ע"א 4535/14 ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ נ. משה צאיג

א.

בקשת עיכוב ביצוע של פסק דין משלים של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא בדימוס ד"ר ד' פלפל ) שניתן ביום 13.5.14 בת"א 1353/06. בפסק הדין המשלים הורה בית המשפט המחוזי למבקשים לשלם למשיבים סך של מעל 5,500,000 ₪ בגין עסקאות מקרקעין שונות (יש מחלוקת מה לעניין המספר המדויק).

ב.

המבקש 1 והמשיב 1 היו שותפים למספר עסקאות מקרקעין, ובשלב מסוים התערערו היחסים העסקיים ביניהם. המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי והמבקשים הגישו תביעה שכנגד, שעניין שתיהן חובות הנוגעים לעסקאות המקרקעין. בפסק הדין החלקי (סגנית הנשיאה ד"ר פלפל ) שניתן ביום 4.10.11 התקבלה חלקית תביעת המשיבים ונדחתה תביעת המבקשים. נקבע, כי על המבקשים להעביר לידי המשיבים בעלות בחלקים מן המקרקעין, ולגבי עסקאות נוספות נפסק, כי המבקשים יעבירו תצהיר גילוי חשבונות מפורט ובו יפרטו את העסקאות שנעשו וההכנסות שהתקבלו בגינן; לבקשת המבקשים, עוכבה העברת המקרקעין על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 27.11.11. בקשה לעיכוב ביצועה של יתרת פסק הדין החלקי – היינו, הגשת תצהירי גילוי חשבונות – נדחתה על-ידי השופט (כתארו אז) גרוניס ביום 25.12.11 במסגרת ע"א 8329/11.

ג.

לאחר שהוגשו החשבוניות ניתן ביום 13.5.14 פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי. נקבע, בהתאם לדו"ח רואה החשבון ולראיות נוספות שהוגשו, כי על המבקשים לשלם למשיבים כאמור למעלה מ- 5,500,000 ₪ בגין העסקאות השונות בין הצדדים. יצוין כי ביום 3.7.14 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין המשלים, והוחלט כי ההחלטה תיכנס לתוקף ביום 31.7.14. מכאן הבקשה הנוכחית.

ד.

בבקשה זו נטען, כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, יש סיכוי ממשי שכספיהם של המבקשים לא יוחזרו אליהם אם תקבל ערעורם. כך, שכן המשיבים לא פרעו חובות שונים בעבר, וכן כיון שהמשיב 1 אינו תושב ישראל. על כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה אל עבר קבלת הבקשה. נטען, כי סיכויי קבלת הערעור גבוהים, שכן אף שבית המשפט המחוזי קבע כי לעניין חישוב גובה התשלומים יש להכיר במלוא הוצאות המבקשים, בפועל שגה ולא עשה כן, ואילו היה עושה כן היה בכך להביא לדחיית התביעה כולה. נטען עוד, כי בית המשפט שגה בחישוב הסכומים שעל המבקשים לשלם למשיבים בשתיים מן העסקאות שנדונו. המבקשים הציעו, כי כדי להבטיח יכולת תשלום לאחר שתינתן הכרעה בערעור, יפקידו הם את הסכומים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בקופת בית המשפט.

ה.

בתגובת המשיבים נטען, כי מכלול השיקולים מביא למסקנה שלא להיעתר לבקשה. אשר למאזן הנוחות נטען, כי ככלל, על פי ההלכה הנוהגת, אין מעכבים ביצוען של החלטות כספיות אלא בהתקיימן של נסיבות יוצאות דופן אשר אינן חלות בענייננו; המבקשים אף לא הצביעו על נזק שייגרם להם מתשלום הכספים האמורים, ולא בכדי, שכן מצבם הכלכלי איתן. אשר לחשש הלכאורי כי המשיבים לא יחזירו את הכספים אם יתקבל ערעור המבקשים נטען, כי אין למשיבים

כלל חובות ועל כן חשש זה אינו מבוסס.

ו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, סבורני כי יש לקבלה חלקית. כפי שציינו המשיבים, הלכה היא כי אין לעכב את ביצועם של פסקי-דין שעניינם ביצוע החלטות כספיות, וזאת אלא במצבים חריגים (ע"א 4757/05 בנק הפועלים נ' זיתוני (2.6.05); ע"א 5511/06 אמינוף נ' לוי השקעות ובניין (30.8.06)). לא מצאתי כי ענייננו בא בגדרם של אלה. כך במיוחד, שעה שבהחלטה מיום 25.12.11 ציין השופט (כתארו אז) גרוניס , כך:

"דינה של הבקשה להידחות... די בכך שהמבקשים לא השכילו להראות שייגרם להם נזק קשה היה ויוגשו תצהירים בעניין החשבונות וישולמו למשיבים הכספים בהם חוייבו המבקשים והיה ובסופו של יום יתקבל ערעורם"

כמובן שאין בהחלטה זו, שעניינה כאמור עיכוב ביצועו של פסק הדין החלקי, כדי למנוע מן המבקשים עתה לבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין המשלים (והדברים אף עולים מההחלטה האמורה, פסקה 4). ואולם, ההחלטה ההיא דנה בסכום כסף קטן יחסית שנפסק בפסק הדין החלקי, ועתה עסקינן בסכום גדול בהרבה.

ז.

עיון בבקשה הנוכחית מעלה שגם כעת אין המבקשים מצביעים על נזק קשה שייגרם להם מביצוע פסק הדין במועדו, היה ויתקבל ערעורם; גם לטענתם לפיה ישנו סיכוי ממשי שהמשיבים לא ישיבו את הכספים אם יתקבל הערעור, לא הובאו די תימוכין (ראו ע"א 6479/13 בני אור אחזקות נ' שבת (3.11.13)). עוד אציין, מבלי לטעת מסמרות בדבר, כי על פניו מציב הערעור משוכה לא נמוכה.

ח.

ועם זאת, למקרא פסק הדין והטענות, למקרה של צורך מעשי בגדרי הערעור, יעוכב סך של 1,500,000 ₪ שיופקד בקופת בית המשפט, ושאר הסכום ישולם עתה. הבקשה מתקבלת איפוא חלקית. אין צו להוצאות.