פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8473/02
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
העורר:
פרג' אבו עסא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 14.7.02 בב"ש
21257/02 ו-21258/02 ומיום 19.8.02 בב"ש 21887/02 ומיום 18.9.02 בב"ש
22165/02 שניתנו על ידי כבוד השופטת ש' דברת
תאריך הישיבה: ד' בחשון
תשס"ג (10.10.02)
בשם העורר: עו"ד
שמואל זילברמן
בשם המשיבה: עו"ד מיכאל
קרשן
החלטה
1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת דוברת) בה קבעה כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.
2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, סחיטה באיומים, התפרצות וגניבה, עבירות בנשק והדחה בחקירה. עניינן של העבירות בכך כי העורר ואחיו ביחד עם אחרים קשרו קשר לבצע עבירות סחיטה באיומים מבעלי עסקים בעמק שרה שבבאר-שבע בדרך של כפיית שירותי שמירה עליהם בשיטת הפעולה הבאה: העורר, אחיו ואחרים או מי מטעמם נהגו לפרוץ לבתי עסק שונים, לגנוב מהם דברי ערך, ולגרום נזקים רבים למקום. לאחר ביצוע הפריצות היו פונים לבעלי העסקים ומציעים להם שירותי שמירה. כאשר הסכים בעל העסק הנפרץ לשכור את שירותיהם היה בא קץ לפריצות. אם סירב, הפריצות נמשכו. בדרך זו הניעו הקושרים את בעלי העסקים לשלם להם מעין דמי חסות עבור שירותי שמירה כפויים. בהקשר לשיטת פעולה זו מיוחסים לעורר ולאחיו 15 אישומים הקשורים בבתי עסק שונים.
3.בית המשפט המחוזי אליו הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים בחן את חומר הראיות וניתח אותו בפירוט רב. השופטת דוברת סקרה את הודעות המתלוננים הרבים המצביעים על קיום שיטת פעולה לפיה בוצעו פריצות לבתי עסק באיזור ובסמוך לאחר הפריצה פנו העורר ואחיו לאותו בית עסק בבקשה לשכור את שירותי השמירה שלהם. אצל אלה שנענו ושכרו את שירותיהם הפריצות חדלו. אלה שלא נעתרו המשיכו לשמש מטרה לפריצות נוספות עד שהתרצו ושכרו את שירותי השמירה. עדויות המתלוננים אינן קושרות במישרין את העורר ואחיו למעשי הפריצות. עם זאת, שיטות הפעולה המתוארות על ידי המתלוננים ומעורבותם של העורר ואחיו בפניות אל בעלי העסקים בהצעות למתן שירותי השמירה משתלבות עם עדות מדובב שהוכנס לתא מעצרו של העורר. בעדות המדובב (מיום 15.5.01) הוא מעיד כי זה סיפר לו כי שלח אנשים שיגרמו נזק בבתי העסקים ואחר כך היה מציע להם שירותי שמירה. הוא אישר כי היו לו עשרים ושנים עסקים ששלט בהם בעמק שרה באמצעות הטלת מורא ופחד. בעדות נוספת מיום 17.5.02 העיד המדובב כי העורר סיפר לו שהיה מתדרך את אנשיו לפנות לבעלי עסקים שעסקיהם נפרצו ולהציע להם שירותי שמירה. אם לא היו מעוניינים היה שולח אנשים שיפרצו למקום ויגרמו נזק. בעדות מיום 19.5.02 העיד המדובב כי העורר סיפר לו על האקדח שנתפס ברכב בו נסע. בעימות בין העורר למדובב שבו חוזר המדובב על דברים שאמר לו העורר קודם לכן העורר אינו מגיב.
לא כל השיחות בין המדובב לעורר תומללו אולם בקלטות שחלקן אינו ניתן לפיענוח בשל טיבן הלקוי נמצאו התייחסויות חלקיות לענינים שונים שהמדובב מעיד עליהם. בית המשפט המחוזי הסתפק בתשלובת שבין עדויות המתלוננים לבין עדות המדובב ומצא כי די בכך כדי לספק את דרישת קיומן של ראיות לכאורה לצורך הענין.
כן מצא כי מסוכנות העורר על רקע אופי העבירות המיוחסות לו, ריבויין וחומרתן מקימה עילת מעצר. אשר לחלופת מעצר – תסקיר מעצר המליץ על שחרורו של העורר לבית אביו ברהט אולם המלצה זו לא נתקבלה על דעת בית המשפט מחשש להפרת התנאים ושיבוש הליכי משפט.
4.בא כוח העורר טוען בעררו כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי קימות ראיות לכאורה כנגד העורר. לדבריו נקודת הקישור היחידה בין העורר לבין האישומים נגדו מתמצית בעדות המדובב אשר אינה נתמכת בקלטות ובתימלול. אין לסמוך על עדות המדובב בשל אי בטחון באמינותו ומשהיא אינה נתמכת בחומר ראיות אוביקטיבי, ועל אלה אין להשתית קיומן של ראיות לכאורה. כן טען כי יש מקום להפעלת חלופת מעצר כעצת שירות המבחן בתסקיר המעצר.
5.בחנתי את מכלול נסיבות הענין ומסקנתי היא כי יש לדחות את הערר ולאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש לעצור את העורר עד תום ההליכים.
אשר לראיות לכאורה: לפנינו שתי סדרות של ראיות: הסדרה האחת מורכבת מעדויות מפורטות של מתלוננים המעידים על פריצות לעסקיהם, על הצעות לשכירת שירותי שמירה שהועלו בפניהם על ידי העורר ואחיו, ועל קשר ישיר בין היענות לכך והפסקת הפריצות, כמו גם קשר בלתי מקרי בין סירוב לרכישת שירותי שמירה לבין המשך ארועי פריצה לעסקים וגרימת נזק בהם. הסדרה השניה של הראיות בנויה מעדות המדובב הקושרת את העורר על פי הודאתו לארועי הפריצות וגרימת הנזקים לבתי העסקים ולכפיית שירותי שמירה על בעלי העסקים הנפגעים. אין צריך לומר כי היה רצוי שעדות המדובב תהיה מגובה בחיזוק טכני בדמות קלטות תקינות ותמלילים – דבר שנמצא כאן באופן חלקי בלבד. אולם חרף העדר חיזוק כאמור, עומדת עדות המדובב בעינה כראיה בתיק ומקשרת בין הפרשיות עליהן העידו המתלוננים לבין הודאות העורר בפני המדובב במעורבותו בהן. עדות המדובב תהא אכן טעונה בחינה זהירה במשפט וכיום לא ניתן לעמוד באופן מלא על אמינותה בטרם עמד המדובב במבחן החקירה הנגדית במשפט. עם זאת השתלבות עדותו בדבר גרסת העורר עם עדויות המתלוננים למיקשה ענינית אחת מוסיפה סמני אמת לגרסתו שיהיה צורך לעמוד עליהם לעומקם במסגרת המשפט לגופו (השווה בש"פ 4169/95 אדזיאשווילי נ' מדינת ישראל , תק' על' 95(2) 485; בש"פ 5869/98 מדינת ישראל נ' ברוך בן דוד , תק' על'98(3) 897). לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים די בתשלובת ראייתית זו כדי לספק את הנדרש וניתן לומר כי החומר הקיים, חרף התקלות שנפלו בקלטות ובתמלילים, טומן בחובו פוטנציאל ראייתי המניח יסוד סביר להרשעת העורר.
אני שותפה למסקנת בית המשפט המחוזי לפיה קמה עילת מעצר כנגד העורר ואין מקום לחלופה נוכח מסוכנותו הרבה, כעולה מאופי המעשים המיוחסים לו ומשיטת הפעולה בה נקט במסגרת חבורת הקושרים, ומנופך ה"פשע מאורגן" העולה מהמסכת העבריינית שנתגלתה בפרשה זו. מעורבותו לכאורה בעבירה נוספת של שיבוש הליכי משפט אגב היותו במעצר מוסיפה מימד נוסף של חשש מפני שחרורו.
על יסוד כל אלה, אני רואה לדחות את הערר.
ניתנה
היום, ט"ז בחשון תשס"ג (22.10.02).
ש ו פ ט ת