ע"א 8600/00 בשארי רוני נ. צבי טל

עיינתי בטענות הצדדים, נתתי דעתי לסיכויי הערעור ולטענת המבקש כי ביצוע פסק הדין יביא לתוצאה בלתי הפיכה, אך לא מצאתי כי יש בבקשה טעם לחרוג מן הכלל לפיו עצם הגשת הערעור אינה מצריכה דחיית ביצוע.

בדחותה את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, קבעה השופטת של בית המשפט קמא, כי לא הונחה בפניה ולו תשתית לכאורה לכך שלא ניתן יהיה להחזיר המצב לקדמותו. אף אני לא מצאתי בנימוקי הבקשה כל ביסוס לכך שאם לא יעוכב תשלום הכספים שנפסק כי על המבקש לשלם למשיבים כהוצאות משפט, לא יוכל הוא להיפרע מהם במידה שערעורו יתקבל. אין חשש כי רשות מרשויות המדינה, המשיב 5, לא ישיב את כספו של המבקש במידה שהערעור יתקבל. באשר למשיבים 1-2 אין די בחשש שמביע המבקש כי משום שמשיבים אלה הם אנשים פרטיים יכולתם להחזיר את הכספים "עלולה להיות קלושה", שכן המערער לא הביא דבר על-מנת לבסס טענה זו. באופן דומה, אין די בטענת המערער שהיות שקופת המושב מצויה "בגירעון גדול", לא יוכל להיפרע מהמשיבים 3-4.

כאמור, הכלל הוא כי עצם הגשת הערעור אינה מצריכה עיכוב ביצוע והמבקש לא הראה כל טעם של ממש מדוע יש לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.