ע"א 8026/99 אריה קליין נ. המועצה המקומית כפר יונה

בפני בקשה מטעם המערערים להורות על צירופה של הועדה לבניה למגורים ולתעשיה מחוז המרכז (להלן: הועדה או הועדה לבניה למגורים ולתעשיה) כמשיבה נוספת בערעור.

1.המערערים עתרו לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, להצהיר על בטלותה של העברת זכויות במקרקעין מהמערערים למשיבות. ההצהרה שהתבקשה כללה הצהרה על בטלות חוזים שנכרתו בין המבקשים למשיבות, וכן הצהרה על בטלות הוראת ההפקעה שבתוכנית בניין עיר החלה על מגרשים נשוא ההליך מחמת אי חוקיותה. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבות, כי העתירה הוגשה בשיהוי רב, והורה על דחיית העתירה על הסף. על פסק דין זה הוגש הערעור.

2.בבקשה שבפני טוענים המערערים, כי מאחר שתכנית בנין העיר נשוא ההליכים אושרה על ידי הועדה לבניה למגורים ולתעשיה, הרי שטענתם בדבר חוסר סמכות באישור הוראות ההפקעה מופנית אף כלפיה, ומכאן שעשויה היא להיות בין הנפגעים מההחלטה בערעור דנן. המערערים מלינים על כך שהתובענה נדחתה על הסף בלא שטענות הצדדים נדונו לגופן. עוד טוענים המערערים, כי לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו נקבע, כי באיזון שבין קיום חוזה בלתי חוקי לשיהוי - שיהוי גובר, יש השלכה ציבורית רחבה. בנסיבות אלה סבורים המערערים, כי יש עניין ציבורי בצירופה של המדינה כבעל דין על פי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה [נוסח חדש] (להלן: פקודת סדרי הדין). לפיכך, ומאחר שהועדה לבניה למגורים ולתעשיה אמורה להיות מיוצגת על ידי פרקליטות המדינה, קיים טעם נוסף להורות על צירופה.

3.עמדתה של הועדה לבניה למגורים ולתעשיה היא, כי מקום שמבקשים לבטל תכנית או חלק מהוראותיה, מן הראוי, ואף חובה, לצרף כצד להליך את מוסד התכנון אשר אישר את התכנית. על כן, מסכימה היא לטענתם הראשונה של המערערים ולבקשה לצרפה כמשיבה נוספת בערעור.

4.המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, לאור החלטתו של בית המשפט המחוזי, הרי שהנושא המרכזי שיעמוד על הפרק בערעור הוא נושא השיהוי, בעוד ששאלת תקפן של תכנית בנין העיר או כל שאלה אחרת, שיכולה להיות בעלת השפעה על הועדה לבניה למגורים ולתעשיה, אינה עומדת על הפרק. עוד נטען, כי צירוף הועדה אך יגרום לסרבול הדיון, ומכל מקום, אין כל אינטרס של הוועדה אשר עלול להיפגע, אם לא תצורף לערעור. שכן אף אם יתקבל הערעור, כך נטען, יש להניח, שהתיק יוחזר לבית משפט קמא להמשך הדיון. במקרה כזה, יוכלו המבקשים לצרף את הועדה לבניה ולמגורים ולתעשיה. עוד טוענת המשיבות, כי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין כלל אינו רלבנטי לבקשה, שכן המערערים אינם יכולים לכפות על היועץ המשפטי להתייצב לדיון, באמצעות הגשת הבקשה, וכי הצטרפותו להליך נתונה לשיקול דעתו בלבד. עוד נטען, כי מכל מקום, אין זהות בין בא כוח הועדה לבין היועץ המשפטי לממשלה.

5.המערערים בתגובתם לתגובת המשיבות מוסיפים, כי הועדה הנה בעל דין ישיר העלול להיפגע מתוצאת הערעור, אם תתקבל בקשתם בכתב הערעור, לקבלת הערעור ולמתן הסעדים שהתבקשו על פני כתב התובענה. כן עלולה היא להיפגע אם יוחלט על החזרת התיק להמשך דיון בפני בית משפט קמא. עוד נטען, כי יש מקום לצרפה ולו לשם שקילת עמדתה בשאלת אי החוקיות, אשר למידתה של זו עשויה להיות השפעה על האיזון שבינה לבין קיומו של שיהוי.

6.לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבפני הגעתי למסקנה, כי יש מקום לקבלת הבקשה.

הסכמות להורות על צירוף משיב להליך בשלב הערעור קבועה בתקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות) (על תחולתן של תקנות סדר הדין האזרחי על ערעורים בעניינים מנהליים, ראו: ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ נגד עמותת אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה (תקדין עליון 98(2) 158). הכללים המנחים לצירופו של בעל דין בשלב הערעור הותוו על ידי כבוד הנשיא שמגר בבש"א 3973/91, אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

(פ"ד מה(5), 457). בפסק דין זה נקבע, כי המבחן לצירוף היא מבחן משולש: ראשית, יש לבחון אם שמבקשים לצרפו עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור; שנית, כי ראוי שתוצאות ההכרעה יכבלו גם אותו במעשה בי-דין; ולבסוף כי שיקולים של יעילות מצדיקים את הצירוף (שם, בעמ' 463). עיקרם של דברים, נפסק, הוא "בצורך לאזן בין מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לצד המבקש במקרה שתידחה בקשתו, לבין מידת ההכבדה שתיגרם לבית המשפט ולבעלי הדין שלגבי ההליך אותו הם מנהלים מוגשת בקשת ההצטרפות" (ע"א 2442/95, מ.ל.ת. - מבנים לתעשיה בע"מ

נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מט(5) 85).

7.כאמור, תכנית המתאר נשוא ההליכים דנן אושרה על ידי הועדה לבניה למגורים ולתעשיה. אכן, על פי הפסיקה, קיימת חובה לצרף גורם אשר החליט בעניין לגופו (ראו: בג"ץ 719/86, דוד אזולאי נגד השר לענייני דתות ואח' , פ"ד מא(2) 800, 804). בנסיבות אלה, כך נראה, לא צריכה להיות מחלוקת על כך, שהועדה הייתה בעל דין, שמן הראוי, ואף הייתה חובה לצרפו להליך בפני בית המשפט.

8.אומנם כפי שטוענות המשיבות בצדק, באופן עקרוני אין אפשרות לתקן מחדל כגון זה בשלב הערעור. אולם במקרה דנן טרם נכתבו הסיכומים וממילא לא נגרם נזק למשיבות והמקום לשקילת הנסיבות הוא בשלב פסיקת ההוצאות. ראה לעניין זה "שאלת הצירוף".

ראה לענין זה דברי הנשיא שמגר בבש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית , פ"ד מה(5) 457:

"שאלת הצירוף של קרנית לא יכולה היתה לעלות במקרה דנן בערכאה הראשונה כי התיקון לחוק מכוחו הוסף סעיף 7א' הנ"ל נתקבל רק לקראת תום הדיונים בבית משפט קמא. אך מובן שבמקרה אחר עלולים רשלנות או חוסר תשומת לב בכל הנוגע לצירוף בעל דין להשפיע על ההחלטה או על פסיקת הוצאות, לפי העניין".

בנוסף האיזון בין אי החוקיות לשיהוי נקבע לאור קיומה של תכנית בנין עיר וגם מסיבה זו יש מקום לצרף את הועדה למגורים ותעשיה.

9.סבורני, כי בהתחשב בהיקף המחלוקת המונחת בפני בית המשפט שלערעור, ובכך שהדיון בערעור טרם החל ואף טרם הוצא בו צו לסיכומים, כי צירופה של הועדה כצד לערעור אינו צפוי להביא לסרבול ההליך או להכביד עליו בצורה ניכרת. לפיכך, באיזון שבין אינטרס המערערים לצרף צד נחוץ לדיון ואינטרס הועדה להיות מצורפת להליך מצורפת להליך הדן בתקפות החלטה שניתנה על ידה, לבין מידת ההכבדה העלולה להיגרם במרה דנן מצירוף הועדה, סבורני כי הכף נוטה לטובת הצירוף. על כן, החלטתי לקבל את הבקשה.

הועדה לבניה למגורים ולתעשיה תצורף כמשיבה נוספת בערעור.

לאור האמור לעיל בדבר מחדלים של המבקשים, המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסכום של 1,500 שקלים בצירוף מע"מ.