ע"א 8378/98 מוחמד אבו סנינה נ. המאגר הישראלי לביטוח (הפול) בע"מ

לסיכומי המערער (הוא המשיב שכנגד) צורף חלק מחוות דעת של כלכלן בעניין עלות החזקת רכב. המערער אף מסתמך בסיכומיו על האמור בחוות הדעת. המשיב ביקש להורות על משיכת חוות הדעת, כיוון שלא הוגשה כראיה לבית המשפט קמא.

בתגובה לבקשה טוען המערער כי חוות-הדעת הוגשה לבית המשפט, ובידיו אישור קבלה של בית המשפט המחוזי (במאמר מוסגר אעיר כי אישור הקבלה של בית המשפט המחוזי נזכר בתגובת המערער, אך בפועל לא צורף אליה. עם זאת, מאחר שהמשיב אינו חולק על קיומו של אישור כזה, אניח כי המסמך אכן הוגש למזכירות בית המשפט).

אין מחלוקת כי חוות הדעת האמורה לא סומנה כמוצג, עורך חוות הדעת לא נחקר בבית המשפט, ובפסק הדין אין התייחסות לחוות הדעת.

על מצב כגון זה נקבע:

"... הגשת מסמך לבית המשפט אינה עניין טכני של מה בכך, והיא כרוכה - אם צד שכנגד עומד על כך - בדיון בעניין כשרותו או קבילותו (א. הרנון, דיני ראיות (הדפוס האקדמי, כרך א' תש"ל) 32-34). מסמך המגיע לתיק בית המשפט, נמצא שם פיסית, אך אין הוא בחזקת ראיה, כל עוד לא הוצג וקובל ככזה על ידי בית המשפט.

ברור הדבר, שאם בא-כוח התובעת רצה להסתמך על איזשהו מסמך בתיק הנ"ל (תיק המשטרה בעניין תאונת דרכים - ש.צ.) היה צריך לנהוג בהתאם לכללי הפרוצדורה ולהגישו כמוצג לבית המשפט, ולא יכול היה להסתפק בהנחת התיק, על שולחן בית-המשפט תוך תקוה שהתיק ידבר בעצמו. (ע"א 112/57, גד נגד נקריטין ואח' , פ"ד י"ב 460; פ"ע ל"ג 230), בע"מ 461 מול אותיות השוליים ו'-ז'".

דברים אלו אמורים, אמנם, לגבי הגשת מוצגים במסגרת הגשת תיק מוצגים, בדרך שנקבעה בתקנות. אולם משבחר בא כוח המערער להגיש מוצגים מטעמו דווקא על ידי צירופם כנספחים לסיכומיו, יחול עיקרון זה גם על המוצגים המצורפים כנספחים.

כאמור, המערער אינו טוען כי חוות הדעת הכלכלית קובלה וסומנה על ידי בית המשפט קמא. עצם הגשת חוות הדעת למזכירות בית המשפט אינו מעמיד אותה במעמד של ראיה, ולפיכך, אין להביא את חוות הדעת, וודאי שלא חלקים מתוכה, בפני בית המשפט הדן בערעור.

אני מורה, איפוא, כי חוות הדעת והפיסקאות המתייחסות אליה בסיכומים יוצאו מתיק בית המשפט.

המערער יישא בהוצאות בקשה זו בסכום של 1,000 ש"ח.