ע"א 7823/98 עליזה שקולניק נ. שפיגל סימה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 1055/92) שניתנה על ידי כב' השופטת ב' גילאור. הסכום הכולל כפיצוי למשיבה שנפסק לה הוא כ5,000,000- ש"ח, היום, בשל פגיעה קשה ביותר שנפגעה. בנוסף לכך שולמו לה כ400,000- ש"ח בתשלומים תכופים.

2.השופטת המלומדת, בהגינותה, ציינה כי שאלת החבות היתה "קשה ומורכבת" וכי "יש מקום להבטיח את הכספים שישלמו הנתבעים לפי תוצאות פסק-הדין הסופי".

3.המשיבה מסכימה לעיקול או הערת אזהרה לגבי חנות המשיבה באזור דניה בחיפה וכן רישום דומה לגבי הדירה החדשה שתירכש על ידה, מכספי הפיצויים, בכמיליון ש"ח.

עיינתי בפסק-הדין, המפורט והמקיף, של כב' השופטת, אשר מצאה פתרון לבעיות הקשות והמסובכות שהיא ציינה, תוך התייחסות לכל השאלות הדרושות, באופן שאין לקבוע עתה את סיכויי הערעור במידה מדויקת. ההרכב שישמע את הערעור יצטרך לתת דעתו לכל הטיעונים ולהכריע בשאלות הנכבדות שתיק זה מעורר.

5.יחד עם זאת יש לתת משמעות לדברי השופטת הנכבדה כפי שהובאו לעיל, אף כי הכלל הוא שערעור כשלעצמו אין בו לעכב את ביצוע פסק-הדין.

בעניין זה יש לקחת בחשבון סיכויי ערעור ואפשרות או אי-אפשרותו של הזוכה להחזיר כספים, אם בית המשפט לערעורים יתערב בפסק-הדין.

6.לאחר ששקלתי את האיזון הכולל את כל הרכיבים לעניין עיכוב ביצוע פסק-הדין, אני מחליט כדלקמן:

1.הנתבעת תשלם את כל סכום פסק-הדין למשיבה (התובעת), באמצעות באי-כוחה, למעט מיליון ש"ח, שיוקפאו עד לקניית דירה חדשה על-ידי התובעת ועם מתן סכום זה לתובע תרשם הערת אזהרה על הדירה, להבטחת אפשרות שהנתבעת תצטרך להחזיר כספים למערערים (הנתבעים), על פי פסק-הדין של בית המשפט העליון, או עד למתן פסק-הדין של בית המשפט העליון, הכל לפי התאריך המוקדם יותר.

2.סכום של מיליון ש"ח מתוך הסכומים שישולמו לה, יופקדו, על-ידי התובעת, בבנק לאומי, על שמה, אך לא יוצאו משם עד מתן פסק-הדין בערעור בתיק זה. הוראה כזו, בהתאם להחלטה זו תועבר לבנק המתאים, והעתק ממנה תשלח לבית המשפט ולבא-כוח הנתבעת.

אין צו להוצאות.