פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
8124/01
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
ים
:
1. משה קאשי חב' קבלנית לבנין בע"מ
2.
משה קאשי
נגד
המשיב
:
לוי
אהרונוב
ערעור פסלות שופ
ט על החלטתו של בית משפט
השלום
ברחובות בת.א. 1104/96 מיום 15.9.01
שניתנה
על ידי כבוד השופט הרן פינשטין
בשם
המערערים: עו"ד ח' שחר
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב'
השופט ה' פינשטין) מיום 15.9.2001 לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 1104/96.
1. המשיב הגיש לבית משפט השלום תובענה נגד
המערערים, בה עתר לחייב את המערערים בתשלום פיצויים מוסכמים בשל הפרת הסכם
קומבינציה שנחתם בין המערערת 1 (להלן: המערערת) לבין הבעלים במושעא של חלקת
מקרקעין בחולון, שהמשיב נמנה עליהם. ההפרה הנטענת נגעה לאי הקמת בניין דירות על
ידי המערערת על החלקה, בו היו זכאים הבעלים לקבל דירות בתמורה לחלקיהם בחלקה.
המערערת טענה להגנתה, בין היתר, כי המשיב ובעלי החלקה האחרים נהגו בחוסר תום לב
במהלך המשא והמתן ובמהלך ביצועו של ההסכם; כי המשיב אינו יכול לדרוש ביצוע ההסכם
עימו במנותק מכל שאר בעלי החלקה, וכי סכום הפיצויים המוסכמים שנקבע בהסכם נקבע ללא
כל יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה. לאחר שמיעת ראיות
וסיכומי הצדדים, נתן בית משפט השלום ביום 10.8.99 פסק דין, בו דחה את תובענת המשיב
מנימוק שלא הועלה על ידי המערערים בכתב הגנתם או בסיכומיהם. בית המשפט קבע כי הואיל
וכחודשיים לפני חתימת הסכם הקומבינציה נחתם בין המערערת לבין המשיב הסכם נפרד, בו
נקבע, בין היתר, כי התמורה בהסכם זה באה במקום זכויותיו של המשיב על פי ההסכם
שייחתם בין המערערת לבין כל הבעלים של החלקה, הרי שאין למשיב זכויות על פי הסכם
הקומבינציה וכל זכויותיו "נולדו" מחדש בהסכם הפרטי. נקבע כי מאחר שההסכם
הפרטי אינו כולל פרטים לגבי מועד מסירת הדירות, הרי שלא ניתן לקבוע כי המערערת
הפרה את ההסכם בגין אי בנייה במועד.
2. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב על
פסק הדין נוכח העובדה שבית משפט השלום נתן את פסק דינו על סמך טענה משפטית שלא
הועלתה על ידי מי מהצדדים, ובהסכמת הצדדים נקבע כי התיק יוחזר לבית משפט השלום על
מנת שיינתן פסק דין חדש לגופו של עניין. התיק הוחזר לבית משפט השלום, ובדיון מיום
10.9.2001 הוסכם כי בית משפט השלום ייתן פסק דין נוסף.
3. ביום 15.9.2001 החליט בית משפט השלום לפסול
עצמו מלהמשיך ולדון בתיק. בהחלטתו קבע בית המשפט כי לאחר שעבר על פסק דינו הראשון,
על הפרטיכל והעדויות ועל המסמכים שצורפו על ידי הצדדים, הגיע למסקנה כי לא יוכל
ליתן פסק דין חדש ושונה מזה שנתן הואיל "ודעתו כבר ננעלה" באשר לסיכויי
התביעה ובאשר למצב המשפטי החל במקרה הנדון.
4. על החלטה
זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען כי אין כל מניעה שבית משפט השלום יתעלם מהנימוק שהעלה בפסק דינו ויבסס את פסק הדין על טיעונים אחרים ויכול שאף יגיע לאותה תוצאה סופית, שכן בית המשפט המחוזי לא סבר כי תוצאת פסק הדין אינה נכונה. כן טוען המערער, כי החלטת הפסילה מביאה לתוצאה כי המשפט יישמע מחדש, ותינתן למי מהעדים הזדמנות "לשפץ" את עדותם.
5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. המדובר במקרה של פסילה עצמית, ובעניין זה יש ליתן משקל נכבד לתחושת השופט הסובר כי לא ראוי הוא שידון בתיק. לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון במשפט, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ראו: ע"פ 531/74 ברוך נ' מדינת ישראל , פ"ד כט(1) 489, 498; ע"א 4160/96 שחר נ' מושונוב (לא פורסם); ע"א 6204/96 דרור גל עזר נ' אבי גולדבליט (לא פורסם); ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' דוד חן , פ"ד נא(4) 673). בנסיבות שבפני, בהן קבע בית המשפט כי "דעתו ננעלה" באשר לסיכויי התביעה ובאשר למצב המשפטי החל בנדון וכי אין באפשרותו ליתן פסק דין שונה מזה שנתן, דומה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת היושב בדין.
לפיכך, הערעור נדחה. התיק יועבר בפני שופט אחר.
ניתן היום, י"ג בכסלו התשס"ב
(28.11.2001).
ה
נ ש י א