ע"א 815/18 Facebook Ireland Limited נ. אבי לן

1.

עיינתי עיין היטב בטענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף - להידחות. אנמק בקצרה.

2.

עיון בכתב הערעור הראשי מעלה כי המערערות (להלן: פייסבוק ) משיגות, בין היתר, על גובה ההוצאות אשר נפסקו לטובת המשיבים והמערערים שכנגד (להלן: לן ). הכלל הוא שכאשר נתבע אשר התובענה נגדו נדחית מערער על מיעוט ההוצאות שנפסקו לטובתו, רשאי התובע להגיש ערעור שכנגד המופנה כנגד עצם דחיית התובענה. בעניין זה נפסק כי "[...] אם יזכו המערערים בערעורים שכנגד, יכול שבית המשפט יבטל את חיוב המערערים בהוצאות ואף יחייב את המשיבים בתשלום הוצאות; אות היא שהמדובר באותו 'עניין' " (בש"א 7182/94 זילברמן נ' שנפלד , פ"ד מט(2) 1, 3 (1995). כן ראו, רע"א 3507/03

כץ נ' מידד

(20.7.2003)). כפי שקבעתי זה לא מכבר, הכלל האמור חל גם במקרה כגון זה שלפניי, שבו הנתבעות ( פייסבוק ) משיגות על גובה ההוצאות שנפסקו לחובתן (ולמען הדיוק: לחובת המערערת 1) כתוצאה מקבלת התובענה באופן חלקי, ואילו התובעים (לן) משיגים במסגרת הערעור שכנגד על הדחייה החלקית של התובענה ( ראו, ע"א 5008/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מגן דוד אדום לישראל , פיסקאות 9-8 והאסמכתאות הנזכרות שם (14.6.2017)).

די באמור לעיל על מנת להוביל לדחיית הבקשה לסילוק הערעור שכנגד על הסף, בכל הנוגע לחלקים אשר לגביהם נטען כי הם נעדרים זיקה עניינית לערעור הראשי. אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי נוכח הגישה המרחיבה הנוהגת בכל הנוגע לבחינת הזיקה העניינית; כמו גם העובדה כי ספק בעניין זה פועל לטובת הותרת הערעור שכנגד על כנו (עניין ה מל"ל

לעיל, פיסקה 6; ע"א 2266/14 ילין נ' אם תרצו ציונות או לחדול (29.9.2014)) - הרי שאף אלמלא סוגית ההוצאות דומה כי הכף הייתה נוטה לעבר דחייתה של בקשת הסילוק על הסף (ולא למותר לציין בהקשר זה כי לשיטתם של לן, הסעד הכספי מבוסס גם על העילה החוזית שעומדת בבסיס הערעור הראשי - סעיפים 49-47 לכתב הערעור שכנגד).

3.

פייסבוק מוסיפה וטוענת כי יש למחוק על הסף חלקים מתוך הערעור שכנגד מן הטעם שהם מופנים כנגד קביעות הקשורות להכרעת בית המשפט המחוזי בקשר לאותו מקטע שבו התקבלה התובענה, היינו - בקשר עם ההכרעה בעניין מתן צו עשה להשבת דף הפייסבוק של לן לפעילות. לשיטתן, חלק זה של הערעור שכנגד - לרבות הטענה הערעורית לפיה בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי לן הפרה את ההסכם בין הצדדים - אינו מכוון לשינוי התוצאה האופרטיבית של פסק הדין (שהרי לן זכו במקטע זה של התובענה). ממילא אין ללן זכות לתקוף קביעות אלה בגדר הערעור שכנגד, ועליהם לטעון טענותיהם במסגרת התשובה לערעור העיקרי מטעם פייסבוק .

אכן,

ההלכה קובעת כי תנאי להגשת ערעור שכנגד הוא כי בעל הדין נפגע מפסק הדין ומבקש את שינויו האופרטיבי.

לפיכך, אילו הערעור שכנגד היה מופנה, בשלמותו , כנגד הנמקת פסק הדין, מבלי שהייתה מתבקשת שינויה של התוצאה האופרטיבית - היה מקום להורות על מחיקתו על הסף. אלא שבענייננו אין הדבר כך, שהרי אין חולק כי הערעור שכנגד מיועד, למצער בחלקו, להביא לשינוי התוצאה האופרטיבית של פסק הדין. בנסיבות מעין אלה, אין מקום להתחיל ולבחון כל טענה וטענה בכתב הערעור שכנגד על מנת לקבוע האם היא נועדה להביא לשינוי התוצאה האופרטיבית אם לאו. הדבר לא יהיה יעיל; אינו עולה בקנה אחד עם הגישה המצמצמת בכל הנוגע להתערבות בניסוחם של כתבי טענות (למשל, ע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל אביב (8.5.2005); עע"מ 4573/08 איזוטופ בע"מ נ' עיריית אשדוד , פיסקה 4

(16.7.2008) ); ואף ספק אם יש לו נפקות מעשית של ממש, בהינתן שהערעור שכנגד נותר ממילא על כנו.

4.

התוצאה היא כי הבקשה לסילוק הערעור שכנגד על הסף נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.