פרטי ההליך
בית המשפט העליון
ע"א 8579/02
- ח'
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. בן אבו חברה לבנין ופיתוח בע"מ
2. בנק אוצר החייל
3. סויסה יגאל וטובי
4. לוי הדר ואייל
5. גולייט משה ושרון אייל
6. ברגיג מיכל ומאיר
7. גנון מלכה ודוד
8. שקיבאי יפה ומשה
9. כרמל שרי וטל
בקשה להארכת מועד לסיכומים
החלטה
בפניי בקשות למחוק חלקים מהודעת הערעור שבכותרת, ולהאריך מועדים לצורך הגשת סיכומים.
1.הבקשה למחיקה מבוססת על הטענה, כי טענות שהועלו בהודעת הערעור עומדות בסתירה לטענות שהעלתה המערערת בבית משפט קמא. דין הבקשה להידחות. המדיניות הנקוטה בכל הנוגע לכתבי בי דין היא להימנע, ככל הניתן, מהתערבות בחופש הטיעון של בעלי הדין בדרך של מניעה מוקדמת, המונעת הבאתן של טענות לדיון בפניי בית המשפט. מקום בו טוען בעל דין כי טענה פלונית עומדת בניגוד לטענות שהועלו בבית משפט קמא, וכי על כן אין מקום לשעות להן, דין טענתו להתברר לגופה, בפניי ההרכב הדן בתיק. אכן, השאלה האם להידרש לטענה פלונית אם לאו, על רקע מסכת הטיעון בערכאה הקודמת, נתונה לשיקול דעת ההרכב, ואין מקום, בשלב מיקדמי זה, למחוק חלקים מהודעת הערעור כמבוקש.
כבר צויין ביחס לתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת מחיקת חלקים מכתב ערעור, כי:
"השימוש הנעשה בתקנות אלו לשם מחיקת כתבי ערעור או חלקים מהן הוא מזערי. דומה, כי הגישה העומדת ביסוד מדיניות זו היא שמירה על חופש הטיעון של בעלי דין - ככל שאין בו כדי לשבש את מהלך הדיון, להכביד עליו, לפגוע בכבודם של בעלי הדין ... או בבית המשפט .... התערבות יתרה בשלב זה עלולה לחבל בטיעוני הצדדים ולפגוע בטענות מהותיות על בסיס טעמים צורניים. מטעמים אלה, אין אני סבור, כי בית המשפט אמור לשמש "עורך-על" של כתבי בי-דין, לקצרם ולנסחם לפי שיקול דעתו.. ייתכנו כמובן מקרים בהם תתקיים הצדקה מלאה לשימוש בסמכות זו - כך, לדוגמא, כאשר כתב הערעור שהוגש אינו קריא ואינו מובן או כאשר הוא משמש כסות להטחת חרפות ועלבונות בצדדים או בבית המשפט. אין משמעות הדבר, כמובן, כי בעל דין שהאריך בטיעוניו יתר על המידה, עירב עיקר וטפל או נקט לשון או סגנון שאינם ראויים יזכה מן ההפקר: הערכאה הנדרשת לגוף ההליך רשאית להביא אירועים אלה לתשומת ליבה ובמידה שתמצא לנכון - גם לחייב את בעל הדין בהוצאות .... או אף להורות על נקיטת הליכים משמעתיים או פליליים כנגדו.... אולם, ככלל, דומה, כי מוטב להימנע מ"מניעה מוקדמת" ומהגבלת זכות הטיעון"
(דברי כב' הרשם א' זולטי בע"א 502/00 חייק נ' ארזי דינים עליון נח 46).
דברים אלה יפים, בשינויים המחוייבים, גם למקרה שבפניי. לפיכך, אני דוחה את הבקשה. איני עושה צו להוצאות בבקשה זו.
2.אשר לבקשה המוסכמת להארכת מועד להגשת סיכומים. מועד הגשת הסיכומים מטעם המערערת יהיה כמבוקש, היינו – ביום 22.1.03. עם זאת, ביחס למועדים האחרים שצויינו, בבקשה שבפניי נכתב כי מועד הגשת סיכומי התשובה מטעם המערערת יהיה ביום הגשת סיכומי התשובה מטעם המשיבה, ביום 28.2.03. הצדדים יודיעו, תוך 5 ימים מקבלת החלטה זו, האם בשגגה מדובר, ואם כן – מהו המועד המבוקש להגשת הסיכומים. הצדדים יתנו דעתם בהקשר זה גם למועד הדיון (10.3.03). המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו ללא דיחוי לצדדים, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה
היום, י"ח בשבט תשס"ג (21/1/2003).
עודד שחם
ר ש ם