ע"א 8011/14 מעוז גולדשטיין נ. לוי סימן טוב

המשיבים עתרו לבית המשפט המחוזי בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין שנכרת ביניהם לבין המשיב. בית המשפט המחוזי (השופטת ר' שמולביץ ) דן בפסק דינו בשאלה האם שינויים שבעקבותיהם חל גידול משמעותי בסכום דמי היתר שדורש מינהל מקרקעי ישראל מאת מוכר מקרקעין, ההופך עסקת מכר לעסקת הפסד, מהווה טעות בכדאיות העסקה, והאם בנסיבות העניין הופכת אכיפת החוזה להיות בלתי צודקת?

בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בפרטי החוזה שנחתם בין המשיבים לבין המערער לרכישת קרקע, ובנסיבות אותה רכישה, שבעקבותיה נקלע המערער להפסד כספי ממשי. בית המשפט המחוזי נדרש לטעויות שהמערער טען להתרחשותן – הן במישור העובדתי, הן במישור המשפטי – האם מדובר ב"טעות" כמשמעה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המאפשרת את ביטול החוזה. בעוד כמה עניינים דן בית המשפט המחוזי, עד אשר הורה על אכיפת חוזה המכר והתוספת לו, ועל מינוי כונס נכסים על זכויותיו של המערער בקרקע הנדונה.

המערער הגיש את ערעורו באמצעות עורכי-דין, אך בהמשך לא המשיכו לייצגו, והמערער טען לעצמו. פעם, פעמיים ושלוש נדחה הדיון בערעור וניתנו למערער ארכות לצורך הסדרת הייצוג, להגשת סיכומים, ולנקיטת פעולות נוספות שביקש לבצע לצורך הדיון; אולם ללא הועיל. שוב ושוב ביקש המערער לדחות את הדיון אך לא ראינו הצדקה להעדיף את עניינו-שלו על פני עניינם של המשיבים הנושאים בעלות ההתדיינות.

סברנו גם שבנסיבות העניין עדיפה פשרה על פני פסיקה לפי שורת הדין. לשם כך הצענו, ושבנו והצענו, מספר הצעות, ואלו תועדו בפרוטוקול. המשיבים נאותו, המערער לא נתרצה.

באין פשרה – יִקוב הדין את ההר. נתנו דעתנו על טענותיו של המערער בערעורו – אלה שבכתב ואלה שבעל-פה – ובחנו מנגד את תשובותיהם של המשיבים בסיכומים שהגישו ובהשלמת הטיעון בעל-פה. לא מצאנו מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי; קביעותיו העובדתיות תומכות במסקנתו המשפטית; לא גילינו במסקנה המשפטית טעות שבחוק.

אשר על כן, החלטנו בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לדחות את הערעור.

המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪.