ע"א 8526/08 יצחק סולומוביץ נ. אירוסים ייזמות ובנין בע"מ

1.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעות בקשר לשתי חנויות שרכשו ממשיבה 1 במבנה מסחרי שנבנה על ידה. התביעות התבססו על הטענה כי הסכמי מכר החנויות הופרו הפרה יסודית, משום ששטח החנויות קטן מהשטח עליו הוסכם. כן נטען לרישום סותר בכל הנוגע לתשריטי היתר הבנייה של המבנה המסחרי, המביא לכך שהיתר הבניה של החנויות נעדר תוקף ונפקות משפטית. כן נטען כי המשיבה 1 לא דאגה עד היום לרשום את המבנה כבית משותף. התביעה נגד משיבים 2 -4 התבססה על הטענה כי אישרו היתרים שלא כדין. משיבים 8-5, בעלי המניות במשיבה 1, נתבעו בעילה של הרמת מסך. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ביחס למשיבים 4-2, תוך חיוב המערערים בהוצאותיהם. התביעה נגד משיבה 1 התקבלה בחלקה ונקבע כי המערערים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש ביחס לשיהוי ברישום הבית כבית משותף. משיבה 1 חויבה לפצות כל אחד מן המערערים בסך 20,000 ₪. אשר למשיבים 8-5, הדיון בעניינם הופרד והמערערים התבקשו להודיע האם הם עומדים על המשך ההליך.

2.

עם הגשת הערעור לבית משפט זה נדרשו המערערים להפקיד ערבון בסך 50,000 ₪. המערערים הגישו בקשה להמרת הערבון בערובה אחרת, בדמות הודעת קיזוז מהפיצויים אותם חויבה משיבה 1 לשלם להם (בסך כולל של 40,000 ₪). בבקשה נטען כי מצבה הכלכלי והבריאותי של מערערת 2 קשה ביותר, יש לה תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל והיא מתקיימת מקצבת נכות ודמי שכירות מהחנויות. לחלופין התבקשה המרה של הערבון בכתב התחייבות עצמית של המערערים.

3.

משיבה 1 מתנגדת לבקשה, בטענה כי לא הוכח חוסר יכולת כלכלית של המערערים ובטענה כי סיכויי ההליך קלושים. מטעמים דומים מתנגדים גם משיבים 2 ו-3 לבקשה. משיבים 8-5 ציינו בתגובתם כי כלל לא ברור האם הם צד להליך הערעור, שהרי סוגיית הרמת המסך טרם הוכרעה בבית המשפט המחוזי. משיבה 4 התנגדה לבקשה בטענה כי החיוב בפיצויים לא הוטל עליה אלא על משיבה 1 בלבד.

4.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי ניתן להיעתר לבקשה בחלקה. משיבה 1 אינה חולקת על חיובה בפיצוי המערערים בסך של 40,000 ₪. הסכמת המערערים לקיזוז הוצאות, יש בה כדי לספק למשיבה 1 בטוחה שוות ערך לעירבון במזומן או בערבות בנקאית. במצב זה, אין מניעה מלהמיר את החובה להפקיד עירבון לטובת משיבה 1 בהפקדת הודעת קיזוז. זאת אף בלא קשר למצבם הכלכלי של המערערים ולסיכויי ההליך, שכן הקיזוז מעניק למשיבה 1 בטוחה שערכה אינו נופל מהפקדת עירבון. אשר על כן, נחה דעתי כי בנסיבות העניין ניתן להסתפק בחלופת העירבון המוצעת על-ידי המערערים, והיא על דרך של קיזוז חבותם בהוצאות עד לסך של 25,000 ₪ מהחוב הפסוק.

5.

יחד עם זאת, הודעת הקיזוז אינה יכולה להוות תחליף להפקדת ערבון לטובת המשיבים האחרים, הזכאים אף הם לכך שתעמוד לרשותם בטוחה זמינה ויעילה לגביית הוצאות, ככל שייפסקו לטובתם הוצאות בערעור. הקיזוז מהחיוב של משיבה 1 אינו מבטיח את פירעון ההוצאות של המשיבים האחרים. לפיכך לא ניתן להסתפק בחלופה זו ביחס למשיבים אלה. גם התחייבות עצמית, אשר כלל אינה מהווה "ערובה" כמשמעותה בתקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אינה מהווה חלופה הולמת

(ראו, יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי 821 (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין); ע"א 555/00 ערטול גליל למשקאות נ' קניאל חברה ישראלית לקופסאות (לא פורסם, 8.11.2000)). על כן ביחס למשיבים אלה נדרשים המערערים לעמוד בשני התנאים המצטברים הנדרשים מן המבקש פטור מהפקדת ערבון: חוסר יכולת כלכלית להפקיד ערבון וקיום סיכויים טובים להליך. הבקשה, על נספחיה, אינה כוללת תשתית עובדתית על בסיסה ניתן לקבוע כי אין ביכולתם של המערערים להפקיד ערבון. הבקשה אינה מתייחסת כלל ליכולתו של מערער 1. אשר למערערת 2, הבקשה חסרה פירוט של נכסיה ושל מקורות ההכנסה העומדים לרשותה. לא צורפו לה האסמכתאות הנדרשות, כגון דפי חשבון בנק, הסכמי שכירות וחשבונות שוטפים. כמו כן, לא הובהר בבקשה האם באפשרותם של המערערים להסתייע ב"סביבה הקרובה" לשם גיוס כספי הערבון. במצב דברים זה לא ניתן להיעתר לבקשה, אף מבלי להידרש לסיכויי ההליך. יחד עם זאת, יש מקום להפחית את סכום הערבון שנקבע, נוכח העובדה שהוצאות משיבה 1 יובטחו באמצעות הודעת קיזוז ונוכח העובדה שלא מתבקש סעד ממשיבים 8-5. לפיכך, סכום הערבון יעמוד על 25,000 ₪.

סיכומו של דבר, אני מאפשרת למערערים להפקיד בבית המשפט, תוך העברת עותק למשיבה 1, הודעת קיזוז בלתי מותנית בה מאפשרים המערערים למשיבה 1 לקזז מן החוב הפסוק, ללא תנאי, סך של עד 25,000 ₪, בגין הוצאות משפט שייפסקו בהליך זה, אם ייפסקו. כן יפקידו המערערים בבית המשפט סך של 25,000 ₪. הודעת הקיזוז והערבון יופקדו תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן הודעה נוספת.