רע"א 5628/22 עוואד סאלם פריג' אלח'ורטי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' דנינו ) מהימים 7.8.2022 ו-17.8.2022 בת"א 52297-09-20, 52258-09-20, 52211-09-20 ו-52130-09-20, במסגרתן דחה בית המשפט את בקשת המבקשים להתיר את עדכון חוות דעת המומחה שהוגשה מטעמם בהתבסס על ראיות חדשות שהגיעו לידיהם.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

בין המבקשים – עוואד ובניה סאלם פריג' אלח'ורטי ז"ל (באמצעות יורשיהם), לבין המשיבה (היא מדינת ישראל; להלן: המדינה ), מתנהל הליך בבית המשפט המחוזי שעניינו זכויות הבעלות בחלקות מקרקעין הידועות כחלקה 46 בגוש 401047, חלקה 47 בגוש 401048, חלקה 48 בגוש 401049 וחלקה 49 בגוש 401050 (להלן: החלקות ). מקור ההליך בתביעות סותרות שהגישו הצדדים ביחס לחלקות לפקיד הסדר המקרקעין באזור הדרום, במסגרת הליכי הסדר מקרקעין מכוח פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר ). התביעות הסותרות הועברו ביום 23.9.2020 להכרעת בית המשפט קמא בהתאם לסעיף 43 לפקודת ההסדר. המבקשים מצדם טוענים לזכויות בעלות במקרקעין מכוח תזכירי תביעה שהוגשו בשנת 1974; ואילו המדינה טוענת כי מאחר שמדובר בקרקע שרובה מסוג "מואת" ומקצתה מסוג "מתרוקה", הרי שהחלקות מצויות בבעלות המדינה וכך גם נרשמו כבר בשנת 1963. במוקד המחלוקת בין הצדדים בהליך קמא מצויה שאלת סיווג החלקות – האם כטענת המדינה מדובר בקרקע מסוג "מואת" בלתי רשומה ובלתי מוקצית; או שמא, כטענת המבקשים, מדובר בקרקע מסוג "מירי" שהוחזקה ועובדה בשנים עברו על ידי בני משפחתם של המבקשים?

2.

בהתאם להחלטת בית המשפט קמא ולאחר מספר בקשות ארכה שהתקבלו, הגישו המבקשים ביום 12.8.2021 את ראיותיהם. בין היתר, הוגשה חוות דעתו של המומחה ד"ר אחמד אמארה (להלן: חוו"ד אמארה ו- ד"ר אמארה , בהתאמה) על פיה מדובר בחלקות קרקע מסוג "מירי" שהוחזקו ועובדו דרך קבע על ידי הבדואים בנגב, ובפרט על ידי בני משפחת המבקשים. עוד נמצא בחוו"ד אמארה כי החלקות הוכרו – הן בתקופת הממשל העות'מאני, הן בתקופת המנדט הבריטי והן בשנים הראשונות להקמת המדינה – כקרקעות בבעלות פרטית של הבדואים.

ביום 1.12.2021 הגישה המדינה את ראיותיה, ובכלל זאת את חוות דעתה של המומחית פרופ' רות קרק (להלן: חוו"ד קרק ). על פי חוו"ד קרק, באזור החלקות שבמחלוקת לא נמצאו כל יישובי קבע עד לסוף תקופת המנדט, והאזור היה שומם. בהתאם, נמצא כי מדובר בחלקות קרקע מסוג "מואת", אשר לא נרשמו מעולם על שם השבטים הבדואים באזור. עוד קבעה חוו"ד קרק כי בשל מיעוט הגשמים באזור החלקות לא הייתה בהן חקלאות רציפה, וכל שנמצא הן עדויות לעיבודים ארעיים של הקרקע בשנים 1939 ו-1945. לבסוף, צוין בחוות הדעת כי לא נמצא כל אזכור של שם משפחת המבקשים במקורות הרבים שנבדקו, ואף לא הקצאה או רישום של החלקות על שמם.

3.

ביום 6.1.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים (להלן: הדיון מיום 6.1.2022 ). במסגרת הדיון, טען בא כוח המבקשים – עו"ד סאלח אבו חוסיין (להלן: ב"כ המבקשים או עו"ד אבו חוסיין ), כי לאחר הגשת חוו"ד אמארה, הוא נחשף למסמכים שהובאו מאנגליה ומתורכיה, ואשר יש בהם כדי להוכיח את טענותיו לגבי קיומו של יישוב קבע בדואי באזור החלקות. בהתאם, ביקש ב"כ המבקשים כי בית המשפט יתיר לו להגיש עדכון לחוו"ד אמארה שיכלול התייחסות למסמכים הנוספים שהתגלו, וציין כי יגיש בקשה בעניין בתוך 10 ימים. בתום הדיון, קבע בית המשפט כי בשל נכונות הצדדים לבוא בדברים ולבחון האם ניתן להגיע להסכמות שייתרו את המשך ההליך, הם יודיעו עד ליום 6.2.2022 האם הצליחו להגיע להסכמות כאמור. כן קבע בית המשפט כי בכל הנוגע למסמכים הנוספים שהתגלו לכאורה, על ב"כ המבקשים להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות לא יאוחר מיום 20.1.2022, במסגרתה ינמק מדוע לא הוגשו הראיות עד כה, ויסביר מה טיבן של ראיות אלו. בקשה כאמור לא הוגשה.

4.

לאחר שהודיעו הצדדים כי לא עלה בידם להגיע להסכמות, קבע בית המשפט קמא ביום 1.3.2022 כי דיוני ההוכחות בתיק יתקיימו בימים 11.9.2022 ו-19.9.2022.

בחלוף כחמישה חודשים, הגישו המבקשים ביום 7.8.2022 בקשה להתיר את עדכון חוו"ד אמארה (להלן: בקשת העדכון ). במסגרת בקשת העדכון, נטען כי בחודש מאי 2022 הגיעו לידיו של ד"ר אמארה, באמצעות ב"כ המבקשים, אטלס בו מפורטים הכפרים והישובים שהיו קיימים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית (להלן: האטלס ), וכן מפות ותרשימים של ארץ ישראל בשנים 1877-1871 (להלן: המפות והתרשימים , וביחד עם האטלס, יכונו: הראיות הנוספות ). על פי הנטען, האטלס אשר יצא לאור בתורכיה בשנת 2020, והמפות והתרשימים אשר לקוחים מאטלס שיצא לאור באנגליה בחודש מאי 2020, כוללים מידע הסותר את האמור בחוו"ד קרק, לפיו היו קיימים עשרות יישובים וכפרים בהם התגוררו הבדואים בנגב. כן נטען כי לצורך אימות המידע והעובדות שפורטו באטלס, ביקר ד"ר אמארה בחודשים יולי-אוגוסט 2022 בארכיב העות'מני, במשרדי הטאבו וכן באוניברסיטאות ובמרכזי מחקר בתורכיה. לצד בקשת העדכון הוגש תצהיר ב"כ המבקשים, לפיו בחודש מאי 2022 התקבל במשרדו האטלס שיצא לאור בשנת 2020, ואשר בו פורטו הכפרים שהיו קיימים בנגב בתקופה העות'מאנית, בהתאם למידע המופיע בפנקסי מקרקעין השמורים בארכיב העות'מאני. כן נטען כי ד"ר אמארה נסע לתורכיה כדי לאמת את הרשום באטלס, וכי אכן עלה בידו לקבל מפות של ארץ ישראל ולעיין בפנקסי המקרקעין האמורים.

5.

להשלמת התמונה, יצוין כי במקביל להליך נושא בקשת רשות הערעור שלפניי, התקיים בפני אותו מותב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הליך דומה, אשר גם במסגרתו יוצגו התובעים על ידי ב"כ המבקשים דכאן – עו"ד אבו חוסיין (ת"א 48918-02-19. להלן: ההליך האחר ). לאחר סיום שלב ההוכחות בהליך האחר, הגיש עו"ד אבו חוסיין ביום 10.5.2022 בקשה להתיר הגשת ראיה נוספת, בה הוא ציין כי במהלך הכנת סיכומי הטענות מטעם התובעים, נודע לו על קיומו של אטלס שיצא לאור בשנת 2020, הכולל את שמות הכפרים בארץ ישראל וכן מפות של ארץ ישראל מהתקופה העות'מאנית. כן צוין כי האטלס התקבל במשרדו של עו"ד אבו חוסיין ביום 4.5.2020 ונמסר לעיונו של ד"ר אמארה (שהגיש חוות דעת גם בהליך האחר). לאחר שהוגשה תשובת המדינה, בית המשפט דחה ביום 23.5.2022 את הבקשה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחתה אף היא בהחלטת השופט ע' גרוסקופף מיום 5.7.2022 (רע"א 3863/22 עזבון המנוח סבאח עודה קבועה נ' מדינת ישראל (5.7.2022). להלן: החלטת השופט גרוסקופף מיום 5.7.2022 ). בנמקו את החלטתו, ציין השופט גרוסקופף כי " אין ספק שהבקשה הוגשה לבית המשפט קמא בשיהוי ניכר – האטלס התפרסם עוד בשנת 2020, ולא מצאתי בטיעוניהם של המבקשים, הן במסגרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא והן בבקשה שלפניי, הסבר מספק לסיבה בעטיה דבר קיומו התברר להם בעת האחרונה בלבד, ומדוע לא הייתה להם ולמומחה מטעמם יכולת לגלות את דבר קיומו בשלב מוקדם יותר, למצער בטרם העדת המומחים " (שם, בפסקה 8). כן צוין כי הגשת האטלס בשלב זה של ההליך תגרום להסגתו לאחור, שכן יהיה צורך בקבלת התייחסותה של המומחית מטעם המדינה, ויתכן שאף בחקירה חוזרת של מומחי הצדדים. לבסוף, ציין השופט גרוסקופף כי אין בחשיבותה ובאופייה של הראיה כדי להטות את הכף לטובת התרת הגשתה, וזאת " בין היתר, כיוון שמדובר במסמך ממקור זר, שלא הוברר מי הגוף אשר עומד מאחוריו, וכן לאור הספקות שהועלו בתגובת המשיבה לבקשה בבית המשפט קמא, ביחס לקשר שבין המידע הקיים באטלס לבין החלקה שבמוקד התביעה, לאופי ההתיישבות הנטענת ולתקופה הרלוונטית " (שם).

6.

נשוב לענייננו. ביום 7.8.2022 דחה בית המשפט קמא את בקשת העדכון, מבלי שנתבקשה תשובת המדינה (להלן: ההחלטה מיום 7.8.2022 ). בהחלטתו, ציין בית המשפט כי לא ברור מדוע הבקשה מוגשת רק בעת הזו, כאשר על פי הנטען הראיות הנוספות עליהן היא מבוססת הגיעו לידי המבקשים כבר בחודש מאי 2022, והתפרסמו עוד בשנת 2020. כן ציין בית המשפט כי היעתרות לבקשה תחייב מתן אפשרות למדינה להגיש חוות דעת מעודכנת מטעמה, וכפועל יוצא תביא לסרבול ההליך ולדחיית מועדי ההוכחות שנקבעו לחודש ספטמבר 2022. בית המשפט הוסיף כי השיהוי בהגשת בקשת העדכון מתעצם על רקע העובדה שבמסגרת ההליך האחר הגיש ב"כ המבקשים בקשה זהה כבר ביום 10.5.2022, ואף על פי כן הוא לא סיפק כל הסבר מדוע לא הוגשה גם בקשת העדכון בהליך דנן באותו מועד. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי גם אם נכונה הטענה לפיה יש במסמכים הנוספים כדי להוכיח שהיו בנגב יישובים בדואיים רבים, אין בה בהכרח כדי ללמד כי אחד היישובים היה מצוי על החלקות נושא ההליך, באופן שמשפיע על שאלת סיווג הקרקע. לבסוף, ציין בית המשפט כי בדומה להליך האחר, גם במסגרת בקשת העדכון לא הוברר מקורן של הראיות הנוספות.

7.

ביום 9.8.2022 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 7.8.2022 (להלן: הבקשה לעיון חוזר ). בתוך כך, הבהירו המבקשים כי הם נמנעו מלהגיש הודעת עדכון לחוו"ד אמארה בטרם יעיין ד"ר אמארה בעצמו בפנקסי המקרקעין בארכיב העות'מאני; וכי מיד לאחר שד"ר אמארה עשה כן הוגשה בקשת העדכון. לעניין זה, צוין כי הואיל ובמסגרת החלטת השופט גרוסקופף מיום 5.7.2022 נקבע כי האטלס הוא בבחינת " מסמך ממקור זר שלא הובהר כי הגוף העומד מאחוריו ", החליט ד"ר אמארה לאמת את האמור באטלס בעצמו. כן נטען כי בשונה מההליך האחר – שם הוגשה הבקשה להוספת ראיות לאחר שכבר הסתיימה שמיעת הראיות – בהליך דנן טרם החלה שמיעת הראיות.

ביום 15.8.2022 הגישה המדינה את תשובתה לבקשה לעיון חוזר. בכל הנוגע למפות והתרשימים, אשר מקורם באטלס שיצא לאור באנגליה בשנת 2020, הרי שעל פי דברי ב"כ המבקשים בדיון מיום 6.1.2022, מסמכים אלו כבר היו ברשות המבקשים במועד זה, ובית המשפט הורה על הגשת בקשה בעניינם עד ליום 20.1.2022. חרף זאת, לא הגישו המבקשים בקשה כאמור בסד הזמנים שנקבע, ודי בכך כדי לדחות את בקשתם. באשר לאטלס, נטען כי מדברי ב"כ המבקשים עולה כי זה הגיע לידיו כבר בחודש מאי 2022. משכך, טענה המדינה כי בסמוך לאחר מכן היה על המבקשים להגיש הודעה בדבר הגעת האטלס לחזקתם, וכן לעדכן בדבר כוונתם להגיש בקשה להוספת האטלס כראיה, ובדבר הפעולות שהם מתכוונים לנקוט קודם לכן. באופן כללי, טענה המדינה כי התרת עדכון חוו"ד אמארה תחייב אותה להגיש חוות דעת משלימה אשר כרוכה בחודשים רבים של עבודה ובעלויות נוספות; כי הראיות הנוספות הן בגדר "תעודות חוץ" ותעודות ציבוריות שמקורן זר, ואשר יש לאמתן על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, כאמור בסעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; כי חלק מהמסמכים ערוכים בשפה התורכית ודורשים תרגום נוטריוני; כי המבקשים לא מפרטים מהם המסמכים הספציפיים אותם הם מבקשים לצרף; וכי התצהיר של ב"כ המבקשים, שצורף לבקשת העדכון, לא יכול לאמת את העובדות האמורות בה בדבר ביקורו של ד"ר אמארה בתורכיה. לנוכח דברים אלו, סברה המדינה כי יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר.

8.

ביום 17.8.2022 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון חוזר. בנמקו את החלטתו, עמד בית המשפט על מספר טעמים: ראשית , ציין בית המשפט קמא כי המבקשים לא העלו בבקשתם טענה כי חל שינוי נסיבות כלשהו מאז ניתנה ההחלטה מיום 7.8.2022, או כי נפלה טעות בהחלטה. למעשה, המבקשים מודים כי כל תכליתה של הבקשה לעיון חוזר היא להבהיר את בקשת העדכון, בבחינת "מקצה שיפורים" לבקשה הראשונה. בית המשפט ציין כי ההליך הדיוני של בקשה לעיון חוזר לא נועד לאפשר לבעל דין להוסיף ולשפר טיעוניו כדי להתמודד עם נימוקי ההחלטה הקודמת, וכבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה. שנית , בית המשפט סבר כי קבלת בקשת העדכון תביא לסרבול ועיכוב ההליך, ותביא לפגיעה באינטרס הציבורי לקיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, ולבזבוז משאבי זמן וכסף. זאת, שכן התרת עדכון חוו"ד אמארה תחייב לאפשר למדינה להגיש חוות דעת מעודכנת מטעמה, וכפועל יוצא לא יהיה מנוס מדחיית דיוני ההוכחות שנקבעו לחודש ספטמבר 2022 למועד מאוחר יותר. שלישית , ציין בית המשפט כי המבקשים לא הציגו טעם המצדיק את השיהוי שנפל בהגשת בקשת העדכון. כך, בכל הנוגע לאטלס, המבקשים נמנעו מלהסביר מדוע רק בחודש מאי 2022 נחשפו לקיומו, על אף שפורסם כבר בשנת 2020. כן ציין בית המשפט בהקשר זה כי המבקשים טענו שלאור החלטת השופט גרוסקופף מיום 5.7.2022, החליט ד"ר אמארה לאמת את האמור באטלס באמצעות ביקור בתורכיה. ואולם, המבקשים לא צירפו תצהיר מטעם ד"ר אמארה המאמת טענה זו.

באשר למפות והתרשימים, המבקשים לא פירטו באופן ספציפי מהו טיבם והיקפם של מסמכים אלו, ואף לא הבהירו מהו מקורם. חשוב מכך, מדבריו של ב"כ המבקשים בדיון מיום 6.1.2022 עולה כי מסמכים אלו היו בידיו כבר באותה עת, ובהתאם להוראת בית המשפט היה עליו לפעול להגשת בקשה בעניינם לא יאוחר מיום 20.1.2022. חרף זאת, הוגשה הבקשה חודשים רבים לאחר מכן, מבלי להציג כל טעם המצדיק זאת. לבסוף , ציין בית המשפט קמא כי גם מידת תרומתן של הראיות הנוספות לחקר האמת לא התבררה עד תום. כך, אף אם ד"ר אמארה אכן עיין בפנקסי המקרקעין עליהם מבוסס האטלס בעת שביקר בתורכיה, הרי שעדיין מדובר במסמך ממקור זר, אשר לא הוברר מי ערך אותו, מתי נערך, מה היו נסיבות עריכתו ומהם המקורות ששימשו יסוד לעריכתו. משכך, לא ברור כי לאטלס כוח ראייתי עצמאי המאפשר לזקק ממנו מסקנות לצורך ההליך. בית המשפט הוסיף כי יש ממש בטענת המדינה לפיה הראיות הנוספות דורשות אימות כמצוות סעיף 30 לפקודת הראיות, תוך שהבהיר כי חוות דעת מומחה אינה יכולה להכשיר מסמכים שמקורם לא ידוע, כמסד לקביעת ממצאים, כאשר אין בידי הצד השני לעמוד על תוקפם וטיבם המלא.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

9.

במסגרת בקשת רשות הערעור, חוזרים המבקשים על עיקרי טענותיהם בהליך קמא. בין היתר, נטען כי לא נפל שיהוי בהגשת בקשת העדכון שיש בו כדי לפגוע במדינה או בהליך שמיעת הראיות. זאת, שכן בשונה מהמצב בהליך האחר, בהליך דנן טרם החלה שמיעת הראיות, כך שלמומחית מטעם המדינה תהיה אפשרות לתקן את חוות דעתה ולהביא ראיות נוספות ככל שתחפוץ בכך. על כן, המבקשים סבורים כי אין זה צודק למנוע מהם את עדכון טענותיהם והבאת ראיות חדשות רק בשל מחדל בסדרי הדין. הדברים הללו יפים ביתר שאת, כך נטען, הואיל ועל הפרק עומדות זכויותיהם הקנייניות של המבקשים בחלקות. כן נטען כי הראיות הנוספות עליהן הם מבקשים להסתמך התגלו רק ביום 4.5.2022 בעקבות פרסומו של האטלס בתורכיה בשנת 2020, וכי ראיות אלו התגבשו סופית לאחר ביקורו של ד"ר אמארה בארכיב העות'מאני בתורכיה באוגוסט 2022. לשיטת המבקשים, מדובר בראיות הכוללות עובדות חדשות שיש בהן כדי להשליך על ההכרעה בהליך, והוספתן נדרשת לגילוי האמת שכן הן סותרות את האמור בחוו"ד קרק. כמו כן, נטען כי המבקשים לא יכלו לגלות את הראיות הללו בשקידה ראויה, שכן לא הייתה להם, לבא כוחם או למומחה מטעמם גישה לארכיב העות'מאני בתורכיה. לבסוף, טוענים המבקשים כי ככל שיתברר כי עדכון חוו"ד אמארה הוביל לסרבול ההליך או לעיכובו, באופן שגרם נזק למדינה, ניתן יהיה להטיל עליהם הוצאות.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי יש לדחותה ללא צורך בתשובת המדינה.

כידוע, החלטות שעניינן הגשת ראיות נוספות הן מסוג ההחלטות הנוגעות לאופן ניהול ההליך ומסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. על כן, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות כגון דא, אלא במקרים חריגים בהם מתעורר חשש לפגיעה ממשית בזכויות מי מהצדדים (ראו למשל: רע"א 1441/17 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ , פסקה 7 (27.3.2017); רע"א 1396/18 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 5 (13.3.2018); רע"א 8305/21 סמאר נ' סמאר , פסקה 13 (9.3.2022) (להלן: עניין סמאר )). בענייננו, בית המשפט קמא נתן דעתו למכלול טענות המבקשים, הן במסגרת בקשת העדכון והן במסגרת הבקשה לעיון חוזר, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי יש לדחותן. כפי שאבאר להלן, אני סבורה כי מדובר בהחלטה סבירה, וממילא אין היא נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

11.

כלל הוא כי בעל דין נדרש להגיש את ראיותיו לבית המשפט "בחבילה אחת", במועד עליו הורה בית המשפט (ראו: תקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 6840/21 גלבוע נ' המרכז הרפואי מאיר , פסקה 6 (20.10.2021) (להלן: עניין גלבוע ); עניין סמאר , בפסקה 14). על כן, לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשתו של בעל דין להגיש ראיות נוספות בשלב מאוחר יותר. בבואו לבחון בקשות מסוג זה, על בית המשפט לתת דעתו לשיקולים שונים, ובכללם: השלב בו מצוי ההליך; אופי הראיה הנוספת ומידת תרומתה לגילוי האמת; והמועד בו ידע המבקש, או היה עליו לדעת, על קיומה של הראיה הנוספת (ראו: עניין גלבוע , בפסקה 6; רע"א 8597/21 יעקב נ' נבואני , פסקה 15 (21.2.2022); עניין סמאר , בפסקה 14).

כזכור, המבקשים הגישו את ראיותיהם ביום 12.8.2021, קרי לפני למעלה משנה, והמדינה הגישה את ראיותיה ביום 1.12.2021. בסמוך לאחר מכן, טען ב"כ המבקשים בדיון מיום 6.1.2022 כי בידיו מסמכים שהובאו מאנגליה ומתורכיה הסותרים את האמור בחוו"ד קרק, וכי בכוונתו להגיש בקשה לעדכון חוו"ד אמארה בתוך 10 ימים. על אף שבאותה עת כבר הגישו הצדדים את ראיותיהם, בית המשפט קמא בא לקראת המבקשים והתיר להם להגיש בקשה בעניין עד ליום 20.1.2022. אף על פי כן, נמנעו המבקשים מלהגיש בקשה כאמור, וזאת עד ליום 7.8.2022 – חודשים רבים לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים בתיק, ובסמוך לפני שצפויים להתקיים דיוני ההוכחות בתיק (שנקבעו כבר ביום 1.3.2022). חרף זאת, לא הציגו המבקשים, לא במסגרת ההליך קמא ולא במסגרת הבקשה שלפניי, כל טעם שיש בו כדי להצדיק שיהוי ניכר זה בהגשת הבקשה. שיהוי זה מתחדד אף יותר על רקע העובדה שהמבקשים עצמם מודים כי מקורן של הראיות הנוספות באטלסים שפורסמו בתורכיה ובאנגליה כבר בשנת 2020 – עוד בטרם נפתח ההליך בבית המשפט קמא, ואף על פי כן הם לא מציגים כל הסבר מדוע לא היה ביכולתם לגלות על קיומם בשלב מוקדם יותר.

ודוק, הטענה כי המבקשים ביקשו להמתין עם הגשת הראיות הנוספות עד לאחר שד"ר אמארה ייסע לתורכיה ויעיין בהן בעצמו, אין בכוחה לשנות את פני הדברים. ראשית , המבקשים לא מבהירים מדוע לא פעלו לצורך כך כבר בחודש ינואר 2022, כאשר על פי דבריו של ב"כ המבקשים בדיון מיום 6.1.2022, כבר במועד זה ידעו על דבר קיומן של הראיות החדשות או למצער על חלקן. שנית , גם אם ביקשו המבקשים לנקוט פעולות לצורך בירורן ואימותן של הראיות הנוספות בטרם הגשתן לבית המשפט, הרי שעדיין היה עליהם להגיש בקשה מתאימה בסד הזמנים שקבע בית המשפט, ובה לעדכן בדבר כוונתם לנקוט פעולות כאמור – בדבר טיבן של פעולות אלה, משמעותן ולוח הזמנים הצפוי לסיומן. לו היו המבקשים נוהגים כך, היה הדבר מאפשר לבית המשפט לבחון את הבקשה בשלב מוקדם יחסית בהליך ובטרם נקבעו דיוני הוכחות, וכן מאפשר למדינה לכלכל את צעדיה בהתאם. לכל המאוחר, היה על המבקשים להגיש בקשה כאמור בחודש מאי 2022, הוא המועד בו לטענתם הגיעו הראיות הנוספות לידיהם. לבסוף , המבקשים לא הבהירו כנדרש את אופיין וטיבן של הראיות הנוספות ואת מידת תרומתן לגילוי האמת. כך, מלבד טענות כלליות לפיהן הראיות הנוספות סותרות את האמור בחוו"ד קרק ומצביעות על קיומם של יישובי קבע בנגב, המבקשים אינם מבהירים האם ראיות אלו נוגעות באופן ספציפי לחלקות שבמחלוקת; והאם יש בהן כדי לבסס את זכויותיהם הנטענות של בני משפחת המבקשים בחלקות או למצער את עצם הימצאותם בחלקות בשנים עברו. המבקשים אף אינם מפרטים באופן ספציפי לאילו מסמכים בכוונתם להתייחס במסגרת עדכון חוו"ד אמארה. כך, בעוד שבקשת העדכון והבקשה לעיון חוזר מתייחסות לאטלס ולמפות והתרשימים, נראה כי הבקשה שלפניי מתמקדת דווקא בפנקסי המקרקעין בהם עיין ד"ר אמארה, על פי הנטען, במסגרת ביקורו בתורכיה (וראו פסקאות 9 ו-14 לבקשת רשות הערעור). ביחס למסמכים אלו אין גם הבהרה לגבי תוקפם הראייתי הנטען, האם – כטענת המדינה – הם דורשים אימות לאור מקורם הזר בהתאם לסעיף 30 לפקודת הראיות והאם מדובר במסמכים הערוכים בשפה זרה ודורשים תרגום. די בטעמים אלו כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

12.

למען הסר ספק יובהר כי לא נעלמה מעיניי העובדה שבשונה מהמצב בהליך האחר, בקשת העדכון בהליך דנן הוגשה עובר לתחילת שלב ההוכחות. יחד עם זאת, בשים לב לסמיכות הזמנים שבין הגשת הבקשה לבין מועדי ההוכחות שנקבעו ולכך שקבלתה צפויה לגרור עמה עיכוב ניכר בהמשך בירור ההליך; וכן בהתחשב במחדלם של המבקשים להסביר מדוע הוגשה בקשת העדכון רק בחודש אוגוסט 2022, כאשר על פני הדברים היה עליהם לדעת על דבר קיומן של הראיות הנוספות עוד בשנת 2020 – לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

13.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובת המדינה – אין צו להוצאות.