ע"א 8533/06 נורית גילמן נ. הפועלים אמרקאי ישראלי בע"מ

1.זו בקשה לצו מניעה זמני בה עותרת המבקשת להורות למשיב להימנע ממימוש המשכנתא לגבי דירת המגורים שלה, עד למתן פסק דין בערעור שהגישה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת שבח יהודית), מיום 24.7.06 בה.פ. 1162/05.

2.המבקשת ומשיב 2, שהוא משיב פורמאלי, בתיק זה היו נשואים עד שנת 2000. משיב 2, היה במועדים הרלוונטיים שותף בפרויקט בניית בית אבות (להלן: הפרויקט ). ביום 28.5.95 משכנו המבקשת ומשיב 2 (להלן: שטר המשכנתא ), את בית מגוריהם ברחוב הבושם 5, רמת השרון (גוש 7271 חלקה 8 תת חלקה 2) לטובת הפרויקט. המבקשת עתרה למתן פסק דין הצהרתי, אשר יכריז על בטלותו של שטר המשכנתא. עיקר טענות המבקשת בתובענה היו, כי החתמתה על שטר המשכנתא הורתה ולידתה במחדלי הבנק שהתבטאו באי מתן הסברים על פי חוק. לדבריה, לא הוסברה לה משמעותה האמיתית של החתימה על שטר המשכנתא והסיכון הכרוך במשכון בית מגוריה.

3.בית משפט דחה את התובענה וקבע, כי המבקשת "כשלה ... בהנחת תשתית עובדתית אשר תתמוך, ולו גם באופן הקלוש ביותר, במכלול טענותיה לכשלים ו/או למחדלים מטעם הבנק בכל הנוגע לנסיבות חתימת שטר המשכנתא, ומשכך, דין התובענה להידחות" (עמ' 4 לפסק הדין). בנוסף, קבע בית משפט קמא, כי המבקשת הבינה את משמעות חתימתה על שטר המשכנתא ואת ההשלכות העתידיות של שיעבוד דירת מגוריה. כפועל יוצא מכך, משבחרה המבקשת, לחתום על שטר המשכנתא בפני עורך דין מטעמה, רשאי היה הבנק להניח, כי המבקשת קיבלה את כל הסברים הדרושים מעורך הדין שבחרה. במיוחד נכון הדבר, כאשר עורך הדין בפניו בחרה המבקשת לחתום על שטר המשכנתא, הוא זה שלמעשה ייצג את הפרויקט כולו. אליבא דבית משפט קמא, בהינתן הנסיבות דלעיל - אין למבקשת להלין אלא על עצמה.

4.על פסק דין זה, הגישה המבקשת ערעור. במקביל הגישה את הבקשה אשר לפנינו, שעניינה צו מניעה זמני או לחילופין עיכוב ביצוע פסק הדין. עיקר טענותיה של המבקשת נשען על סיכויי הערעור ועל מאזן הנוחות שנוטה לטובתה עוד טוענת המבקשת, כי מימוש המשכנתא ימנע את אפשרות השבת המצב לקדמותו. באשר לטענותיה העובדתיות, אלה מתמצות בחזרה על הטענות העיקריות שהעלתה בבית משפט קמא.

5.המשיבים מתנגדים למתן סעד זמני.

כטענה ראשונית ובסיסית מפנים המשיבים לשיהוי המאסיבי אשר שורה על ההליך כולו. כ- 10 שנים עברו מעת חתימת המשיבה על שטר המשכנתא עד הגשת התובענה לבית משפט קמא. כבר ב- 1997 הגישה המבקשת ובעלה דאז, תביעה כנגד הבנק, הכוללת את כל המסכת העובדתית אותה פרשו לפי בית המשפט בבקשה זו. מכאן שאין מדובר בנסיבות עובדתיות אשר התגלו למבקשת רק לאחרונה, אשר היו יכולות להצדיק את השיהוי הרב. שנית, סיכויי הערעור קלושים נוכח החסר בתשתית העובדתית, עליו הצביע בית משפט קמא. טענתם האחרונה היא, כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. מעמדו של הבנק כנושה מובטח מקימה זכות קניינית ברורה לבנק. הבנק מפסיד את הריביות על מתן האשראי המקורי, אשר לא ישולמו לו. כמו כן דירתה של המבקשת שווה, לפי דבריה, 800,000$, לפיכך, גם אם ינוכה הסכום שמדובר בו, כ- 200,000$, יש להניח שהמבקשת לא תישאר ללא קורת גג.

6.אין מקום להיענות לבקשה למתן סעד זמני. אני יוצאת מנקודת הנחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, והדעת נותנת כי מימוש משכנתא על דירת מגורים, יביא למצב בלתי הפיך ויערים קושי ברור על אפשרות החזרת המצב לקדמותו. יחד עם זאת, שיקול הדעת של בית המשפט לעכב את ביצוע פסק דין או ליתן סעד זמני תלוי במילוי שני תנאים במצטבר, מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. באשר לאלה האחרונים, נראה כי הם קלושים, שעל כן תנאי זה אינו מתקיים.

לא בכדי הסכים בא כוח המבקשת בתגובה נוספת שהוגשה ביום 30.11.06, כי "אין חולק, כי לא בנקל יעתר בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר המשך הליכי מימוש משכנתא...". חזקה היא, כי מי שחותם על מסמך קרא, הבין והסכים לתוכנו. קל וחומר אם מדובר במסמך משפטי, בן בנו של קל וחומר אם מדובר על שטר משכנתא המוטל על דירת מגורים. ראה ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים ואח' , פ"ד נח(2) 145 , 149-150:

"כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365)".

האמור לעיל מקבל משנה תוקף לאור קביעתו של בית משפט קמא, באשר לבסיס העובדתי של התובענה. קשה לראות כיצד תוכל המבקשת לשנות את הממצאים העובדתיים עליהם הביע בית משפט קמא את דעתו באופן ברור. משזוהי ההערכה באשר לסיכויים, דין הבקשה לסעד זמני או לחילופין לעיכוב ביצוע פסק הדין, להידחות.

אין צו להוצאות.