החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 8318/20 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסלות שופטערעור על החלטה בבקשת פסלות שופט

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת בית המשפט קמא שלא לפסול את המותב. נקבע כי החלטות דיוניות בדבר מתן פסיקתה ודחיית בקשות לזימון עדים אינן מבססות חשש למשוא פנים או נעילת דעת. הליכי פסלות אינם מהווים מסלול שיורי לאחר דחיית השגות דיוניות.

העובדות

המערערת הגישה בקשות לפסלות המותב לאחר שבית המשפט קמא חתם על פסיקתה בעניין כספי שיפוי ממבטחת רכב ודחה בקשות לזימון עדים. בקשות הפסלות נדחו, וערעורים על החלטות דיוניות נדחו בערכאות שונות לפני הגעתה לערעור הנוכחי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם קיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילת המותב בשל חתימה על פסיקתה ודחיית בקשות לזימון עדים?
  2. 2.האם החלטות דיוניות בדבר מתן פסיקתה ודחיית זימון עדים מבססות טענה לנעילת דעת המותב?

הלכות

  1. 1

    מבחן פסלות שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט הוא בחינה אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים

    ״המבחן לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    החלטות דיוניות אינן מבססות כשלעצמן טענה בדבר נעילת דעת המותב, והשגות עליהן אין מקומן בהליכי פסלות

    ״מדובר בהחלטות דיוניות והשגותיה של המערערת עליהן אין מקומן בהליכי פסלות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • משוא פנים
  • נעילת דעת
  • זימון עדים
  • חתימה על פסיקתה
  • ניקיון כפיים
  • שיהוי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

ע"א

8318/20

לפני:

כבוד הנשיאה א' חיות

המערערת:

פלונית

נ ג ד

המשיבים:

1. מדינת ישראל

2. פלונית

3. פלונית

4. פלוני

5. פלונית

6. פלונית

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום

17.11.2020 בת"ע 3059-10-16 שניתנה על ידי השופט

מ' שדאפנה

בשם המערערת:

עו"ד ג'אבר ג'בארין

פסק

דין

ערעור

על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופט

מ' שדאפנה

) מיום 17.11.2020 בת"ע 3059-10-16 שלא לפסול עצמו מלדון

בעניינה של המערערת.

1.

עניינו של ההליך נושא הערעור דנן בבקשה שהגישה המערערת למתן צו ירושה

ביחס לעיזבונו של אדם שלטענתה היה ידוע בציבור שלה בעת פטירתו (להלן:

המנוח

), ובהתנגדותם של המשיבים 6-2 לבקשה זו.

2.

במהלך דיון הוכחות שהתקיים ביום 20.1.2019 ציין בא-כוח המערערת

שהוא מתכוון לבקש את זימונה של עובדת סוציאלית לעדות, והתייחס לאפשרות שיבקש לזמן

גם את אחיה של המערערת

(להלן יחדיו:

העדים

)

. בהמשך הדיון הורה בית המשפט למערערת

להגיש סיכומיה תוך 90 ימים וקצב לצדדים 10 ימים להגשת בקשות לזימון עדים. בעקבות

זאת הגישה המערערת ביום 6.2.2019 בקשה לזימון העדים, אך לא ניתנה הכרעה בבקשה זו

.

3.

במהלך

דיון שהתקיים

ביום 11.9.2019, ביקש בא-כוח

המערערת מהמותב לפסול את עצמו נוכח התבטאות שנטען כי אמר במהלך הדיון (להלן:

בקשת הפסלות הראשונה

). בית המשפט דחה בקשה זו בהמשך אותו היום

בציינו כי ההתבטאות המיוחסת לו לא נאמרה על ידו. ביום 18.9.2019 הורה בית המשפט

לבא-כוח

המערערת להודיע תוך 7 ימים אם הוא עומד על

חקירת העדים, והדגיש כי "ככל שלא תוגש כל הודעה ביהמ"ש יסיק ש[בא-כוח

המערערת] מוותר על חקירתם"

.

כארבעה

חודשים לאחר מכן, ביום 21.1.2020, הגישה המערערת בקשה שכותרתה "הודעה ובקשה

לפי החלטת בית המשפט מיום 18.09.19", בה ציינה כי היא עומדת על חקירת העדים.

עוד ביקשה המערערת כי תינתן הכרעה בבקשת הפסלות הראשונה וכי בית המשפט יימנע ממתן

החלטות בהליך עד להכרעה בה. בית המשפט דחה את בקשת המערערת בהמשך אותו היום והדגיש

בין היתר, כי ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה ניתנה עוד ביום 11.9.2019 וכי "לדאבון

הלב שוב [בא-כוח המערערת] אינו צופה בהחלטות ביהמ"ש". עוד דחה בית המשפט

את בקשתה של המערערת לחקירת העדים וקצב לה 45 ימים להגשת סיכומיה.

4.

ביום 6.5.2020 ביקשה המערערת ארכה בת 45 ימים להגשת סיכומיה.

זאת, כך הוסבר, מכיוון שהיא גילתה על קיומה של ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה רק

ביום 23.4.2020 ובכוונתה להגיש ערעור על החלטה

זו.בהחלטתו מיום 12.5.2020 קבע בית המשפט כי הבקשה "תמוהה, מוזרה ונגועה בחוסר תום לב מובהק ובה[י]עדר ניקיון כפיים מצדו של ב"כ [המערערת]", וזאת בין היתר, מכיוון שהלה לא הבהיר מדוע גילה באיחור על ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה. חרף זאת התיר בית המשפט למערערת, לפנים משורת הדין, להגיש את סיכומיה תוך 14 ימים.

5.

ביום 17.5.2020 הגישה המערערת ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה, אשר נדחה ביום 9.8.2020 עקב אי-הפקדת עירבון (ע"א 3130/20; הרשם ר' גולדשטיין ). בהמשך, ביום 18.10.2020, המשיבה 3 הגישה לבית המשפט קמא בקשה לחתימה על פסיקתה שלפיה יועברו לבנה (המשיב 4) כספי שיפוי ממבטחת רכבו של המנוח. בהתאם להחלטת בית המשפט ניתנה לצדדים שהות בת שבוע להגיב לבקשה זו, אך המערערת לא הגישה התייחסות במועד.

6.

בהחלטתו מיום 26.10.2020 דחה בית המשפט קמא בקשה נוספת שהגישה המערערת לזימון העדים, וכן הורה לה להגיש את סיכומיה תוך 14 יום. בחלוף מספר ימים שבה המערערת וביקשה את זימונם של העדים, אך בית המשפט דחה את הבקשה ביום 1.11.2020 בציינו "[למערערת] הזכות לנקוט בהליך המתאים כנגד ההחלטה שניתנה. [המערערת] תפעל לקיים את החלטתי מיום 26/10/20".

להשלמת התמונה יצוין כי בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על ההחלטות מיום 26.10.2020 ומיום 1.11.2020 נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.11.2020 (רמ"ש 20986-11-20; הנשיא א' אברהם ). בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת לבית משפט זה נדחתה אף היא, ביום 24.1.2021 (בע"מ 8323/20; השופט נ' סולברג ).

7.

בית המשפט קמא חתם ביום 15.11.2020 על הפסיקתה בעניין כספי השיפוי ממבטחת הרכב. יומיים לאחר מכן הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב בה טענה כי הפסיקתה "נוטה באופן בוטה" לטובת המשיבה 3 וילדיה; כי המותב "נותן ביד רחבה כספים מעיזבון המנוח" מבלי שההליך בא לסיומו; וכי המותב "מגלה עוינות" כלפי המערערת. המערערת הוסיפה וטענה כי בהחלטה מיום 1.11.2020, בה נדחתה בקשתה לזימון העדים, נפלה טעות עובדתית שאי-תיקונה גרם לה "עיוות דין".

8.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בו ביום בהחלטה קצרה וקבע:

"הבקשה נדחית אף ללא צורך בקבלת שאר בעלי הדין. הוגשה כבר בקשה לפסלות וביהמ"ש דחה אותה. על ההחלטה אף הוגש ערעור לעליון שגם כן נדחה. על [המערערת] לפעול לאלתר להגשת סיכומים".

יצוין כי ביום 19.11.2020 דחה בית המשפט בקשה מטעם המערערת להארכת מועד להגשת סיכומיה נוכח כוונתה להגיש את הערעור דנן, בקבעו כי "בקשת פסלות כבר הוגשה והוכרעה ע"י שתי ערכאות ועל כן אין שום סיבה המצדיקה עתירה [כך במקור] לבקשת עיכוב ההחלטה".

9.

מכאן הערעור שלפניי, בו טוענת המערערת כי החתימה על הפסיקתה ודחיית בקשותיה לזימון העדים מהוות "ראיה חותכת כי בית משפט קמא גיבש לעצמו עמדה סופית בתיק לפני סיום שמיעת העדים ולכן מסרב לשמוע את שני העדים אשר נשארו מטעם [המערערת] בתיק" . המערערת סבורה כי החלטותיו של בית המשפט "לא מאזנות, מקפחת זכויותיה של [המערערת] ואף עוינות ל[בא-כוחה של המערערת]", וכי התנהלותו מעידה על חשש ממשי למשוא פנים ועל כך שדעתו ננעלה.

10.

דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב .

לא מצאתי כי עלה בידי המערערת להצביע על קיומו של חשש כאמור. תחילה יש לציין כי הטענות שמעלה המערערת בערעורה רחבות בהיקפן מהטענות שהעלתה בבקשת הפסלות: בעוד בבקשת הפסלות הלינה המערערת על כך שבית המשפט חתם על הפסיקתה ועל דחיית "[ב]קשתה של [המערערת] להזמנת עדים [...] אנא עיין בהחלטה מיום 1.11.20" – הא ותו לא – בערעורה מעלה המערערת טענות בנוגע לבקשות אחרות שהגישה בעניין זימון העדים, שההחלטות בהן ניתנו לפני למעלה משנה (ובהן החלטה מיום 21.1.2020). משכך אין מקום להידרש לראשונה בשלב הערעור לטענות אלו של המערערת, שאף נגועות בשיהוי. מכל מקום, טענות המערערת נסובות כאמור על החלטות שהתקבלו בדבר מתן הפסיקתה ודחיית בקשותיה לזימון העדים, והחלטות מסוג זה אינן מבססות כשלעצמן טענה בדבר "נעילת" דעתו של המותב. מדובר בהחלטות דיוניות והשגותיה של המערערת עליהן אין מקומן בהליכי פסלות (ע"א 7279/20 גבעון נ' ון-אמדן , פסקה 10 (16.12.2020)). המערערת אף נקטה בהקשר זה בהליכי ערעור, כמפורט לעיל, וחשוב לשוב ולהדגיש כי הליכי פסלות אינם מהווים בשום אופן מסלול "שיורי" לאחר שהשגות על החלטות דיוניות נדחו. למעלה מן הצורך יצוין כי עיון בהחלטות שבמוקד הערעור דנן מעלה כי לפחות חלק מההחלטות הדוחות את בקשותיה של המערערת לזימון העדים, נבעו במידה רבה מהתנהלותה שלה (ראו החלטת השופט סולברג בבע"מ 8323/20 מיום 24.1.2021).

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן

היום, ח' בניסן התשפ"א (21.3.2021).

ה נ

ש י א ה

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

מצוטט על ידי (4 מסמכים)

  • ע"א 6290-23פסק-דין
  • ע"א 1116-23פסק-דין
  • ע"א 1897/21דוד אגמי נ. אורי בן ימיניפסק-דין
  • ע"א 1840/21אלי לנג נ. מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראלפסק-דין

הלכות

  1. 1מבחן פסלות שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט הוא בחינה אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים
  2. 2החלטות דיוניות אינן מבססות כשלעצמן טענה בדבר נעילת דעת המותב, והשגות עליהן אין מקומן בהליכי פסלות