ע"א 8522/09 עו"ד שרגא פ בירן נ. עו"ד צדקיהו הרמולין

1.

בבקשה שבפני עותרים המבקשים לעכב את ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, הקובע כי המשיב היה שותפם במשרד עורכי-דין שהינו שותפות בלתי רשומה, וכי ההיקף הכולל של חלקו בנכסי השותפות ייקבע על-ידי "מומחים מכריעים". על המומחים הוטלה משימת "קביעת היקף והגדרת נכסי שותפות משרד עורכי הדין שרגא פ. בירן ושות', קביעת חלקו של התובע [המשיב] בהם וקביעת שוויו". כן הוענקו להם סמכויות לשמש כמגשרים ו"מעין כונסי נכסים" לצורך הוצאתו של פסק-הדין לפועל. ההליך שיתברר בפני המומחים יסתכם בכך ש"התובע יהיה זכאי לקבל את שווי חלקו בכסף או בשווה כסף במועד שיקבעו המומחים וכנגד הסתלקותו מן השותפות" (עמוד 60 לפסק-הדין). עוד נקבע, כי יכולת הצדדים לערער על החלטת המומחים תוגבל רק לקביעתם הסופית, ובמקרה בו הכרעתם תכלול פגם מהותי היוצר עיוות דין קיצוני. ערעור שכזה יהא רק ברשות בית-המשפט, ויתברר בפני גוף נוסף שיורכב ממומחים אחרים.

2.

המבקשים פנו לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור אותו הגישו. בית-המשפט קבע כי לא מצא טעם לעיכוב גורף של פסק-הדין, שכן ברור לכל שבסופו של דבר יהיה על המבקשים להעביר למשיב את חלקו בשותפות. עם-זאת, מחשש ליצירת מצב בלתי הפיך, החליט בית-המשפט לעכב את העברתם של נכסים ממשיים, בשונה מכספים, שייקבע כי מגיעים למשיב.

3.

בבקשה שלפני נטען כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי רווי שגיאות, ולפיכך סיכויי קבלתו של הערעור גבוהים. גישת המבקשים היא כי ההחלטה למנות את המומחים הנזכרים לא הייתה בסמכותו של בית-המשפט, הואיל וסעד שכזה כלל לא נתבקש על ידי המשיב; כי מדובר בהתפרקות של בית-המשפט מסמכותו להכריע בסכסוך; וכי לאחר שהגיע בית-המשפט למסקנה כי המשיב היה שותף במשרד עורכי הדין, היה עליו לבחון שורה נוספת של טענות הגנה שנטענו על ידי המבקשים. לחיזוק הבקשה טוענים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם לאור הנזק הצפוי להם, לא רק ממתן החלטה בידי המומחים, אלא גם מעצם ניהול הליך בו יאלצו לחשוף מידע רב ורגיש אודות עסקיהם ונכסיהם, וכי פועלם של המומחים, אשר ידרוש משאבים רבים, ממילא עשוי להתיתר אם יזכו בערעורם. זאת, בשעה שעיכוב הביצוע לא יגרום נזק חמור למשיב, שבדרך כזו או אחרת, כפי שיקבע בערעור, יקבל לבסוף את חלקו בשותפות.

4.

בתשובתו לבקשה עומד המשיב על רצונו לפעול ללא דיחוי בהתאם למתווה שנקבע בפסק-הדין, וטוען כי למבקשים לא צפוי כל נזק ממימוש הסעד נוכח אופיו הממוני. זאת, בהתחשב בעובדה שהוא ממתין שנים ארוכות לקבלת חלקו בשותפות, אשר המחלוקת הינה רק לגבי היקפו ושוויו המדויקים. לטענת המשיב, סיכויי הערעור להתקבל הם קלושים מטעמים רבים, בין היתר, מאחר והכרעת המומחים נועדה לשמש בסיס להחלטה סופית שתינתן על-ידי בית-המשפט המחוזי. כלומר, גישת המשיב היא כי פסק-הדין אינו מעביר את סמכותו של בית-המשפט אל המומחים, שכן תפקידם של אלה הוא להניח תשתית נרחבת ומעמיקה בתחום מומחיותם, אותה ישקול בית-המשפט ועליה הוא יבסס את הכרעתו הסופית. עוד מוסיף המשיב, כי הסעד שנפסק מהווה חלופה מתונה ביחס לסעד הפירוק שביקש מלכתחילה, ובית-המשפט הורה עליו עקב רצון להקל עם המבקשים. לגישת המשיב, הערעור כמו גם הבקשה הנוכחית, הם פרקים נוספים בניסיונות המבקשים להחזיק בידיהם את שמגיע לו. נוכח האמור, ובהתחשב בערעור שכנגד שהגיש, מציין המבקש כי אף אם יוכרע כי דינן של השגות המבקשים על פסק-הדין להתקבל, הרי שהתוצאה הסופית תהא בכל מקרה פירוק השותפות, ומסירת חלקו בה לידיו.

5.

נקודת המוצא לצרכי ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע היא כי בעל-דין שבידיו פסק-דין זכאי לממשו ללא שיהוי, אף אם הוגש ערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על כתפיו של המבקש את עיכוב הביצוע מונח הנטל להראות כי סיכויי קבלתו של הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו (בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 , 174 (1989); ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996)). שני השיקולים האמורים אינם מנותקים זה מזה, ועשוי להתקיים ביניהם קשר הפוך (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עירית תל-אביב , פ"ד נו(2) 163, 167 (2001)). כך לדוגמא, במקרה בו על פניו סיכויי הערעור להתקבל נמוכים מאד, הנטל על המבקש להראות כי מאזן הנוחות נוטה לצדו, יהיה משמעותי וכבד יותר.

6.

במקרה שבפני ברי כי בסופו של דבר יקבל המשיב חלק מסוים מנכסי השותפות, גם אם הדרך לכך ארוכה. יחד עם זאת, לב המחלוקת שבערעור טמון בעבודתם של המומחים המכריעים. אמנם, הליך זה ידרוש העברה של מידע רב אודות השותפות ואף אודות נכסים פרטיים של השותפים, אך לאור הקביעות העובדתיות שאין חולק עליהן והשתלשלות המקרה עד כה, סביר להניח כי יהיה בו צורך אף אם ערעורם של המבקשים יתקבל. לדעתי, יש לחלק את הסעד שבפסק דינו של בית-המשפט המחוזי לשניים, ולערוך לגוף שמונה על ידי בית-המשפט פירוק לגורמיו – מומחים מחד, מכריעים מאידך.

7.

חלקו הראשון של הסעד, העוסק בעצם פועלם של המומחים להגדרת נכסי השותפות וחלקו של המשיב בהם, הוא צעד הכרחי נוכח העדר ההסכמה בין הצדדים באשר לנקודות אלה. יש להניח כי המחלוקת ארוכת השנים בין הצדדים לא תגיע לכדי סיום מבלי שפרטים אלה יתבררו. נוסף על כך, המבקשים בעצמם הדגישו במהלך המשפט כי נדרש הליך בו ייקבע חלקו של המשיב בשותפות. לפיכך, לא השתכנעתי כי עצם ניהולו של ההליך, שבהתאם להוראת בית-המשפט יתקיים תחת חיסיון מלא, עשוי לגרום נזק למבקשים, מה גם שעיכוב הבירור יוסיף לזמן הארוך במהלכו מתמשכת פרשה זו. חלקו השני של הסעד נעוץ בקביעות אליהן יגיעו המומחים, מתוקף הסמכות שנתן להם בית-המשפט לשמש כמכריעים. קביעות אלו צפויות לקבל משמעות מעשית בשטח מרגע שיצאו מתחת לידיהם של המומחים, ודומה בעיניי שכאן עוקצו של הערעור.

8.

שאלת יכולתו של בית-המשפט לפנות בכל עת לחוות דעתם של מומחים אשר יערכו חקירות, איננה מוטלת בספק (תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא , פ"ד נו(2) 936, 948 (2002)). על כן, ודאי שאין בערעור שהגישו המבקשים, אף אם יתקבל, כדי למנוע שימוש של בית-המשפט במסקנותיהם של המומחים שכבר מונו. נוסף על כך, גם אם יתקבל הערעור שכנגד שהגיש המבקש, ובכל מתווה בו יורה בית-המשפט לפעול לפירוקה של השותפות, אזי יהיה צורך בפנייה לגורם בעל מומחיות לצורך הגדרת נכסיה של השותפות וחלקו של המשיב בה. עם-זאת, מתעוררות שאלות כבדות משקל בנוגע לסמכות שהוענקה למומחים, שכן על פניו מדובר בצעד יוצא דופן של העברת ההכרעה הסופית מבית-המשפט אל גוף חיצוני, ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"א 444/94 אורות נ' גלי עטרי , פ"ד נא(5) 241 (1197), בעמוד 265: " על בית-המשפט להכריע בסכסוך שבפניו, ואינו יכול להשאיר את ההכרעה בתביעה בידי מי שנתמנה בודק וחוקר מטעמו" . פעולה לפי החלטות שיתנו המומחים שמשמעותן שינוי מצבם של הצדדים, עלולה להתגלות בדיעבד, בהתאם לגישת המבקשים, כמשוללת מקור סמכות ולכן בטלה. בנסיבות אלה, מעורר פסק-הדין שאלה מורכבת שדינה להתברר, וחרף העובדה שמדובר בסעד שתוצאותיו הן בעלות אופי כספי בעיקרן, קיימת אפשרות לעכב את ביצועו (והשוו: בש"א 7875/96 ע.ר.מ רעננה לבניה נ' שוקר , פ"ד נב(3) 285, 287 (1996)).

9.

אשר על כן, סבורני כי יש להרחיב את עיכוב הביצוע שניתן על ידי בית-המשפט המחוזי, באופן שיאפשר לעבודתם של המומחים, בכשירותם ככאלה, להמשיך כסדרה. אולם, ככל שיגיעו המומחים להחלטות שיש בהן כדי לשנות את מצבם של הצדדים, הרי שביצוען ימתין לבירור הערעור. עיכובו של חלק זה בסעד יאפשר התמודדות עם הטענות המשפטיות שמועלות בערעור, שלא ניתן לומר כי סיכויי קבלתן קלושים. עם-זאת, הוא לא יפגע בהתקדמות ההליכים הנדרשים להגדרת חלקו של המשיב בשותפות שכן יתאפשר למומחים לגבש את חוות דעתם בנוגע אליו.

לא מצאתי מקום לחייב את המבקשים להפקיד ערובה לכיסוי נזקיו הכספיים של המשיב אם בסופו של יום ידחה הערעור, הואיל ובתום ההליכים ממילא תינתן הדעת לשיהוי שבהעברת רכושו של המשיב לידיו. הוצאות שכר-הטרחה בבקשה זו יקבעו על-פי תוצאות הערעור.