פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8294/12
רע"א
8295/12
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערער:
מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד ארז חבר
2. כונס נכסים רשמי
הוגש הליך
החלטה
1.
ההליכים שבכותרת נסבים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית נשיאה ו' אלשייך) מיום 23.9.2012 בבקשה למתן הוראות שהגיש המשיב 1, המנהל המיוחד של חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (להלן: החברה ), בגדר הליך פירוק החברה. ברקע הבקשה עמדה מחלוקת שהתגלעה בין המשיב 1 ובין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ) ביחס לתיקון המרשם המתנהל במינהל ואשר לפיו מוצאים היתרי זכויות, נוכח טעויות שנפלו בו לטענת המשיב 1. בהחלטתו קיבל בית המשפט את בקשת המשיב 1 וקבע כי על המינהל לתקן את רישומיו.
המינהל מבקש להשיג על החלטה זו, והגיש עליה את שני ההליכים שבכותרת - ערעור ובקשת רשות ערעור. המינהל ציין כי לגישתו ההחלטה הינה בבחינת פסק דין אך הגיש בד בבד גם בקשת רשות ערעור "למען הזהירות". משכך, ביקשתי את התייחסות המשיבים ביחס לסיווג ההליכים.
2.
המנהל המיוחד ציין בתגובתו כי לגישתו יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת" וזאת הן על פי הבחינה הצורנית והן על פי הבחינה המהותית, אך השאיר את שאלת הסיווג לשיקול דעת בית המשפט. לעומתו סבור כונס הנכסים הרשמי כי החלטת בית המשפט קמא היא בגדר "פסק דין" שכן ההחלטה סיימה את בירור המחלוקת הקונקרטית בין המינהל למשיב 1.
3.
לאחר שבחנתי את החומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי ההחלטה נשוא ההליכים הינה "פסק דין" ומכאן כי עומדת למינהל זכות ערעור עליה.
סעיף 291 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 קובע כי "ערעור על צו או החלטה במהלך פירוקה של חברה לפי פקודה זו יוגש בדרך ולפי התנאים שמוגש ערעור על כל צו או החלטה שלו בתחום שיפוטו הרגיל...". בהתאם, על החלטות הניתנות במסגרת הליך פירוק חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין פסק-דין, הנתון לערעור בזכות, לבין "החלטה אחרת" עליה ניתן להשיג ברשות בלבד. בפסיקה הובהר לא אחת כי כאשר במסגרת הליכי פירוק מכריע בית המשפט במחלוקת מתוחמת שיש לראות בה משום "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, אזי הכרעה בה "הסוגרת" מבחינה מהותית את העניין הנתון במחלוקת בין הצדדים תהא בגדר "פסק-דין", וזאת גם אם הליכי הפירוק בכללם טרם באו אל קיצם (ראו: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ (10.12.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 122 (מהדורה שלישית, 2012)).
במקרה שבפנינו סבורני כי יש לראות את המחלוקת שהתגלעה בין המשיב 1 למינהל לעניין תיקון המרשם כיחידה דיונית העומדת בפני עצמה בתוך הליך הפירוק. משבית המשפט הכריע במחלוקת זו וסיים את הדיון בה בקובעו כי יש לקבל את עמדת המשיב 1 ובהתאם הורה למינהל לתקן את רישומיו, ואף חייב את המינהל בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין של המשיב 1, הרי שהחלטתו היא בבחינת "פסק דין". בשונה מעמדת המשיב 1 איני סבורה כי העובדה שהחברה המשכנת אשר בעניינה ניתנה ההחלטה "עודנה מופעלת על ידי המנהל המיוחד תחת הליך הפירוק ומוסיפה להנפיק אישורי זכויות" והעובדה שהמדובר ב"חלק מפעילות מתמשכת במסגרת תיק הפירוק, אשר עודנה מוסיפה להתקיים", כפי שהדגיש בטיעוניו, יש בה כדי לשנות ממסקנה זו, שכן לעניין המחלוקת נשוא ההליך - תיקון המרשם על ידי המינהל - ניתנה הכרעה סופית הסוגרת את העניין.
הנה כי כן, ההליך הנכון בענייננו הוא ערעור בזכות. רע"א 8295/12 תימחק מן הרישום (ללא צו להוצאות) ואילו ההליך בע"א 8294/12 יימשך כסדרו.
החלטה זו תתויק בתיקי השופטים בע"א 8294/12.
ניתנה היום, ל' בשבט תשע"ג (10.2.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת