ע"א 7899/11 א.לוי השקעות ובנין בע"מ נ. עו"ד ערן קאופמן -נאמן לנכסי פושט

השופט א' רובינשטיין :

א.

בקשה מטעם המשיבה 3 בתיק לביטול פסק דיננו מיום 18.3.13 בתיק הנוכחי, שבו התקבל – ביום הדיון – ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.7.11 במסגרת בקשה למתן הוראות בהליך פשיטת רגל 17524-12-08. ביסוד הערעור ניצבה שאלת תוקפו של הסכם מכר שנחתם בין הצדדים, והוחלט כי פסק הדין קמא יתבטל והמחלוקת בין הצדדים תתברר בהליך אזרחי רגיל.

ב.

יום קודם שהתקיים הדיון בערעור בבית משפט זה הגישה המערערת תביעה להשבת כספים בבית המשפט המחוזי (ת"א 32403-03-13), וביקשה במסגרתה כי יוטל עיקול זמני על הנכס המצוי במוקד המחלוקת. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת כהן) נעתר לבקשתה, והורה על מתן צו עיקול מקרקעין על הנכס. בתביעתה האמורה כמו גם בדיון בפנינו, טענה המערערת כי התביעה הוגשה "למקרה שהערעור לא יתקבל ותישאר על כנה ההצהרה בדבר בטלות הסכם המכר" (פסקה 4 לכתב התביעה; עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 18.3.13).

ג.

במהלך הדיון שנערך בפנינו הצענו לצדדים דרך לפתרון המחלוקת לגופה, וניתנה להם שהות להתייעץ ביניהם. משלא הניבה ההתייעצות הסכמה הורנו בפסק דיננו על ביטולו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בסברנו כי "ההליך קמא לא היה במקומו, שכן מדובר בנושא שצריך היה להתברר בתביעה רגילה ולא בבקשה למתן הוראות בתיק פשיטת רגל, וכן נוכח הזיקה הנמוכה – באחוזים מעטים, כ-9% לכל היותר – של העיסקה בה עסקינן לבין פושט הרגל שבתיקו נדון הנושא, וגם נוכח הרמת מסך שאיננו סבורים כי היא באה בגדרו של סעיף 6(ב) לחוק החברות". הצדדים הופנו לברר את העניינים שבמחלוקת, כאמור, בתביעה אזרחית רגילה.

ד.

משנרשם ביום 20.3.13 עיקול על הנכס במינהל מקרקעי ישראל, הגישה המשיבה 3 – המבקשת דנא – ביום 21.3.13 בקשה בהולה לביטול פסק דין זה, בטענה כי ניתן על סמך מרמה של המערערת. זאת, שכן אף שהתקבל ערעורה ובוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מימשה את הצו ולא משכה את תביעתה האמורה להשבה.

ה.

התבקשה תגובת המערערת – המשיבה דנא – ובה נטען, כי רישומו של צו העיקול האמור הושלם אך באופן טכני ביום 20.3.13, וכי מטרתו היתה "למנוע 'ואקום' בכל הנוגע לזכויות בנכס עד למועד הגשת תביעה אזרחית רגילה כפי שהורה בית המשפט העליון..." (פסקה 31 לתגובה). עוד הודיעה, כי ביום 3.4.13 הגישה בקשה למחיקת התביעה להשבה, כפי שהודיעה למשיבה 3 מראש כי תעשה עם הגשתה של תביעת אכיפה מסודרת, והתביעה נמחקה. משכך נטען, כי בקשתה של המשיבה 3 במהות היא ניסיון מניפולטיבי לאיין את פסק דינו של בית משפט זה ודינה להידחות, תוך "חיוב הולם בהוצאות" (פסקה 38 לתגובה). בשולי הדברים, טענה המערערת בין היתר, כי לא עמדה המשיבה 3 בתנאיו של "חריג המרמה" לביטול פסק דין חלוט, ומשכך ממילא על הבקשה להידחות על הסף.

ו.

התבקשה תגובה. המשיבה 3 חזרה על מרבית טענותיה בבקשתה, והטעימה בין היתר כי חלף מעל חודש ימים מרגע שהוטל העיקול ועד למחיקתו, וכי אף בית המשפט המחוזי ציין, כי משהתקבל הערעור לא היה מקום לממש את הצו. נטען, כי המערערת ביקשה ליצור מצגים סותרים בפני ערכאות שיפוטיות שונות, כאשר בפני בית משפט זה עמדה על כך שברצונה לאכוף את הסכם המכר, בעוד שלאחר קבלת הערעור לא חזרה מיד מתביעתה לקבלת כספי השבה בגין ביטולו.

ז.

המערערת ביקשה להגיב, נוכח שורה של טענות חדשות שהעלתה לדבריה המשיבה 3. בין היתר, כי בניגוד לנטען על ידי המשיבה 3, העיקול שהוטל על הנכס בוטל, וכי אין אמת בטענה כי בית המשפט הכחיש את הצורך במשלוח הודעת העיקול למינהל מקרקעי ישראל. עוד התקבלה הודעה על ביטול צו העיקול על המקרקעין.

ח.

אין בידינו להיעתר לבקשת הביטול; משנמחקה תביעת ההשבה ובוטל העיקול דומה כי זו התיתרה. טענתה של המשיבה 3 מבוססת על הנחה, לפיה אילולא הגישה את בקשתה לביטול פסק דין, לא היתה המערערת מוחקת את תביעתה להשבה, ומשכך יש לראות בכך הסכמה של המערערת לבטלות הסכם המכר בניגוד לטענותיה בערעור. משהוגשה הבקשה יום אחד לאחר החלפת מכתבים בין הצדדים, שבמסגרתה השיבה המערערת כי יש בכונתה למשוך את תביעת ההשבה, ומשעשתה כן המערערת אך כשבועיים לאחר מכן, לא הצביעה המשיבה 3 על קשר לכאורי בין הדברים, אשר חורג מספקולציה גרידא. אין בנסיבות מדובר במרמה היכול לבסס עילה לביטול פסק דין (ראו ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר בע"מ

(2010), בפסקאות 12-11 לפסק דינה של השופטת ארבל והאסמכתאות שם). אשר למניעיו של כל אחד מן הצדדים והטענות לחוסר תום לב מזה ומזה, שהועלו בבקשה ובתגובות העוקבות, גם אלה ראוי שיידונו במסגרת התביעה האזרחית שבה יתבררו המחלוקות גופן.

ט.

איננו נעתרים איפוא לבקשה, ובנסיבות לא נעשה צו להוצאות.