ע"א 836/17 פקיד שומה תל אביב נ. רוני לרנר

1.

לפניי בקשה שהגיש המערער לתיקון-השלמה של הודעת הערעור.

לבקשה זו קדמה בקשה למתן ארכה להגשת הערעור (בש"א 485/17), אולם לבסוף הגיש המערער ערעור מטעמו ובגדר הליך זה ביקש להתיר השלמה של הודעת הערעור (ומשכך בקשת הארכה נמחקה).

המשיב מתנגד לבקשה. בין היתר נטען כי מדובר למעשה במסווה לבקשת ארכה להגשת הליך ערעורי, וכי לא הוכחו "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה, וכי הוראת תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לא נועדה לתיקון דוגמת המבוקש (כי אם לתיקון נקודתי או טעות).

2.

לאחר ששקלתי בדבר החלטתי לאפשר את תיקון הודעת הערעור, תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב.

המערער אכן שינה את הנתיב הדיוני אשר בגדרו מבוקשת ארכה להגשת הודעת ערעור מלאה הכוללת את כל טענותיו. תחילה הוגשה כאמור בקשה למתן ארכה להגשת ערעור, ולאחר שהמשיב הביע התנגדותו למבוקש הוגש הערעור בפועל, אך באופן חלקי בלבד.

התנהלות זו הובילה לכך שהמשיב נדרש להגיש שתי תגובות מטעמו, לשתי בקשות נפרדות. כמו כן, נוכח ההתנהלות המתוארת קשה להתייחס לבקשת התיקון כבקשה רגילה לתיקון הודעת ערעור, שכן במהות הדברים הבקשה הוגשה כיוון שלא עלה בידי המערער להגיש את הערעור בשלמותו בתוך פרק הזמן הקבוע בדין.

יחד עם זאת, ולמרות האמור, סבורה אני כי הכף נוטה להיעתרות לבקשה.

המערער הגיש בפועל הודעת ערעור (חלקית) והמשיב הגיש ערעור שכנגד מטעמו. לפיכך פסק הדין שבמוקד הערעורים בכל מקרה אינו חלוט ויעבור תחת שבט ביקורתו של בית משפט זה. היות ופסק הדין אינו חלוט, יש ליתן משקל ממשי לזכות הטיעון ול"שאיפה להניח לפני ערכאת הערעור את מכלול השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין" (השוו: ע"א 10088/09 דגמין נ' פקיד שומה באר שבע , פסקה 3 (3.10.2010) (להלן: עניין דגמין )). אוסיף כי גם בהחלטה אליה הפנה המשיב (ע"א 3657/09 ברזילי

נ' אוחיון (3.12.2009)) נקבע כי יש ליתן משקל, בין יתר השיקולים הרלבנטיים, גם למידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים על-מנת לפרוש את מלוא נימוקי הערעור בפני ערכאת הערעור - ובענייננו המערער הבהיר כי הודעת הערעור "אינה ממצה" את טענותיו; וכן לשאלה האם הבקשה לתיקון הודעת הערעור הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, או מחוצה לו. בהקשר זה יוזכר כי לא זו בלבד שהבקשה לתיקון הודעת הערעור הוגשה בד בבד עם הודעת הערעור עצמה, אלא שהבקשה המקורית (למתן ארכה) הוגשה תשעה ימים קודם לכן, כך שבשום שלב לא התגבשה הסתמכותו של המשיב על סופיות פסק הדין, על כל הקביעות הכלולות בו (השוו החלטת כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין ברע"א 3776/16 גנים נ' דרור , פסקה יג' (15.8.2016)).

שיקולים אלו תומכים במקרה דנן בהיעתרות לבקשה - וגם בנותני משקל מן הצד השני להתנהלותו המתוארת של המערער וגם אם כטענת המשיב לא עלה בידי המערער להניח הצדקה ראויה לאי הגשתה של הודעת ערעור שלימה במועד הקבוע בדין - סבורה אני בסופו של יום ולאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, כי מטים הם את הכף להיעתרות לה, תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב (השוו: עניין דגמין , פסקה 5).

הבקשה מתקבלת אפוא. המערער רשאי להגיש הודעת ערעור מתוקנת בתוך 21 ימים ממועד המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין).

עם זאת התנהלות המערער מצדיקה כאמור את חיובו בהוצאות, ובנסיבות העניין יישא הוא בהוצאות המשיב בסך של 4,500 ש"ח.