פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
8519/10
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המערער:
סלימאן זאהי, "רהיטי הארמון"
נ ג ד
המשיבה:
רוסי סחר בינלאומי בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 17.10.2010 בת.א. 819/07 שניתן על ידי כבוד
השופט
מ' רניאל
בשם המערער:
עו"ד רביע סלימאן
בשם המשיבה:
עו"ד אלישע חנינוביץ
החלטה
1.
הערעור דנא הוגש ביום 21.11.2010. הוא מופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.10.2010 בו נדחתה הודעה לצד שלישי שהגיש המערער נגד המשיבה. יצוין, כי בתביעה העיקרית נשוא ההודעה לצד שלישי, נתקבלה תביעה שהוגשה נגד המערער (פסק הדין ביחסים שבין המערער לתובעות בהליך העיקרי ניתן מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לאחר הגשת הערעור ניתן ביום 17.1.2011 צו סיכומי טענות. סיכומי המערער הוגשו ביום 15.8.2011 ואילו סיכומיה של המשיבה הוגשו ביום 15.9.2011.
2.
הערעור היה קבוע לדיון ביום 14.11.2012. ביום 1.11.2012 הודיעה המשיבה כי ביום 30.4.2012 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים צו לפירוקה (להלן – צו הפירוק ). המשיבה עתרה לעיכוב ההליכים בערעור, בהתאם להוראת סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות או הפקודה ). נוכח הודעת המשיבה החליטה כבוד הרשמת של בית משפט זה ( ל' בנמלך ) לבטל את מועד הדיון (החלטה מיום 5.11.2012). נציין, כי בצדק רב ציינה הרשמת בהחלטתה, כי יש להצר על כך שהודעת המשיבה נמסרה רק בחלוף שישה חודשים ממועד מתן צו הפירוק, וימים ספורים לפני מועד הדיון בערעור. בהחלטת הרשמת נתבקשו תגובותיהם של המערער ושל המנהל המיוחד שנתמנה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 30.4.2012 בהליך הפירוק (להלן – המנהל המיוחד ). המערער סבור, כי אין מקום לעכב את הדיון בערעור בעקבות מתן צו הפירוק. המנהל המיוחד הותיר את ההכרעה בסוגיית עיכוב ההליכים לשיקול דעת בית המשפט. יוער, כי המנהל המיוחד נתמנה, לפי דבריו הוא, לשם בדיקתן של תביעות החוב של העובדים. על כן, נראה שאין הוא הגורם המתאים להגיב בנושא עיכוב ההליכים, אלא מפרק החברה.
3.
סעיף 267 לפקודת החברות קובע, כי "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע" [ההדגשה הוספה]. הערעור שלפנינו הוגש, כאמור, נגד המשיבה, אשר ניתן לגביה צו פירוק לאחר הגשת הערעור. מכאן, שמכוח הוראת סעיף 267 לפקודה לא ניתן להמשיך את הדיון בערעור ויש לעכב את הדיון בו. נכון הוא, שקיימת אפשרות להמשיך את הדיון בערעור, אך לצורך כך יש ליטול רשות מ"בית המשפט", כאמור בסיפה לסעיף 267 הנ"ל, אשר רשאי לקבוע תנאים להמשך ניהול ההליך. רשות כאמור יש ליטול מבית המשפט הדן בהליכי הפירוק ולא מערכאת הערעור. בהקשר זה, קובע סעיף 1 לפקודה, כי הדיבור "בית המשפט" שבפקודה משמעו, לעניין חברה, "בית המשפט המוסמך לפרק אותה", והכוונה היא לבית המשפט המחוזי (סעיף 256 לפקודה). משמעות הדברים היא, כי ככל שהמערער מעוניין להמשיך בניהול הערעור דנא, עליו לפנות לבית המשפט המחוזי הדן בהליכי הפירוק (ע"א 1050/10 חברה ישראלית למכפלות (תעשיה) 1951 בע"מ נ' בטחונית תעשיות זכוכית בע"מ (בפירוק) , פיסקה 8 (16.3.2010); ע"א 2280/08 ניצן ענבר ניהול פרוייקטים (1992) בע"מ נ' חירם גז חברה להנדסה ובנין בע"מ , פיסקה 5 (4.1.2011)); מטעמים אלה, איני רואה להידרש כלל לטענות בעלי הדין בנוגע למידת הצידוק במתן אישור להמשך ניהול הערעור. סוגיה זו צריכה להתברר לפני בית המשפט המחוזי בירושלים שהורה על מתן צו הפירוק.
4.
נוכח העובדה שניתן צו פירוק על המשיבה ובהתחשב בסכום שבמחלוקת בערעור, טוב יעשה המערער אם ישקול האם מן הראוי וכדאי להמשיך בהליך הערעור. אם אין ברצונו של המערער לזנוח את הערעור, עליו להגיש תוך 20 ימים לבית המשפט המחוזי שעל הפירוק בקשה להתיר לו להמשיך ולנהל את הערעור דנא. המערער ימסור הודעה לבית משפט זה תוך 20 ימים באשר להחלטתו. מיותר לומר שאין בדברינו משום הבעת עמדה בשאלה הנתונה לשיקול דעתו המלא של בית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, י"ב באדר התשע"ג (22.2.2013).
ה נ ש י א