פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8018/01
רע"א 2857/02
ע"א 7307/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט א' גרוניס
המערערים והמבקשים:
1. אברהם אמר
2. אסתר אמר
נ ג ד
המשיבים:
1. ביה"ח ע"ש סורוקה
2. קופ"ח של ההסתדרות הכללית
3. ד"ר יוסף נתן אנדל
4. ד"ר אברהם מארש
בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.3.02
בבש"א 14364/01 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' פינקלמן
תאריך הישיבה:
ו' בשבט תשס"ג
(9. 1.03)
בשם המערערים:
עו"ד יהושע ננר
בשם המשיבים:
עו"ד ברוך יקותיאלי
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
1.אסתר ואברהם אמר (להלן: אמר או התובעים), תבעו בבית-המשפט המחוזי בירושלים מבית-החולים סורוקה בבאר-שבע ומשלושה מרופאיו – דר' יוסף קליינמן, דר' נתן אנדל ודר' אברהם מארש, וכן מקופת-החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל (להלן: קופת-החולים וכולם יחד: הנתבעים), תשלום פיצויים בשל מותה של ילדתם של התובעים – ליבנת (להלן: המנוחה או הילדה). טענתם הייתה, כי מותה של הילדה נגרם כתוצאה מהתרשלות הנתבעים.
המשפט התברר בפני השופט שמואל פינקלמן ובגדרו הודתה קופת-החולים באחריותה לנזקי המנוחה. על-סמך הוראה זו חייב השופט פינקלמן את הנתבעים, לשלם לאמר פיצויים, ומבלי שדן בשאלה אם הוכחה גם רשלנות הרופאים.
2.דר' אנדל ודר' קליינמן, שנמצאו אשמים גם במשפט פלילי בגרימת מותה של המנוחה, קיבלו עליהם את הדין. לעומתם, דר' מארש, שלא הועמד למשפט פלילי, ערער לבית-משפט זה על חיובו. אמר, מצדם, ערערו על מיעוט הפיצויים שנפסקו. ערעורם של אמר נדחה ואילו ערעורו של דר' מארש התקבל. חיובו של דר' מארש לפצות את התובעים בוטל והדיון הוחזר לבית-המשפט המחוזי "על-מנת שייתן את פסק-דינו בכל הנוגע לאחריות מארש מחדש, על-יסוד חומר הראיות שבא בפניו".
3.בתוך כך, עבר השופט פינקלמן לכהן בבית-המשפט המחוזי בחיפה והמשך הדיון הוחזר אליו בהסכמתו ובהסכמת נשיאי בית-המשפט המחוזי בירושלים ובית-המשפט המחוזי בחיפה. השופט פינקלמן הורה על הגשת סיכומים עד למועד מסוים, אך איש מן הצדדים לא עמד בחובה זו. משכך, נתן השופט פינקלמן פסק-דין, כפי שהורה בית-המשפט העליון, על-פי חומר הראיות שהוגש בפניו. הוא מצא, שחומר ראיות זה התייחס – לאחר שבפתח המשפט הודתה קופת-חולים באחריותה – אך ורק לשיעור הנזק. באין ראיות המוכיחות את אחריותו של ד"ר מארש, דחה בית-המשפט המחוזי את התביעה וחייב את התובעים לשלם לד"ר מארש הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח, אך המליץ בפני ד"ר מארש שלא לגבות את ההוצאות, אלא אם המשך המחלוקת יצדיק זאת.
או אז ביקשו התובעים לבטל את פסק-הדין, בשל העברת הדיון לבית-המשפט המחוזי בחיפה שלא על-פי החלטת נשיא בית-המשפט העליון או המשנה-לנשיא, כנדרש על-פי סעיף 78 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב). השופט פינקלמן דחה את בקשתם וקבע, כי בית-המשפט העליון החזיר את הדיון לשופט שבירר את המשפט, לצורך מתן פסק-דין על-פי הראיות שכבר באו בפניו.
בערעור ובשתי בקשות רשות ערעור שהגישו אמר, חזרו הם על טענותיהם בבית-המשפט המחוזי ואף ביקשו לבטל חיובם בהוצאות משפט.
4.טענות אמר אינן יכולות להתקבל.
הדיון, שהוחזר לבית-המשפט המחוזי על-פי החלטת בית-המשפט העליון, הינו דיון המשך בפני אותו שופט והוא נשלט על-פי סעיף 15(ב) לחוק בתי-המשפט, שבו נקבע:
שופט שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה נסתיימה מחמת מינוי לערכאה אחרת... יהיה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו.
הוראה זו חלה גם על שופט שעבר לבית-משפט במחוז שיפוטי אחר. ראו בש"א 9433/01 פרץ חנן נ' עיריית חולון (ההחלטה לא פורסמה, ניתנה ביום 30.1.02).
משכך, היה על השופט פינקלמן להמשיך בדיון והוא הוגבל על-ידי החלטת בית-המשפט העליון למתן פסק-דין אך על-פי חומר הראיות שבא בפניו. משמצא, כי לא באו בפניו ראיות המוכיחות את אחריות של ד"ר מארש, בדין דחה את התביעה נגדו, ולא מצאנו בטענות אמר עילה להתערבותנו בפסק-דינו ובהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.
6.עם זאת, בנסיבות המקרה רואים אנו לבטל את ההוראה המחייבת את אמר בתשלום הוצאות משפט.
בכפיפות לביטול חיוב זה, נדחים הערעורים והבקשה.
ניתן היום, ו' בשבט תשס"ג (9.1.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט