ע"א 8397-23 ע"א 8397-23

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין) מיום 18.6.2023 בת"א 1161/07 ו-7 תיקים קשורים.

1.ראשיתם של ההליכים שהתנהלו לפני בית המשפט המחוזי בתזכירי תביעות סותרות שהוגשו במסגרת הליכי הסדר מקרקעין באזור הנגב הצפוני. מצד אחד של המתרס ניצבו משפחת המבקשים (ובני משפחה נוספת), אשר טענו לזכויות במקרקעין מאז התקופה העות'מאנית; ומצדו השני ניצבה המשיבה, רשות הפיתוח, אשר טענה לזכויות במקרקעין מכוח הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953.

2.במוקד פסק דינו של בית המשפט המחוזי עמדה השאלה האם נפלו פגמים בתעודת ההפקעה שהוצאה על ידי שר האוצר בנוגע למקרקעין, המביאים לבטלותה או לבטלות ההפקעה. בפסק דין מנומק ומפורט דחה בית המשפט את הטענות נגד תוקפה של תעודת ההפקעה וקבע כי הזכויות במקרקעין מושא התביעות מצויות בבעלות רשות הפיתוח, ועל כן יש לרשמן ככאלה בפנקס זכויות המקרקעין.

3.המבקשים לא השלימו עם פסק הדין והגישו עליו ערעור לבית משפט זה, ובצדו הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע רישום המקרקעין על שם המשיבה עד להכרעה בערעור. נטען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת עיכוב הרישום, שכן רישום המקרקעין על שם המשיבה עשוי להביא להסתמכות של צדדים שלישיים על המרשם ולהעברת הזכויות במקרקעין, באופן שיסכל את אפשרות רישומם על שם המבקשים ככל שערעורם יתקבל. לעומת זאת, לא ייגרם למשיבה כל נזק מעיכוב הרישום. זאת שכן מדובר בהליך הסדר שהחל כבר בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר תזכירי התביעות הוגשו רק כ-30 שנה לאחר מכן, וגם התנהלותה של המשיבה בהליך מלמדת על היעדר דחיפות. בנוסף גם סיכויי הערעור טובים, בין היתר מהטעם שבית המשפט לא בחן כדבעי שתי טענות מרכזיות שהועלו על ידי המבקשים.

4.דין הבקשה להידחות אף בלא צורך בתשובת המשיבה. נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לסטות מכך להראות כי סיכויי הערעור שהגיש טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל לאחרונה: ע"א 6739/23 קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ נ' אלמוסלינו, פסקה 4 (23.11.2023); ע"א 7759/23 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול ח"צ, פסקה 6 (7.11.2023)). אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא מצאתי כי המבקשים הוכיחו כנדרש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בהינתן העובדה שהמשיבה היא רשות מרשויות המדינה אין כל חשש שלא ניתן יהיה לרשום את המקרקעין על שמם של המבקשים אם יזכו בערעורם (ראו למשל: ע"א 7863/21 אבו סאלחה נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, פסקה 6 (11.1.2022)), ולא בכדי הם אף לא טענו לכך. טענתם התמקדה בהסתמכות של צדדים שלישיים על המרשם ועל האפשרות שהמקרקעין יועברו לגורמים שכאלה. ברם חזקה על המדינה כי לא תגרום בפעולותיה לסיכול האפשרות לקיים את פסק הדין בערעור, אם יתקבל.

הבקשה נדחית אפוא.