רע"א 829-23 רע"א 829-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת ר' שמולביץ) מיום 27.11.2022 בת"א 64263-02-18, אשר דחתה את בקשת המבקש לצירוף ראיה ולזימון עדים.

2.בתמצית, הרקע לבקשה הוא הסכם מכר שנחתם בשנת 2006 בין המבקש למשיבים לרכישת זכויות המבקש בחלקת מקרקעין בראשון לציון הידועה כחלקה 26 בגוש 6288 (להלן: הסכם המכר ו-הנכס, בהתאמה). במסגרת הליך קודם בו נקטו המשיבים נגד המבקש, ניתן ביום 28.8.2014 פסק דין המורה על אכיפת הסכם המכר ועל מינוי בא כוח המשיבים ככונס נכסים (להלן: הכונס) לצורך ביצוע הפעולות הדרושות לאכיפתו (ת"א (מחוזי מרכז) 42418-09-11 לוי נ' גולדשטיין (28.8.2014) (להלן: ההליך הקודם)). ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין נדחה ביום 25.5.2017 (ע"א 8011/14 גולדשטיין נ' לוי (25.5.2017)).

3.לאחר שניתן פסק הדין בהליך הקודם, פנה הכונס לרשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) כדי להסדיר את רישום והעברת הזכויות בנכס. ואולם, הואיל והזכויות בנכס היו רשומות על שם סבו של המבקש, דרשה רמ"י צו המסמיך את הכונס לביצוע פעולות ביחס לנכס. בעקבות זאת, בשנת 2018 פתחו המשיבים בהליך הנוכחי נגד המבקש (ונגד דודתו – אשר העלתה טענות לזכויות בנכס), בו ביקשו צו המתיר לכונס לבצע פעולות כאמור. ביום 30.3.2020 הגיש המבקש כתב הגנה מטעמו, בו טען, בין היתר, כי המשיבים לא קיימו את מלוא התחייבויותיהם הכספיות מכוח הסכם המכר. כן ציין המבקש בכתב ההגנה כי המשיבים מכרו את הנכס לצד ג' (להלן: הרוכש), כך שאין להם עוד אינטרס ממשי בנכס עצמו. בהמשך, הגיש המבקש ביום 19.10.2020 תצהיר עדות ראשית מטעמו.

4.בחלוף כשנתיים, הגיש המבקש ביום 23.10.2022 "בקשה לצירוף ראיות ולזימון עד". בבקשתו, עתר המבקש לצירוף כראיה של בקשה לרישום צווי עיקול זמניים משנת 2019 שהוגשה נגד הרוכש במסגרת הליך נפרד, בין היתר ביחס לזכויותיו בנכס (להלן: המסמך). יצוין כי עיון במסמך מגלה כי המבקש צורף לבקשה כמחזיק בנכס. כן עתר המבקש לזימון הרוכש ומגיש המסמך כעדים.

המבקש נימק את בקשתו בכך שבמסמך האמור יש לגישתו כדי להוכיח כי הרוכש מצוי בקשיים כלכליים, וכי ניתן להסיק מכך כי למשיבים אין יכולת לקיים את התחייבויותיהם הכספיות מכוח הסכם המכר. כן טען המבקש כי זימונם של הרוכש ומגיש המסמך דרוש כדי להבין את מעמד המשיבים ואת מידת הרלוונטיות שלהם.

5.לאחר שהוגשה תשובת המשיבים, דחה בית משפט קמא ביום 27.11.2022 את הבקשה. בית המשפט ציין כי שאלת תוקפו של הסכם המכר נדונה והוכרעה במסגרת ההליך הקודם; וכי המסמך שהמבקש עותר לצרפו כעת – לאחר שכבר הוגשו ראיות הצדדים – אינו רלוונטי להליך ולשאלות המתעוררות במסגרתו. כך גם נקבע ביחס לעדים שזימונם התבקש.

על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובות המשיבים.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, ובכלל זאת החלטות שעניינן הוספת ראיות וזימון עדים. על כן, תימנע ערכאת הערעור בדרך כלל מלהתערב בהחלטות כאלה, למעט במקרים חריגים (ראו מהעת האחרונה: רע"א 5628/22 אלח'ורטי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (30.8.2022) (להלן: עניין אלח'רוטי); רע"א 7961/22 חברון משה בע"מ נ' דקל ערובה למזרח התיכון בע"מ, פסקה 3 (23.11.2022); רע"א 6410/22 פלוני נ' פקיד שומה גוש דן, פסקה 3 (5.12.2022)). אינני סבורה כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

7.כידוע, בעל דין נדרש להגיש את ראיותיו "בחבילה אחת", במועד עליו הורה בית המשפט. על המבקש לסטות מכלל זה להראות כי ישנו טעם חריג המצדיק זאת (ראו: תקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. ראו גם: עניין אלח'ורטי, בפסקה 11 וההפניות שם). בבואו לבחון בקשות להגשת ראיות נוספות, על בית המשפט לתת דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשלב בו נמצא ההליך; לאופי הראיה; למועד בו ידע המבקש או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה; לנימוק לאיחור בהגשתה; ולתרומתה לחקר האמת (ראו למשל: עניין אלח'רוטי, בפסקה 11 וההפניות שם; רע"א 6901/22 א.ב. פסגות טבריה בע"מ נ' ע.ר. צים שיווק ישיר בע"מ, פסקה 8 (17.11.2022)).

עיון בבקשת המבקש מגלה כי הנימוקים הללו מצדיקים את דחייתה. ראשית, המסמך אותו המבקש ביקש לצרף הוא בקשה לרישום צווי עיקול זמניים שהוגשה כבר בשנת 2019, ואשר הוא צורף כצד לה. משכך, לא ברור מדוע מסמך זה לא היה בידיעת המבקש בשלב מוקדם יותר, ומדוע לא עלה בידיו להגישו יחד עם יתר ראיותיו (או למצער בשלב מוקדם יותר של ההליך). המבקש לא הציג כל מענה לעניין זה, לא במסגרת הבקשה המקורית ולא במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי.

זאת ועוד, בהקשר של תרומת הראיה לחקר האמת – הרי שבית משפט בחן את הראיה שצירופה מבוקש ואת העדים אותם עתר המבקש לזמן. הוא מצא כי הם אינם רלוונטיים להליך ולשאלות המתעוררות במסגרתו. לא מצאתי בנימוקי המבקש כל טענה שיש בה כדי להצדיק התערבות בקביעה זו. גם אם אניח לטובת המבקש כי יש במסמך כדי להצביע על כך שהרוכש מצוי בקשיים כלכליים, טענת המבקש כאילו יש במצבו הכלכלי של הרוכש כדי להשליך בהכרח על יכולתם של המשיבים לקיים את התחייבויותיהם הכספיות מכוח הסכם המכר אינה ברורה ואינה מבוססת. המבקש אינו טוען כי המשיבים עצמם נעדרי יכולת כלכלית לעמוד בהתחייבויותיהם, כך שכלל לא ברור מהי הרלוונטיות של מצבו הכלכלי של הרוכש להוכחת טענותיו. טענות המבקש מוקשות אף יותר בהתחשב בכך שקיים פסק דין חלוט משנת 2014 הקובע כי הסכם המכר הוא בר-אכיפה.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח.