ע"א 7822/20יהודה קרשין נ. עזבון המנוח משה גולדשמיד

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי ) בה"פ 1974-09-19 מיום 27.10.2020, שדחה את בקשת המבקש להצהיר, בין היתר, כי זכויות בעלות וחכירה בנכס ברחוב דיזנגוף 170 בתל אביב (להלן: הבניין ) נרשמו בטעות על שם המשיבים, ולצוות על רישומן על שם המבקש.

1.

מהחומר שלפניי עולה כי הבניין נבנה בשנות ה-50 של המאה הקודמת על-ידי אברהם שלמה זילבר ז"ל (להלן: הקבלן ), וכי הזכויות בבניין היו רשומות בשעתו על-שמו. המבקש מחזיק בפועל בדירה שנבנתה על גג הבניין בשנות ה-50 (להלן: דירת הגג ), ולפניו החזיק בה אביו המנוח. בבניין יש 3 חנויות בקומת הקרקע ו-7 דירות, מלבד דירת הגג. כיום רשומות הזכויות בבניין במושע על-שם 12 בעלי זכויות, אך המרצת הפתיחה הוגשה רק נגד שניים מתוכם, המשיבים בבקשה שלפניי, שהם בעליהן של שתי חנויות בבניין. מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי בפנקסי המקרקעין לא נרשמו זכויות בגג הבניין, כך שלכאורה מדובר ברכוש משותף.

המבקש טען בפני בית משפט קמא כי בשלב מסוים נותרו בידי הקבלן זכויות הבעלות בשלוש החנויות והגג. שלוש החנויות הועברו לרוכשים שונים, אך לאחר פטירת הקבלן התברר כי לא נותרו עוד זכויות רשומות על שם יורשיו. לטענת המבקש, על אף ששלוש החנויות שנמכרו – כפי שהוגדרו בשטרות המקוריים – לא כללו את הגג, בספרי המרשם נרשמו זכויותיהם של רוכשי החנויות ביתר, לאחר שהועברו לידיהם מלוא זכויות הקבלן. יצוין כי בית משפט קמא הדגיש שהמשיבים לא טענו בפניו כי רכשו את הזכויות בגג, או כי יש להם זכויות בגג מעבר לזכויות ברכוש המשותף שיש לכל בעלי הזכויות בבניין.

2.

בשנת 2009 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המרצת פתיחה נגד כל בעלי הזכויות בבניין, וביקש להצהיר כי הוא הבעלים של דירת הגג, אך ההליך נמחק לבקשתו (ה"פ 1659/09). בהמשך פנה המבקש ללשכת רישום המקרקעין וביקש לתקן את הטעות שנפלה, לטענתו, במרשם. בקשתו נדחתה על-ידי רשמת המקרקעין, וערר שהגיש על ההחלטה נדחה על-ידי סגנית הממונה על המרשם ביום 23.1.2018.

3.

המבקש טען בפני בית משפט קמא שזכויות הבעלות בגג שייכות לו, אך נרשמו בטעות על שם רוכשי החנויות. לטענתו, אביו המנוח בנה את דירת הגג והחזיק בה החל משנת 1953, לאחר שרכש את הזכויות בגג מהקבלן.

4.

בית משפט קמא דחה את תביעתו של המבקש. בין היתר, נקבע כי המבקש צריך היה לצרף כמשיבים להליך את יורשי הקבלן ואת יתר בעלי הזכויות בבניין; וכי המבקש לא סיפק הסבר מניח את הדעת לעובדה שנקט בהליך מתאים רק בשנת 2009, בעוד שנראה כי מועד התגבשות עילת התביעה היא שנת 1953, ולכל המאוחר שנת 1968, עת נמכרה החנות האחרונה. בית המשפט עמד על כך שהמבקש לא הציג הסכם מכר, אישור על קבלת תמורה או דיווח לרשויות על העסקה, והוסיף שעדות המבקש לא מבוססת על ידע אישי, כי אם על השערות. נקבע כי לא מתקיימת בענייננו דרישת הכתב, הדרושה לשם עשיית עסקה במקרקעין; כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים שבהם "זעקת ההגינות" עשויה להתגבר על דרישה זו; וכי בנסיבות העניין, דווקא התנהלותו של המבקש היא כזו שאינה יכולה להיחשב הגונה. בית המשפט פסק כי "אין למבקש כל זכות בבניין", אך הבהיר כי אין הוא נדרש לזכויות ההחזקה של המבקש בדירת הגג. לבסוף, נקבע שהמבקש יישא בהוצאות המשפט של המשיבים בסך 35,000 ₪.

5.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקש טען כי לא היה מקום לחייבו בהוצאות משפט, וכי "מירב הסיכויים שבית המשפט הנכבד יבטל את פסק הדין החריג הזה". לגישת המבקש, בית משפט קמא כלל לא דן בבקשתו להצהיר כי הזכויות דנן נרשמו בטעות על שם המשיבים, בעוד שבקשתו מבית משפט קמא הייתה "בקשה של מה בכך".

6.

הסעד האופרטיבי היחיד בפסק דינו של בית משפט קמא הוא הטלת הוצאות משפט על המבקש, ומכאן שהבקשה דנן מסתכמת בעיכוב התשלום של הוצאות אלו. בפסק דין כספי, הכלל הוא כי לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מזכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, והגשת ערעור על פסק הדין, כשלעצמה, אינה מעכבת את ביצועו (ע"א 8059/18 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות , בפסקה 3 (23.12.2018) (להלן: עניין קול ברמה ); ע"א 424/20 לוזון נ' צאיג , בפסקה 5 (23.2.2020)). כלל זה מקבל משנה תוקף באשר להטלת הוצאות משפט, כבענייננו, והלכה היא כי בית המשפט לא ייטה לעכב תשלום הוצאות כאמור ( ע"א 7453/18 עמאר נ' מזרחי , בפסקה 12 (6.11.2018); ע"א 4346/14 עזבון המנוח מג'אדלה מוחמד יחיא יוסף נ' עזבון המנוחה מג'אדלה עאישה חאג' מחמוד , בפסקה 16 (28.8.2014)).

המבקש לעכב פסק דין כספי צריך לשכנע את בית המשפט כי לנוכח מצבו הכלכלי של הזוכה, מתעורר חשש שלא ניתן יהיה להשיב את כספי הזכייה, במידה שיתקבל הערעור (עניין קול ברמה , בפסקה 3; ע"א 5097/11 טלראן תקשורת (1986) בע"מ נ' צ'רלטון בע"מ , בפסקה 5

(14.8.2011); ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות , בפסקה 6

(30.8.2009)), או כי מצבו הכלכלי של המבקש ייפגע אנושות אילולא יעוכב ביצועו של פסק הדין (עניין קול ברמה , בפסקה 3; ע"א 7699/18 אלימלך נ' מס ערך מוסף תל אביב , בפסקה 4

(2.12.2018)). ואולם, בענייננו, המבקש כלל לא טען כי הוא עלול להיתקל בקושי להשיב אליו את הסכום הנדון אם ערעורו יתקבל, ואף לא טען כי עלול להיגרם לו נזק אם ישלם כעת את הסכום שנפסק נגדו. לנוכח האמור לעיל, די בכך כדי לדחות את הבקשה.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.