ע"א 8457/01 רחל גבע נ. מיכאל קוצר

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' גילאור) מיום 14.10.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק פש"ר 342/01.

1.ביום 3.7.01 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בקשה למתן סעד למניעת קיפוח בקשר לחברת אופטיקה הזורע - קוצר גבע אופטומטריסטים בע"מ, הנשלטת על ידי המערערת והמשיב. הבקשה הובאה בפני כב' השופטת גילאור. ביום 5.7.01, משטרם ניתנה החלטה בבקשה, פנה ב"כ המערערת במכתב לנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, בו ביקש כי הבקשה תועבר לשופט אחר נוכח דחיפותה. במכתב נאמר כי כתוצאה מאי ההכרעה בבקשה על אתר, מחמת יומנה העמוס של כב' השופטת גילאור, המערערת לא תזכה לראות את יומה בבית המשפט. נשיא בית המשפט המחוזי השיב לב"כ המערערת כי נמסר לו מפי השופטת כי הבקשה נקבעה לדיון ליום 15.7.01, ועל כן אינו נדרש לפנייתו.

2.לאחר שהתקיים דיון בבקשה ביום 15.7.01, התברר לב"כ המערערת כי בעקבות פנייתו לנשיא בית המשפט, שלחה השופטת מכתב לנשיא בית המשפט, וזו לשונו:

"כב' הנשיא,

המכתב- חוצפה שאין כדוגמתה. כנראה שעו"ד גולדבליט (ב"כ המערערת-א.ב.) מעוניין להלך אימים על בית המשפט ולנתב את התיקים לשופט לפי בחירתו. בקשתו הדחופה קשורה להחלטת מועצת המנהלים של החברה מיום 15.7.99, דהיינו לפני למעלה משנתיים, ואחר כך אסופת מכתבים בין באי כוח הצדדים מיוני 2001. בכל מקרה, עוד לפני קבלת התלונה, נקבע דיון בבקשה ליום 15.7.01."

לאחר שנודע לב"כ המערער דבר קיומו של המכתב, שב ופנה ביום 30.7.01 אל נשיא בית המשפט המחוזי וביקש כי זה יורה לכב' השופטת גילאור להתנצל בפניו בכתב נוכח "העלבונות" שהטיחה בו - לטענתו - במכתבה. ב"כ המערערת הוסיף כי אם השופטת לא תתנצל בפניו - יתכן וייאלץ לבקש את פסילתה. במכתביו מיום 30.8.01 ו11.9.01- הציע נשיא בית המשפט לב"כ המערערת "לעבור לסדר היום" וציין כי מכל מקום יוכל ב"כ המערערת להעלות את טענותיו בפני השופטת במועד הדיון.

3.ביום 23.9.01 הגישה המערערת לבית המשפט בקשה כי יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשה נטען כי ממכתבה של השופטת לנשיא בית המשפט המחוזי עולה כי יש בלבה של השופטת על ב"כ המערערת, ומשכתבה בגנותו בחימה שפוכה ראוי לה שלא לישב בדין, שמא יבולע לבעל הדין בעבור פרקליטו. המערערת טענה כי בנסיבות העניין אין היא יכולה לצפות למשפט הוגן ולשיפוט נייטרלי ואובייקטיבי, וכי על השופטת לפסול עצמה ולו בשל מראית פני הצדק.

4.בית המשפט, בהחלטתו מיום 14.10.01, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי תהא דעתו אשר תהא על ב"כ המערערת והתנהגותו, אין בכך כדי להשפיע על עמדתו לגוף העניין בתיק שנדון ואין יסוד לחשש כי יהיה משוא פנים או פגיעה קשה במראית פני הצדק כלפי מי מן הצדדים.

5.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורה חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסילה ומדגישה כי דבריה הבוטים של השופטת במכתבה - גם אם אין בהם עילה לפסילת שופט בשל משוא פנים - הרי קיימת בהם פגיעה קשה במראית פני הצדק. המשיב מתנגד לקבלת ערעור בטענה כי לא מתקיימת במקרה זה כל עילת פסלות.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. מן המפורסמות היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים בכדי לבסס עילת פסלות. יש צורך בהנחת תשתית ראייתית אובייקטיבית ממנה ניתן להסיק כי דעתו של השופט נעולה במובן זה שלא יתאפשר לו לשפוט משפט צדק (ראו: בג"ץ 2148/94

גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון

פ"ד מח(3) 573; ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). טענותיה של המערערת אינן מעלות חשש אובייקטיבי שכזה. עניינן של הטענות הוא בתחושתו הסובייקטיבית של ב"כ המערערת כי בשל מערכת היחסים בינו לבין בית המשפט לא תזכה המערערת למשפט הוגן ונטול פניות. דא עקא, שלא הונחה כל תשתית ראייתית המבססת חשש אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט, ולכך שעניינה של המערערת עלול להיפגע בשל הביקורת שמתחה השופטת על התנהגותו של ב"כ המערערת במכתבה לנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. הערותיה של השופטת כוונו כלפי ב"כ המערערת בלבד, ולא עולה מהן חשש לכך כי בית המשפט לא ינהל את המשפט באובייקטיביות הדרושה.

מטעמים אלה, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 7,500 ש"ח.