ע"א 8330/17 מרים הראל נ. דוד קובה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע, שבמהותה היא בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' וילנר ) בה"פ 48918-01-15, בו נדחתה תביעת המבקשת למתן סעד הצהרתי לפיו קיימת לה זיקת הנאה ברצועת מקרקעין, ולחלופין כי היא רשאית לעשות שימוש בשטח הרצועה הנ"ל מכוח הרשאה בלתי הדירה. רצועת המקרקעין הנ"ל, שבבעלות המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ), סמוכה לחלקת המקרקעין שבבעלות המבקשת, ומאפשרת מעבר אליה מן הרחוב הסמוך. בית המשפט קבע כי לא הוכחה זיקת הנאה או רישיון בלתי הדיר, ומשכך דין התביעה להידחות.

2.

בבקשתה טוענת המבקשת הן באשר לסיכויי הערעור, הן באשר למאזן הנוחות. באשר לסיכויי הערעור, נטען כי סיכוייו גבוהים לנוכח שגגות שנפלו בפסק הדין, בפרשנות המונח 'שימוש נוגד' בדיני זיקת ההנאה; בקביעות עובדתיות שונות שנקבעו על סמך טעות זו; בהתעלמו מן ההכרח לקבוע זיקת הנאה בהעדר אפשרות גישה חלופית לרחוב; ובקביעתו לפיה הרישיון שניתן למבקשת על-ידי בעלי רצועת המקרקעין הקודמים, אינו מחייב את המשיבים שבאו בנעליהם. באשר למאזן הנוחות, נטען שהוא נוטה באופן ברור לטובת המבקשת. הנזק שייגרם למבקשת מחסימת המעבר על-ידי המשיבים הוא בלתי הפיך. הנכס שמצוי על המקרקעין שבבעלות המבקשת מושכר לצדדים שלישיים, ומשמש מקור לפרנסתה. ככל שהגישה לנכס תֵחסם, מן הסתם יבוטל הסכם השכירות, והמבקשת לא תוכל להשכירו עוד ולעשות בו שימוש. לעומת זאת, הנזק שייגרם למשיבים הוא נזק כספי – דמי השכירות שביכולתם לגבות ממנה. משכך, מוצדק לעכב את ביצוע פסק הדין.

3.

לעמדת המשיבים יש לדחות את הבקשה. לטענתם, סיכויי הערעור נמוכים, משום שמדובר בהשגה על קביעה עובדתית, לפיה לא חלפו די שנים לצורך גיבושה של זיקת הנאה. פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות בהתאם לראיות שהוצגו לפניו, ואין סיכוי של ממש שערכאת הערעור תתערב בכגון דא. באשר למאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי רווחיה של המבקשת מדמי השכירות בנכס הם גבוהים (לפחות 12,000 ₪ בתוספת מע"מ); רווחים אלו באים למבקשת תוך עשיית עושר ולא במשפט, על חשבון המשיבים, תוך רמיסת זכות הקניין שלהם. זכותם הקניינית של המשיבים וזכותם החוקית לממש את פסק הדין שניתן להם, גוברות על טענות המבקשת. מכל מקום, המבקשת יכולה להסכים לתנאי התשלום המבוקשים על-ידי המשיבים, כך שלכל היותר ייגרם לה נזק כספי הניתן להשבה. לבסוף טוענים המשיבים טענות בדבר חוסר תום הלב של המבקשת, באי-גילוי פרטים שונים, באי-המצאת כתבי בי דין, ובאופן שבו ניהלה משא ומתן עמם.

דיון והכרעה

4.

בנסיבות העניין סברתי כי ניתן לפשר בין הצדדים ולהציע מתווה מוסכם עד להכרעה בערעור; תקוותי נכזבה. הצדדים לא השכילו להגיע להסכמה בדבר אופן השימוש במקרקעין עד להכרעה בערעור, ומשכך נדרשת הכרעתי. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5.

אמנם נקודת המוצא לדיון היא כי בעל דין שזכה בדינו, רשאי להנות מפירות זכייתו הגם שהוגש ערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 6636/15 קריסטל נ' רוט , פסקה 11 (27.10.2015). ברם, לעתים שיקולי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור מטים את הכף לעבר עיכוב ביצוע פסק הדין; כזהו המצב בענייננו.

6.

באשר לסיכויי הערעור, אסתפק בכך שאיני סבור שהערעור מתמקד בקביעות עובדתיות. אכן, במסגרתו משיגה המבקשת גם על היבטים עובדתיים שבפסק הדין, אולם רכיב משמעותי שלו עוסק בשאלות משפטיות, שלגבי חלקן אף נקבע בפסק הדין עצמו כי אין לגביהן הלכה פסוקה. מבלי להביע אפוא עמדה לגופן של השאלות, הרי שמדובר בטענות הראויות להישמע.

7.

מכאן, ובכך עיקר, לשיקולי מאזן הנוחות. המשיבים אינם חולקים על כך שרצועת המקרקעין היא דרך הגישה היחידה משטחה של המבקשת אל הרחוב. משמעות פסק הדין היא אפוא שלמבקשת אין זכות גישה למקרקעין שבבעלותה. מנגד, הנזק שייגרם למשיבים מעיכוב הביצוע אינו רב. הפגיעה בקניינם אינה על הצד הגבוה, עסקינן בזכות מעבר ברצועה צרה שבשטחם, שפגיעתה במשיבים חלקית וזמנית. משמעותה הכלכלית של הפגיעה – זכותם של המשיבים לדרוש דמי שכירות עבור השימוש – ניתנת לתשלום בדיעבד, ככל שהערעור ידחה, ואין מדובר אפוא בנזק בלתי הפיך.

8.

לטענת המשיבים, גם הנזק שייגרם למבקשת הוא נזק כספי בלבד, מפני שהיא יכולה להעתר לדרישותיהם הכספיות ולשלם להם את דמי השכירות המבוקשים על-ידם. אכן כך הוא, אולם אין בכך כדי לשנות את מאזן הנוחות. עד להכרעה בערעור, נתונה אפשרות הגישה של המבקשת למקרקעין שלה, לחסדי המשיבים. היום הם עשויים לבקש דמי שכירות הוגנים, ומחר עלולים לדרוש ממנה לקנות לה דרך במאה מָנֶה, או שתפרח באוויר (ראו משנה , כתובות יג, ז). אכן, לפי מסקנת פסק הדין מושא הערעור, זכותם לעשות כן. אולם אין בכך כדי להשפיע על מאזן הנוחות עד להכרעה בערעור על פסק דין זה, הנוטה בבירור לטובת המבקשת.

9.

לאור האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת. ניתן בזאת צו האוסר על המשיבים למנוע מן המבקשת את המעבר ברצועת המקרקעין מושא הסכסוך, עד להכרעה בערעור.

בד בבד, המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט ערבון בסך של 35,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת נזקי המשיבים, בתוך שבוע-ימים.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו, בסך 5,000 ₪.