ע"א 8312/20 עיריית ירושלים נ. רות שושנה ברגר

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סג"נ השופט י' נועם ) מיום 8.10.2020 בת"צ

22288-07-12 (להלן: התובענה הראשונה ) ובת"צ 28179-10-15 (להלן: התובענה השנייה ) (להלן: פסק הדין ), עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

הרקע לבקשה

1.

פסק הדין ניתן בעניינן של שתי תובענות ייצוגיות העוסקות בהנגשת שירותי תחבורה ציבורית לאנשים עם מוגבלות בניידות בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ולתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס"ג-2003 (להלן: התקנות ). בתובענה הראשונה, נטען כי המבקשת, עיריית ירושלים, הפרה חובה חוקית בכך שלא עמדה ביעדים ואבני הדרך שנקבעו ב"תכנית ההנגשה" כמשמעותה בתקנה 7(א) לתקנות מאחר שהמבקשת לא ביצעה התאמות נגישות בתחנות אוטובוס לקווים עירוניים בתחומי ירושלים, כפי שחייבה אותה תכנית ההנגשה לשנים 2011-2010. בתובענה השנייה, נטען כי המבקשת לא סיימה להנגיש את כל תחנות האוטובוס אשר בתחומה ובכך הפרה את חובותיה לפי התקנות לסיים את התאמות הנגישות בתחנות האוטובוס עד לסוף שנת 2014.

2.

בית המשפט המחוזי קיבל בפסק הדין את שתי התובענות. נקבע כי הוכחה עילת התביעה בתובענה הראשונה של אי-עמידה ביעדים שנקבעו באבני הדרך וכי הוכחה עילת התביעה בתובענה השנייה של אי-עמידה ביעדים של מספר התחנות המונגשות למועד הקובע. נקבע, כי יש להעריך את הנזק שאינו ממוני לחברי הקבוצה, תושבי ירושלים המתניידים באמצעות כיסא גלגלים, בדרך של אומדנה כללית, ולהעמידו על סכום של מיליון ש"ח בכל אחת מהתובענות. לפיכך, בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת להעניק לחברי הקבוצה הטבה, חלף פיצוי לחברי הקבוצה בשל נזק שאינו ממוני בשתי התובענות, בכך שתפעל להתקנת מתקנים ייעודיים לאנשים עם מוגבלות בעלות כוללת של שני מיליון ש"ח – מתקני משחק נגישים לילדים עם מוגבלות ומתקני כושר גופני למבוגרים עם מוגבלות, בגנים או בפארקים (להלן: המתקנים הייעודיים ). עוד נקבע כי על ההתקנה להסתיים בתוך שנה וחצי ממועד מתן פסק הדין. כמו כן, נפסקו למשיבה, התובעת הייצוגית בשתי התובענות, גמול בסך 50,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 350,000 ש"ח (שנכלל בו המע"מ).

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

טענות הצדדים

3.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים. לעמדתה, פסק הדין שניתן הוא שגוי: טענות מהותיות של המבקשת לא הוזכרו ולא נדונו; פסק הדין התעלם מעדויות חשובות, ובראשן עדותה של מי ששימשה בזמנים הרלוונטיים כממונה על פרויקטים תחבורתיים במשרד התחבורה. המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. למשיבה לא ייגרם נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקשת היא עירייה עם היקף פעילות כספית ניכר ואשר בכוחה יהיה לקיים את פסק הדין בכל מועד. התקנת המתקנים מחייבת חשיבה ואולי גם שיתוף הציבור לגבי מיקומם כדי שיוכלו לשרת את בעלי המוגבלויות. בנוסף, מתקנים ייעודיים לאנשים עם מוגבלויות אינם "מוצר" שהעירייה קונה דרך קבע, אלא עליה לאתר את הגורמים המספקים מתקנים אלה ולצאת במכרז. הקמת המתקנים בטרם יסתיים הליך הערעור יכול להביא למצב בלתי הפיך, אם בית המשפט יקבל את הערעור, באשר הכספים שיושקעו בהקמת מתקנים לא יוחזרו לקופה הציבורית. לעניין הגמול למשיבה, המבקשת טוענת כי המשיבה העידה על עצמה בהליך אחר שאין לה יכולת כלכלית. לכן, אם יתקבל ערעור המבקשת, ספק אם ניתן יהיה להיפרע בחזרה מהמשיבה. לעניין שכר טרחת עו"ד, המבקשת טוענת כי ככל שתוצאת הערעור תחייב השבת כספים, באת כוח המשיבה תהיה מחויבת בהשבת הסכום כאשר חלקים ממנו כבר שולמו לרשויות המס, דבר שיחייב לפנות לרשויות המס לקבלת החזר ועלול לפגוע בעורכת הדין.

4.

המשיבה טוענת בתשובתה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתה, סיכויי הערעור נמוכים מאחר שהמחלוקות שנתגלעו בין הצדדים והוכרעו בבית המשפט המחוזי הן מחלוקות עובדתיות במהותן ואשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. לעמדתה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה. החיובים הכספיים הכוללים המוטלים על המבקשת מכוח פסק הדין אינם עולים על 2.5 מיליון ש"ח והם זניחים יחסית לתקציבה של המבקשת. המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית לכך שסכום זה הוא משמעותי עבורה או שקיימים קשיים תזרימיים שעלולים להיגרם לה אם תחויב לשלם מיידית את הסכום. המבקשת איתנה כלכלית.

טענות המבקשת בדבר הנזק שעלול להיגרם לה אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין נטענו באופן סתמי, בעוד עיכוב בביצוע פסק הדין יגזול מהקבוצה זמן של איכות חיים שאינו ניתן לפיצוי אם ערעור המבקשת יידחה. לחלופין, מעמדת המבקשת עולה כי לצורך עבודת המטה הדורשת זמן, אין לעכב את ביצוע פסק הדין אלא לכל היותר את ביצוע התשלום עבור רכישת המתקנים הייעודיים. לעניין הגמול למשיבה, המשיבה טוענת כי הכלל הוא שאין לעכב ביצועו של חיוב כספי. המבקשת לא הוכיחה שיש חשש שהמשיבה תהיה חדלת פירעון או כי תתקשה להשיב את הגמול אם הערעור יתקבל. גם אם הערעור יתקבל, מרבית הסיכויים שהמשיבה תהיה זכאית לגמול לפי סעיף 22(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, וזאת בשל תרומתן של התובענות שהגישה לקידום ההנגשה של תחנות האוטובוס בירושלים. לעניין שכר טרחת עו"ד, המבקשת לא הוכיחה כי ב"כ המשיבה תתקשה להחזיר את שכר הטרחה שנפסק לטובתה אם הערעור יתקבל ואף אין בסיס לחשש כזה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה

ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

ההלכה הפסוקה לעניין עיכוב ביצוע קובעת כדלקמן:

"כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010). חריג לכלל זה מתקיים כאשר ישנו חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בערעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל הערעור. במצב זה, נדרש המערער, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון הוא שיש לערעור סיכוי להתקבל, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-היעתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה... הנחת המוצא בכל הנוגע לפסקי דין אשר מטילים חיובים כספיים היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה אם בסופו של דבר יתקבל ערעורו של המבקש... חריג לכך הוא, אם בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מהמשיב במידה שערעורו יתקבל..." (ע"א 2090/19

חברת דואר ישראל בע"מ נ' לבנשטיין , פס' 9 (8.4.2019)) .

ראו גם:

ע"א 7673/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גבעולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ , פסקה 16 (24.1.2013) ("הנחת המוצא בנוגע לפסקי דין שמטילים חיובים כספיים הינה כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה בסופו של יום אם יתקבל הערעור"); עע"ם 1645/20

הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים נ' קיימרי , פס' 6 (17.3.2020).

6.

איני נדרש בשלב זה להביע עמדה לעניין סיכויי הערעור. בחינת הבקשה לפי מאזן הנוחות מטה את הכף במובהק לטובת מתן עיכוב ביצוע . אם תידחה הבקשה יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל מאחר שהתקנת המתקנים הייעודיים עשויה לגרום למצב בלתי הפיך ולייתר את ההכרעה בערעור. מדובר בכספים אשר ייגרעו מהקופה הציבורית. מנגד, דחייה בהקמת המתקנים הייעודיים לא תגרום לנזק משמעותי.

7.

בנסיבות העניין, חוסנה הכלכלי של המשיבה, התובעת הייצוגית, מוטל בספק ויש חשש שלא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל (ראו, למשל: ע"א 4733/11 סקפאה אירועים על הים בע"מ נ' ניו אלי בנמל בע"מ (26.10.2011)). מקובלת עליי טענת המבקשת לעניין מצבה הכלכלי של המשיבה. ביום 13.1.2020, המשיבה הגישה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתובענה הראשונה ובתובענה השנייה (עע"ם 322/20) וכן הגישה בקשה לפטור מעירבון או הפחתתו. בבקשה לפטור מערבון נכתב כי המשיבה (המבקשת באותה בקשה) עובדת באופן חלקי ומשתכרת סך של כ-4,000 ש"ח בלבד בחודש. לבקשה צורפו שלושה תלושי שכר של המבקשת שם. לפיכך, מצאתי להורות על עיכוב ביצוע לגבי העברת תשלום הגמול למשיבה. בנוסף, מצאתי להורות על עיכוב ביצוע של מחצית מהחיוב בתשלום שכר טרחת עו"ד (סך של 175,000 ש"ח) לב"כ המשיבה עד להכרעה בערעור (השוו: ע"א 5036/20 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עו"ד נאור (9.8.2020)).

8.

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת, כמפורט בפסקאות 7-6. אין צו להוצאות.