ע"א 8321/19אסתר דהן נ. שמואל דהן

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.12.2019 בפש"ר 4265-12-12 (השופט ד' טפרברג ) , בגדרה נקבע כי אם עד יום 17.12.2019 לא יציעו החייבים, שמואל וגילה דהן (להלן: החייבים ), הצעה שיש בה כדי להעשיר את קופת הכינוס, תאושר מכירת הנכס ברחוב ירמיהו 14/1 ירושלים (להלן: הנכס ).

2 .

השתלשלות העניינים בתיק סבוכה ומפותלת, אתייחס רק לעובדות הנדרשות לצורך הכרעה בענייננו. החייבים הוכרזו במהלך השנים פושטי רגל: תחילה הוכרז שמואל; מספר שנים לאחר מכן, הוכרזה גם גילה. בשנת 2016 הגיש הנאמן בקשה לביטול הענקת זכויות, שהעביר שמואל לאמו, אסתר דהן (להלן: המבקשת ), מחלקו בנכס. לאחר שהבקשה נבחנה, נקבע בפסק דין מיום 23.11.2016, כי הענקת הזכויות בטלה. חלפו-עברו כמה שנים, ושוב על הפרק הענקת זכויות מן הנכס לטובת המבקשת, אלא שהפעם היו אלה זכויותיה של גילה. לאחר שניתנו למבקשת כמה הזדמנויות להגיב לבקשת ביטול ההענקה, ותגובתה לא באה, נחתמה ביום 3.4.2019 פסיקתא המורה על מחיקת הערת האזהרה לטובתה. עוד באותו יום נחתמה פסיקתא נוספת, המורה לחייבים לפנות את הנכס, וניתנה לנאמן הרשאה למכרו.

3.

אחר הדברים האלה, ביום 11.9.2019 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי פינוי הנכס, ובהחלטה שניתנה באותו יום קבע בית המשפט המחוזי כך: "ענינה של המבקשת נדון בבית המשפט מאז 2016 והיו לה הזדמנויות רבות להביא טענותיה. המבקשת לא הגיבה ולא הגישה כל בקשה אלא רק לאחר שניתנה החלטה על פינויה [...] הכנ"ר עשה מעל ומעבר כדי להביא הצדדים להסכמות אך הם לא נענו לכך ובעצם התנהגותם והתנהלותם גרמו לתוצאה שבגינה מגישה כיום המבקשת בקשתה. נראה כי יש כאן נסיון נוסף לגרור ההליך שלא בצדק. בכל מקרה ולפנים משורת הדין תועבר הבקשה לתגובת הכנ"ר [...] במהלך תקופה זו ועד החלטה אחרת מעוכב צו הפינוי" . אלא שלאחר מתן החלטה זו התברר, כי הנכס פונה זה מכבר, ולפיכך בוטלה ההחלטה הראשונה. יחד עם זאת, ניתנה למבקשת הזדמנות להגיש בקשה מתאימה בנוגע לעיכוב מכירת הנכס.

4.

בסופו של עניין, ולאחר שהוגשו על-ידי הצדדים הודעות ותגובות רבות, בהחלטה מיום 9.12.2019 נקבע, כי לחייבים תהא הזדמנות להעביר הצעה שיש בה כדי להעשיר את קופת הכינוס, וזאת עד יום 17.12.2019, שאם לא כן תאושר מכירת הנכס.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

בבקשה נטען, כי יש לעכב את פינוי הנכס ואת מימושו עד למתן פסק דין בערעור המבקשת על ביטול ההענקה. אשר לפינוי הנכס נטען, כי בניגוד לטענות הנאמן ולהחלטת בית המשפט המחוזי – פינוי הנכס הפיך, שכן עד כה הוחלפו צילינדרים והוצאו מספר חפצים, אך מרבית התכולה נותרה בדירה. משכך היה, ניתן להשיב את המצב לקדמותו ולהורות על ביטול הפינוי. לטענת המבקשת, מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן גילה מתקדם ומצבה הבריאותי אינו מן המשופרים. מנגד, לא יגרם כל נזק אם יעוכבו פינוי הנכס ומימושו, כאשר היה ויידחו טענותיה של המבקשת, יוכל הנאמן לשוב ולחדש את הליכי המימוש. בבקשה תואר מצבם הקשה של החייבים, אשר נאלצים ללון על ספסלי רחוב, ותרופותיהם וצרכיהם אינם זמינים להם. החייבים הוסיפו בתגובתם לעניין זה, כי המבקשת לא נכחה בהליך המשפטי שהתקיים בעניינה, וספק אם ידעה על קיומו ועל משמעות תוצאותיו. כמו כן, לדבריהם, עובר לפינוי היא התגוררה יחד עמהם בנכס.

6.

הנאמן ציין בתגובתו מיום 23.12.2019, כי המבקשת אינה מתגוררת בנכס לכל הפחות שנה. לדבריו, היא היתה מודעת להליכים המשפטיים שהתקיימו בעניין ביטול הענקת הזכויות, אך הביעה חוסר עניין בהם ובתוצאותיהם. בנסיבות אלו, לא יגרם לה כל נזק אם תאושר מכירת הנכס. הנאמן מוסיף, כי לאחר שנדחו בבית המשפט המחוזי כל טענות החייבים, הם עושים כעת "שימוש ציני במבקשת שהינה אמו של החייב בניסיון חסר תום לב לדחות ככל הניתן את הקץ" . עוד טוען הנאמן, כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן עובר למתן פסק הדין, כל ניסיון לקבל את תגובת המבקשת – הושב ריקם. "בחירתה שלא להביע עמדתה בזמן אמת לגבי הבקשות לביטול הענקה שהוגשו כנגדה מעידה כאלף עדים על כך שבזמן אמת לא היה לה עניין בכך והיא לא סברה כי היא יכולה להתנגד לבקשות כאמור" .

7.

הכנ"ר מסר בתגובתו מיום 25.12.2019, כי המבקשת אינה מתגוררת בנכס, "וממילא כל הטענות בדבר הפגיעה הצפויה בה עקב הפינוי אינן רלוונטיות כלל ועיקר" . עוד צוין, כי פינוי הנכס הוא מעשה עשוי, שכן הוא פונה כבר בספטמבר 2019. לעמדת הכנ"ר הן סיכויי הערעור, הן מאזן הנוחות, מטים את הכף לטובת הנאמן. סיכויי הערעור נמוכים, שכן המבקשת והחייבת לא העבירו כל אסמכתא המוכיחה, כי חלקה של החייבת בנכס נמכר למבקשת, חרף הזדמנויות רבות שהיו להן. אשר למאזן הנוחות, המבקשת אינה מתגוררת בדירה, ולכן "ההלכות המחמירות באשר לעיכוב ביצוע מימוש דירת מגורים אינן חלות בענייננו" .

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, על נספחיהן, ושקלתי את נימוקיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענותיה של המבקשת מכוונות בעיקרן כלפי מצבם של החייבים – בנה וכלתה – אשר נותרו ללא קורת גג. מתגובות הנאמן והכנ"ר למדנו, כי מזה תקופה ארוכה היא עצמה כלל אינה מתגוררת בדירה, אלא בבית אבות סיעודי. בנסיבות אלו, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע מימוש הדירה. הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה מטעמה של המבקשת, ועליה לשקף את מאזן הנוחות הנוגע אליה. אכן, מצבם של החייבים אינו מן המשופרים, ויש להניח כי הוא משפיע גם על מצבה של האם – המבקשת, אך אין בכך כדי להביא לקבלת הבקשה, ולעכב את הליכי המימוש. ניתנו לחייבים הזדמנויות רבות להמציא אסמכתאות, לטעון טענות ולהציע הצעות. הפינוי והמימוש נדחו פעמים רבות. דומה, כי הגיעה העת למלא אחר החלטות בית המשפט המחוזי, ולממש את הנכס.

9.

אשר על כן הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית; הצו הארעי שניתן ביום 16.12.2019 – מבוטל.

בנסיבות, לא אעשה צו להוצאות.