ע"א 8272/12 דניס חיימוב נ. מאיר אלבוים - מפרק

1.

לפני בקשת המשיב 2, שי חיימוב, "למתן 'החלטת ביניים' במסגרת הערעור".

2.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף אליה וכן בתגובותיהם של המשיבים לה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . אביא להלן, בתמציתיות, את הנימוקים להחלטתי זו.

3.

המשיב 2, עותר לקבלת "החלטות ביניים" אשר – אליבא דטענתו: תכרענה באופן סופי במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, בשאלת הבעלות על הזכויות בנכס, אשר החברה שפירוקה הוא נושא הדיון בבית המשפט קמא הנכבד היא הבעלים הרשום שלו (להלן: החברה ), תסיימנה את ההליכים המשפטיים בין הצדדים, ותאפשרנה את סיום הליך הפירוק של החברה – והכל באופן שייתר את הדיון בערעור (ראו: עמ' 2 לבקשה; סעיף 4 לבקשתו של המשיב 2 מתאריך 21.1.2014).

4.

לא לכך כיוון מחוקק-המשנה בהתקינו את תקנה 465 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 , המאפשרת הגשת "בקשות ביניים" בערעור (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחד עשרה), 1112 (התשנ"ג); חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה שלישית), 368-365; הנחיה 8(א) ל הנחיות נשיאת בית המשפט העליון (2010)).

5.

זאת ועוד – אחרת. נראה כי הסעד הנעתר בגדרי "בקשת הביניים" שלפני, קרי: הכרעה בשאלת הבעלות על הזכויות בנכס – דומה מאוד, אם לא זהה, לאחד הסעדים הנעתרים בגדרי הערעור גופו (שהמבקש כאן הוא משיב לו). הכלל הוא כי במקרים מסוג זה ייזהר בית המשפט מהענקת הסעד הנעתר בטרם שמיעת טענות הצדדים בערעור, ובפרט כאשר הסעד הנעתר מבקש להביא לשינויו של המצב הקיים, להבדיל משימורו עד להכרעה בערעור (ראו והשוו: החלטת חברתי, השופטת ע' ארבל , ב-ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' עו"ד אייל ארנברג הנאמן על נכסי החייב אברה וייס ואח' (19.6.2012), והאסמכתא הנזכרת שם בפיסקה 6).

6.

למעלה מן הצורך אציין שלא מצאתי כי "מאזן הנוחות" בין הצדדים נוטה לטובת המבקש באופן שמצדיק את הענקת הסעדים הנעתרים, בגדרי "החלטת ביניים" – וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

7.

הבקשה נדחית , איפוא. הוצאות הליך זה תילקחנה בחשבון במסגרת ההליך העיקרי, הקבוע לדיון, לעת הזו, לתאריך 2.10.2014. במסגרת זו תישקל גם טענתו של המבקש כי חלק מתגובותיהם של המשיבים לבקשתו – לא הגיעו לידיו.