר אצל המערער, ובעקבות כך החזיר מותב המוקד את התיק לטיפולו של המותב הדן בהליך.

5.

ביום 3.11.2020 ניתנה החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים בתלונת המערער. הנציב דחה, בין היתר, את טענת המערער שהופעל עליו לחץ לצאת מן האולם, אך קבע שלא היה מקום לקיים דיון במעמד המשיבה בלבד. עוד קבע הנציב שהיה על המותב להימנע מלקחת לידיו את הטלפון הנייד של המערער, ותחת זאת היה עליו להזעיק את גורמי הביטחון בבית המשפט.

6.

ביום 3.12.2020 התקיים דיון נוסף בפני המותב בנוגע לילד שמתגורר אצל המערער, וכעולה מפרוטוקול הדיון במהלכו אמר המערער למותב כי "אם אתה לא תיתן פה משמורת מלאה עליי, לילדים שלי [...] אז אתה בדרך החוצה, גם משיפוט וגם מלשכת עורכי הדין". ביום 8.12.2020 נתן בית המשפט קמא החלטה בה הדגיש כי המערער ממשיך להפר החלטות שיפוטיות בעניינו חרף העובדה שלא הגיש על איזו מהן בקשת רשות ערעור – והורה על מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המערער; על חילוט הערובה שהפקיד עם פתיחת ההליך והעברתה לידי המשיבה; ועל התליית רישיון הרכב שלו, שתיכנס לתוקף אם הילד לא יועבר למשיבה תוך 7 ימים ממתן ההחלטה.

7.

ביום 17.12.2020 הגיש המערער בקשה לביטול ההחלטה מיום 8.12.2020, מאחר שלא קיבל זכות תגובה טרם מתן ההחלטה. באותו היום הבהיר בית המשפט שההחלטה ניתנה לאחר שמיעת שני הצדדים בדיון שהתקיים ביום 3.12.2020, ומשכך לא נדרשה תגובת המערער טרם נתינתה.

בעקבות זאת, ביום 23.12.2020 הגיש המערער בקשת פסלות, בה הפנה להחלטת הנציב בתלונתו וטען שהמותב הפגין משוא פנים לטובת המשיבה "לכל אורך ניהול תביעת המשמורת" שהוגשה בשנת 2018. עוד טען המערער, בין היתר, כי החלטות שונות שנתן המותב, ובהן הסנקציות שהטיל עד שיחזיר המערער את ילדם למשיבה, מתעלמות מראיות בתיק וניתנו "בניגוד לעובדות, ובניגוד לרגש, לצדק, לכללי הדין ולהגיון".

8.

לאחר קבלת תגובת המשיבה, שטענה כי דין הבקשה להידחות, בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות ביום 15.1.2021. בית המשפט עמד על התנהלותו של המערער לאורך ניהול ההליך והפנה להחלטת מותב המוקד בנוגע לזלזול שמפגין המערער כלפי בית המשפט והוראותיו. עוד קבע בית המשפט כי בקשת הפסלות מכוונת כלפי החלטות דיוניות שונות מהן המערער אינו שבע רצון, וכי אלה אינן מקימות עילת פסלות. בית המשפט הוסיף כי בקשת הפסלות נגועה בשיהוי וכי החלטת הנציב בתלונה אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות. עוד חייב בית המשפט את המערער בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח.

9.

מכאן הערעור, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי המותב התבטא כלפיו בדרך קשה אשר מעידה, לטענתו, על כך שדעתו של המותב "נעולה" כנגדו. כך, בין היתר, מפנה המערער לדברי המותב כעולה מפרוטוקול הדיונים מיום 2.9.2020 ומיום 3.12.2020, לפיהם "עד שלא [תביא] למצב שבו הילדים לא ידברו עם [המשיבה] לא [תנוח]"; "אני לא מסתיר את זה שאני לא חושב שלא זאת [המשיבה] שמנהלת את המלחמה"; "יש לך כישרון מופלא לעוות את הדברים"; "אי אפשר לסמוך עליך", ועוד הערות נוספות. לטענת המערער, התבטאויות אלה המתייחסות אליו ולמניעיו באופן גורף מצדיקות את פסילת המותב. עוד טוען המערער כי יש לפסול את המותב נוכח האמור בהחלטת הנציב, ומוסיף כי החלטות שונות שהתקבלו בעניינו לאורך ניהול ההליכים מול המשיבה מראות על משוא פנים נגדו ומצדיקות אף הן את פסילת המותב.

10.

עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת כי בקשה לפסלות שופט תוגש "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת " [ההדגשה הוספה]. המערער מתייחס לאירועים שהתרחשו החל משנת 2018, כשהמאוחר שבאירועים הוא החלטת המותב מיום 8.12.2020. למרות זאת, כאשר המערער ביקש את ביטול ההחלטה, ביום 17.12.2020, הוא לא טען דבר בעניין קיומה של עילת פסלות ורק לאחר שנדחתה בקשתו הגיש המערער ביום 23.12.2020 בקשת פסלות. המערער לא סיפק כל הסבר לשיהוי שדבק בהעלאת טענותיו ועל כן, בנסיבות העניין, שיהוי זה מצדיק כשלעצמו את דחיית הערעור (ראו: ע"א 1840/21 לנג נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (23.4.2021)).

11.

זאת ועוד: סעיף 24(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 קובע מפורשות כי החלטה שהכין הנציב במסגרת מילוי תפקידו לא תשמש ראיה בהליך משפטי. משכך, מעבר לשיהוי שבהגשת בקשת פסלות הנסמכת על החלטת הנציב שניתנה כחודשיים קודם לכן, הדין אינו מתיר למערער להסתמך על החלטה זו לביסוס טענת פסלות (ראו: ע"א 1803/21 סמרה (קטן) נ' עו"ד מימון , פסקה 11 (13.4.2021)). לכך יש להוסיף כי המערער לא טען בבקשת הפסלות דבר בעניין התבטאויות המקימות, לדעתו, עילת פסלות ואין מקום להעלות לראשונה בערעור טענות שאליהן המותב לא קיבל כלל הזדמנות להתייחס (ע"א 1020/21 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (24.2.2021)). יתר טענותיו של המערער מופנות כלפי החלטות דיוניות שונות שהתקבלו בעניינו, והדרך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים ולא בהליכי פסלות (ראו: ע"א 53/21 פלוני נ' פלוני ואח' , פסקה 9 (19.1.2021)).

12.

למעלה מן הצורך, אציין כי לא שוכנעתי שהתבטאויותיו של המותב כלפי המערער מצדיקות את פסילתו.

כבר נפסק כי אין לאפשר לבעל דין לבחור את המותב הדן בעניינו באמצעות פרובוקציות (ראו והשוו: ע"פ 566/21 ברמלי נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (16.2.2021); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 54 (2006)). אמנם , ראוי כי המותב היושב בדין יתבטא תמיד בזהירות ובמתינות וזאת גם בנסיבות מורכבות ואפילו כלפי בעלי דין הנוהגים אחרת. עם זאת, לא ניתן לנתק את דברי המותב מההקשר שבו נאמרו, על רקע התנהלותו הקיצונית של המערער – שבאה לידי ביטוי, כפי שפורט לעיל, בהתבטאויות מזלזלות כלפי בית המשפט ובהפרת החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו. בנסיבות אלה, לא מצאתי שהמקרה דנן בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את פסילת המותב בגין התבטאויותיו.

אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.