ע"א 8310/17 אברהם מהגרפתא נ. חגי קורצוויל

לפניי בקשה לעיכוב פסקי דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא י' שפסר ) מיום 24.8.2017 ומיום 20.10.2017, שחייבו את המבקשים, יחד עם אחיו של המבקש 1, בתשלום שכר טרחה של למעלה ממיליון ש"ח למשיבים, מכוח הסכם בין המבקש 1 לבין אחיו בנושא.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובה לה ומבלי לקבוע מסמרות בעניין סיכויי הערעור, מצאתי כי שיקולי מאזן הנוחות בענייננו מובילים לדחיית הבקשה. המבקש 1, טוען – בין היתר – כי הוא מבוגר וחולה, וכי נכסיו דלים. לתמיכה בטענתו, הציג המבקש 1 מסמכים רפואיים ותדפיסי חשבונות בנק שלו ושל החברות שבבעלותו; שבהם מוצגות יתרות חובה. עוד טען המבקש 1 כי בבעלותו מחסן בתל אביב שאותו הוא משכיר בתמורה לדמי מפתח של כ-13,000 ש"ח ואלה, לצד קצבת ביטוח לאומי על סך של כ-2,000 ש"ח, הם מקורות ההכנסה היחידים של משפחתו. אשר למבקשת 2 – שהיא חברה בע"מ – נטען, בתמצית, כי זו אינה מקבלת דמי שכירות מנכס המקרקעין שבבעלותה וכי היא נאלצת לשאת בתשלום של כ-46,000 ש"ח בגין חשבונות המים של הנכס; יחד עם חוב לרשם החברות. עוד נטען כי ספק אם המשיבים יוכלו להשיב את הכספים שישולמו להם בעקבות פסק הדין, אילו הטענות בערעור תתקבלנה. נוכח האמור, טוענים המבקשים כי ביצועו של פסק הדין "אינו בר מעשה" ויפגע בהם שלא צורך, וזאת גם נוכח סיכויי ערעורם – הגבוהים לשיטתם. המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) מתנגדים לבקשה וטוענים כי הם עורכי דין המפעילים משרד עצמאי ופעיל ולכן אין חשש שלו יתקבל הערעור – שסיכוייו נמוכים לשיטתם – ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך; וכי הטענות בקשר ליכולתם להשיב את התשלום נושא פסק הדין, נטענו בעלמא. עוד נטען כי המבקש 1 הוא אדם אמיד, וכי המבקשת 2, שהמבקש 1 הוא אחד מבעליה, מחזיקה בנכס ששוויו – לטענת המשיבים – כ-7.5 מיליון ש"ח.

בחינת הטענות בבקשה ובתשובה לה מעלה כי המבקשים לא הציגו תשתית עובדתית לתמוך בטענה כי לולא יעוכב התשלום נושא פסק הדין ואם יתקבל ערעורם, ייגרם להם נזק בלתי הפיך. נוכח האמור, לא מצאתי כי המבקשים הניחו טעם לסטות מהכלל שלפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה נושא הערעור, ובפרט כאשר עסקינן בחיוב כספי (ראו, מני רבים, ע "א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ , פסקה 8 (1.9.2011)).

הבקשה נדחית. המבקש 1 יישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 3,000 ש"ח.