החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 7886/01 סם - מור המרכז לעבודות עפר ובניה (ירושלים) בע"מ נ. קירמא עזר

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · עיכוב ביצוע פסק דיןבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שחייב את המבקשות בתשלום סכום בתוספות. נקבע כי לא הוכח מצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים, וכי התנאי שנקבע בבית המשפט המחוזי להבטחת החזר הסכום מפיג חשש זה. כמו כן נקבע כי סיכויי הערעור אינם גדולים, והמבקשות חויבו בשכר טרחה של 10,000 ש"ח.

העובדות

בית המשפט המחוזי חייב את המבקשות לשלם למשיבים סכום של יתרת חוב בתוספת ריבית, הצמדה ושכר טרחה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העיכוב בתנאי הפקדת הסכום או העמדת ערבות בנקאית. המבקשות ערערו וביקשו לעכב את הביצוע, והמשיבים התנגדו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על עיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי הממתין לערעור?
  2. 2.האם הוכח מצב כלכלי רעוע של המשיבים שיצדיק עיכוב ביצוע?
  3. 3.האם סיכויי הערעור מצדיקים עיכוב ביצוע?

הלכות

  1. 1

    כאשר לא הוצגו ראיות ממשיות למצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים, אין בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע, ותנאי שנקבע בבית המשפט המחוזי להבטחת החזר הסכום מפיג חשש זה

    ״המבקשות לא הציגו ראיות כלשהן בדבר מצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים מלבד דברים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    סיכויי הערעור אינם גדולים כאשר הטענה המרכזית נדונה בהרחבה בפסק הדין קמא ונדחתה משום שלא הובאו ראיות מספיקות לתמיכתה

    ״העיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי הטענה נדונה בהרחבה ונדחתה משום שלא הובאו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערעור
  • ערבות בנקאית
  • סיכויי הערעור
  • שכר טרחת עורך דין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ע"א

7886/01

בפני:

כבוד השופט י' טירקל

המ

בקשות

:

1. סם - מור המרכז לעבודות עפר ובניה

(ירושלים) בע"מ

2. בן-אבו חברה לבניין

ופיתוח בע"מ

נגד

המשיבים

:

1.

קירמא עזרא

2. מ.ע.ש עבודות קבלניות

3. חב' דנדר בע"מ

בקשה

לעיכוב ביצוע

בשם

המבקשות: עו"ד פז רימר

בשם

המשיבות: עו"ד אלי יוגב

החלטה

1.בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא ו' זילר), הורה בפסק דינו מיום 14.8.01, כי המבקשות ישלמו למשיבים מס' 1 ו2- להלן - "המשיבים") "סכום של 'יתרת החוב הבסיסית' המוסכם עליהם כשהוא מחושב לפי הפרמטרים שנקבעו בפס"ד זה" בתוספת ריבית, הצמדה ושכר טרחת עורך דין (להלן - "הסכום"). בהחלטתו מיום 21.10.01 דחה את בקשת המבקשות לעכב את ביצוע פסק הדין בתנאי "שהסכום יופקד במקום מוסכם, ואם לא יוסכם בבית משפט, על מנת שעד להחלטה בערעור לא יועבר סכום כלשהו שייגבה לחייב אלא כנגד ערבות בנקאית".

המבקשות ערערו על פסק הדין וכן בקשו לעכב את ביצוע פסק הדין. המשיבים השיבו על הבקשה.

2.דין הבקשה להידחות.

טענתן העיקרית של המבקשות היא כי לפי הודאתם של המשיבים מצבם הכלכלי בכי רע ומכאן שלא יהיה ביכולתם להשיב את הסכום למבקשות אם יתקבל ערעורן ויבוטל פסק הדין. עוד טוענות הן כי "סיכויי הערעור אותו הגישו הם מצוינים".

אשר לטענתן הראשונה של המבקשות לא נמצא לכך יסוד. המבקשות לא הציגו ראיות כלשהן בדבר מצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים מלבד דברים של המשיבים בבקשה לפטור מאגרה שהגישו לפני כארבע שנים - ביום 15.12.97. עוד עולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בבקשת המבקשות לעכב את הביצוע כי בא כוח המשיבים הודיע שיהיה בכוחו של המשיב מס' 1 להחזיר את הסכום, אם יתקבל ערעור המבקשים, שכן "הוא עובד היום, יש לו נכסים, יש לו דירת מגורים". יתר על כן, התנאי שקבע בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל, להבטחת החזרתו של הסכום אם יזכו המבקשות בערעור, יש בו כדי להפיג כל חשש.

אשר לסיכויי הערעור, טענתן העיקרית של המבקשות היא שחובן למערערת קוזז במלואו על ידי סכומים ששלמו לספקים במקום המשיבים. העיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי הטענה נדונה בהרחבה ונדחתה משום שלא הובאו ראיות מספיקות לתמיכתה. דומה שהסיכויים לקבלת הטענה בערעור אינם, אפוא, גדולים.

3. הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ד בכסלו תשס"ב

(29.11.01).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר לא הוצגו ראיות ממשיות למצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים, אין בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע, ותנאי שנקבע בבית המשפט המחוזי להבטחת החזר הסכום מפיג חשש זה
  2. 2סיכויי הערעור אינם גדולים כאשר הטענה המרכזית נדונה בהרחבה בפסק הדין קמא ונדחתה משום שלא הובאו ראיות מספיקות לתמיכתה