ע"א 8329/11 ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ נ. משה צאיג

1.

הבקשה שבפניי הינה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין חלקי. המשיבים השיבו לבקשה. המבקשים עתרו לאפשר להם להגיב אך לא ראיתי מקום להתיר הגשתה של תגובה. יש לזכור שבהליך ביניים בבית משפט העליון לא חלה תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אכן, לעתים בית משפט זה מאפשר מתן תגובה לתשובה, אך אין להפוך זאת למנהג קבוע.

2.

ביום 4.10.11 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסק דין חלקי בהליכים המתנהלים בין המבקשים לבין המשיבים. בית המשפט קיבל בחלקה את תביעתם של המשיבים נגד המבקשים ודחה את התביעה שכנגד של המבקשים. בפסק הדין חוייבו המבקשים להעביר נכסי מקרקעין שונים למשיבים וכן נקבע כי על המבקשים להגיש תוך תקופה שנקצבה תצהירים לעניין החלק בתביעה שעסק במתן חשבונות. המבקשים חוייבו, כמו כן, לשלם למשיבים סכום של 100,000 דולר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 200,000 ש"ח. שני הצדדים הגישו ערעורים, מזה ומזה, על פסק הדין החלקי. ביום 27.11.11 נעתר בית משפט קמא באופן חלקי לבקשתם של המבקשים לעיכוב ביצועו של פסק הדין החלקי. בהחלטה נקבע שיש לעכב את אותו חלק בפסק הדין בו הורה בית המשפט למבקשים להעביר נכסי מקרקעין שונים למשיבים. עם זאת, נדחתה הבקשה ככל שמדובר בסעד הנוגע למתן חשבונות ולחיובים הכספיים. המבקשים עותרים, אם כן, לעכב את אותם חלקים בפסק הדין החלקי שבית המשפט המחוזי לא הורה על עיכובם.

3.

דינה של הבקשה להידחות. איני רואה מקום להיזקק לטענות ההדדיות באשר לסיכויי הערעור. די בכך שהמבקשים לא השכילו להראות שייגרם להם נזק קשה היה ויוגשו תצהירים בעניין החשבונות וישולמו למשיבים הכספים בהם חוייבו המבקשים והיה ובסופו של יום יתקבל ערעורם. יוער, כי המבקשים מסרו ביום 19.12.11 הודעה לפי הפקידו בידי פרקליטיהם סכום של כ-1 מיליון ש"ח לכיסוי החיובים הכספיים על מנת שעורכי הדין יחזיקו בסכום בידיהם הנאמנות עד להכרעה בערעור שהגישו.

4.

לעניין התצהירים באשר לסעד של מתן חשבונות טוענים המבקשים כי בית משפט קמא שגה שעה שהורה כי התצהירים יתייחסו אך להכנסות ורווחים לגבי עסקאות מקרקעין שונות בלא שקבע שהחשבונות יכללו את ההוצאות שהוציאו המבקשים. לא ברור איזה נזק ייגרם למבקשים בגין הטעות הנזכרת (בהנחה, שאיני מביע עמדה לגביה, כי מדובר אכן בטעות). גם אם ההליך ימשיך להתנהל ופסק הדין הסופי יחייב את המבקשים לשלם למשיבים סכום שאינו מגיע להם, לטענת המבקשים, הרי הדרך עוד ארוכה עד לאותו שלב. בכל מקרה, ניתן יהיה לבקש עיכוב ביצוע משיינתן פסק דין סופי (כמובן, שאין ללמוד מכך דבר לגבי בקשה כזו, אם תוגש בבוא העת). אף העובדה שבית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע לגבי החלק בפסק דינו בו הורה על העברת מקרקעין למשיבים, אינה צריכה להוביל לעיכוב ביצוע באשר למתן החשבונות. האבחנה בין שני הסעדים ברורה מאליה, מבחינת חשש מן האפשרות שלא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור היה ויתקבל הערעור.

5.

בכל הנוגע לעיכוב החיובים הכספיים שבפסק הדין החלקי טוענים המבקשים כי המשיב 1 אינו תושב ישראל וכי אשתו, המשיבה 2, מתגוררת בארץ זה כ-20 שנה במעמד של תיירת. עוד נטען, כי שני בנקים ניהלו הליכי הוצאה לפועל נגד המשיבים. בתצהיר שהוגש על ידי המשיב 1 בתמיכה לתשובתם של המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע נאמר, כי מצבם הכלכלי של המשיבים יציב ואיתן. המשיב 1 לא הסתפק באמירה כללית זו. הוא הצביע על כך שהמשיבים שילמו אגרת משפט בסכום של כ-1.4 מיליון ש"ח לעניין תובענתם בבית משפט קמא. עוד נכתב בתצהיר כי המשיבים מתגוררים עם ילדיהם בוילה בארץ, שנרכשה לפני שנים רבות בסכום של כמיליון דולר. הוילה אינה משועבדת ולא הוטל עליה עיקול, לפי האמור בתצהיר.

סבורני, כי אף בכל הנוגע לחיובים הכספיים אין מקום להיעתר לבקשה. הנתונים העולים מן החומר אינם מצביעים על חשש ממשי כי המשיבים לא יוכלו להשיב את הכספים היה ויתקבל ערעורם של המבקשים.

6.

אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים ישאו יחד ולחוד בשכר טרחה בסך 10,000 ש"ח.