פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8489/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
אשרף קאולה
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד
עופר שפירא, המנהל המיוחד
לתביעות החוב
2. כונס
הנכסים הרשמי – מחוז ירושלים
בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
בקשה "למתן סעד זמני לתקופת הערעור" להורות "למנהל המיוחד ו/או לכונס הנכסים הרשמי להחתים את הנושים המקבלים את הדיבידנד מקופת הכינוס על כתבי שיפוי, לפיהם במידה והערעור יתקבל ישיבו את הכספים לקופת הכינוס" .
עיקרי העובדות והטענות
בהחלטה מיום 17.11.2013 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' אורנשטיין ) את בקשת המבקשת לבטל את הכרעת המנהל המיוחד בעניין תביעות החוב. נגד החלטה זו הגישה המבקשת ערעור ובד בבד עמו בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור להורות לנאמן ו/או לכונס הרשמי להחתים את הנושים הצפויים לקבל דיבידנד מקופת פשיטת הרגל על כתבי שיפוי לפיהם במידה והערעור יתקבל, יושבו על-ידם כספי הדיבידנד לקופת פשיטת הרגל. לטענת המבקשת, דרישת החתימה על כתב שיפוי אינה פוגעת בנושים. כתב השיפוי מבטיח את היכולת להשיב את מצב הדברים לקדמותו והוא מסייע לשמור על המצב הקיים.
דיון והכרעה
דין הבקשה להידחות מכיוון שמדובר במעשה עשוי. כפי שעולה מתגובת כונס הנכסים הרשמי, בהחלטה מיום 28.11.2013 אישר בית המשפט המחוזי את עתירתו של עו"ד שלמה ובר, מי שמונה לנאמן על נכסי המבקשת, לחלוקת דיבידנד ראשון לנושים ולפסיקת שכר טרחת ביניים. המבקשת לא השיגה על ההחלטה לחלק דיבידנד ראשון לנושים ולמיטב ידיעת כונס הנכסים הרשמי, הסכום הראשון הועבר. משהועבר הסכום לנושים, הרי שהמעשה עשוי והסעד המבוקש אינו רלוונטי עוד. זאת ועוד: מתגובת כונס הנכסים הרשמי ומתגובת המנהל המיוחד עולה כי מסיבה שאינה ברורה לא צירפה המבקשת לבקשה דנן את עו"ד שלמה ובר, מי שמונה כאמור לנאמן על נכסיה. בהודעה מיום 19.2.2014 הסבירה המבקשת בתגובה להחלטת הרשמת מיום 4.2.2014, מדוע בחרה שלא לצרפו. סיבותיה של המבקשת שמורות עימה, אולם משלא צורף לבקשה לא התקבלה תגובתו באשר לאופן ולמועד חלוקת הדיבידנד לנושים. בין כה וכה, וכאמור לעיל, משחולק הדיבידנד, אין מקום עוד לבקשה.
הבקשה נדחית איפוא בזאת. המבקשת תשלם לכונס הנכסים הרשמי הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪.
ניתנה היום, ט' באדר ב התשע"ד (11.3.2014).
ש ו פ ט