רע"א 794/02 טקסי "המרכז" בע"מ נ. השרון שירותי טקסי בע"מ

1.המבקשת מס' 1 (להלן - "המבקשת") והמשיבה הן חברות מוניות המפעילות קווי שרות מנתניה לתל אביב ובחזרה. המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, על דרך של המרצת פתיחה, ליתן צו מניעה האוסר על המבקשת להפעיל קו שרות כזה. בהסכמת בעלי הדין העביר בית המשפט המחוזי את הסכסוך להכרעת בורר דן יחיד. בית המשפט המחוזי הורה כי הבורר "יהיה כבול לדין המהותי, ינהל פרוטוקול וינמק את הפסק".

בפסק בוררות מיום 5.4.01 קבע הבורר כי למשיבה ניתן רשיון להפעלת קו שרות מנתניה לתל אביב ובחזרה, לפי תקנה 486 לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-, ואילו למבקשת לא ניתן רשיון. הבורר אסר על המבקשת להפעיל קו שרות כזה עד אשר ינתן לה רשיון כמו שניתן למשיבה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), בפסק דינו מיום 24.12.01, דחה את בקשתה של המבקשת לבטל את פסק הבוררות ואישר את הפסק.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק הדין. במסגרת בקשתה גם בקשה לעכב את ביצועו.

2.המבקשת טוענת כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל שתי שיחות טלפון של הבורר עם בא כוח המשיבה בשלביה האחרונים של הבוררות, בענין עתירה של המשיבה לבית המשפט הגבוה לצדק, שבעקבותיהן חזרה בה המשיבה מן העתירה. לטענת המבקשת "די בהתנהגות עצמה - בהתייחדות הטלפונית של הבורר עם ב"כ המשיבה, כדי להביא לביטול פסק הבוררות".

עוד טוענת המבקשת כי דין פסק הבוררות להתבטל משום שהבורר חרג מסמכותו משום שלא פסק לפי הדין המהותי. לטענתה, למרות ש"הדין המהותי היה נהיר לבורר ואף צוטט על ידו בתחילת הפסק, בחר הבורר לעשות דין לעצמו, תוך התעלמות מוחלטת וביודעין מהוראותיו של הדין המהותי".

3.לא מצאתי ממש בטענותיה של המבקשת.

אשר לשיחות הטלפון ייאמר כי דבר קיומן לא הוסתר מבא כוח המבקשת, והבורר אף רשם פרוטוקולים של השיחות. מקטעי הפרוטוקולים שעליהם סומכת המבקשת, עולה כי הבורר לא שוחח עם בא כוח המשיבה על נושאי הבוררות אלא רק העלה לפניו את העיכובים שיהיו במהלך הבוררות עקב העתירה הנזכרת. גם לטענתה של המבקשת, לפיה שכנע הבורר את בא כוח המשיבה לחזור בו מן העתירה בכך שרמז לו על ההכרעה הצפויה להתקבל בפסק הבוררות, אין יסוד בראיות. יצוין כי שיחות הטלפון היו בימים 2.3.01 ו5.3.01- ונודעו למשיבה לכל המאוחר ביום 5.3.01. רק ביום 7.5.01 - כחודש ימים אחרי שניתן פסק הבוררות - ביקשה המבקשת לבטלו מן הנימוקים הנזכרים (השוו, החלטתי ברע"א 1651/99 ר.ר. חניונים נ' הסתדרות העובדים החדשה בישראל (טרם פורסם); ע"א 5745/93 דרך קידום ושיווק בע"מ

נ' אור צורים מי צורים שותפות רשומה (טרם פורסם)).

על כגון דא נאמר, לענין פסילתו של שופט, כי:

"מן המפורסמות היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים בכדי לבסס עילת פסלות. יש צורך בהנחת תשתית ראייתית אובייקטיבית ממנה ניתן להסיק כי דעתו של השופט נעולה במובן זה שלא יתאפשר לו לשפוט משפט צדק.". (דברי הנשיא א' ברק בע"א 8457/01 רחל גבע נ' מיכאל קוצר (טרם פורסם)).

וכן:

"עצם קיומם של חילופי דברים עם שופט, במעמד צד אחד, לא יובילו, לכשעצמם, לפסילת השופט מלדון בעניין. עילת פסלות תקום רק כאשר יוכח חשש ממשי למשוא פנים - - - בהקשר זה יש לבחון את כלל נסיבות העניין ובהן, בין היתר, תוכן השיחה; מידת מהותיותה בקשר לעניין הנדון במשפט; מקום ניהולה; מועדה; אופן התנהלותה; רישומה בפרוטוקול; אי הודעה בדבר קיומה לצד השני להליך, ועוד. כך, למשל, יש לבחון את 'תוכן הדברים, משכם והפורום בו נאמרו' (ראו: ע"א 7916/00 דן שפריר נ' בנק לאומי לישראל , (טרם פורסם)); וכן האם היה בדברים אלה 'כדי להשליך על זכויות הצדדים או על ההכרעה בהליך' ( שם ).". (דברי הנשיא א' ברק בע"פ 2672/01 מרדכי בן שושן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

לפיכך דין הטענה להידחות.

4.גם טענתה השניה של המבקשת, לפיה דין פסק הבוררות להתבטל משום שהבורר לא פסק על פי הדין המהותי, דינה להידחות. על כך אמרתי באחת הפרשות:

"כלל ידוע הוא כי אפילו הוטל על בורר לפסוק על פי הדין, הצדדים נוטלים על עצמם את הסיכון שהבורר עלול לטעות בבואו לפסוק על פי הדין - - - מעיון בפסק הבוררות עולה בברור כי הבורר נתן דעתו על הוראות החוק שהיו צריכות לענין - - - ופסק במחלוקות תוך שהוא מנמק את פסיקתו ומבסס אותה על הוראות החוק והפסיקה. אפילו טעה בפירוש הוראות החוק - ואין אני קובע זאת - בוודאי ובוודאי שלא התעלם מהן. טעות איננה התעלמות ולפיכך איננה עילה לביטול הפסק.". (רע"א 3297/99 מתתיהו בורוכוב נ' שלום סקופס (טרם פורסם); וראו גם, רע"א 1260/94 תמר בן חיים נ' אבי חן בע"מ ואח' פ"ד מח(4) 826, 833; ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב(3) 265, 279).

העיון בפסק הבוררות מראה כי הבורר העמיד את הנמקתו על החוק ועל הפסיקה; ואף המבקשת אינה חולקת על כך שהבורר הביא בראש פסקו את הוראות הדין הצריכות לענין. הבורר לא התעלם, אפוא, מן הדין המהותי, אלא שלגרסת המבקשת שגה בפירושו. כאמור לעיל, אין בכך עילה לביטול הפסק.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעכב את הביצוע.