ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ. מרדכי קרדוניס

השופט ת' אור :

1.המשיב, יליד 1939, נפגע ביום 4.1.89 בתאונת דרכים. המערערת אחראית לפצותו בגין נזקיו בתאונה זו, ובית המשפט המחוזי חייבה לשלם למשיב את נזקיו בתאונה.

הפגיעה המשמעותית שנפגע המשיב בתאונה היתה בכף היד. בית המשפט מינה מומחה רפואי בתחום האורטופדי, ומומחה זה, פרופסור וינברג, המציא חוות דעת ביחס לפגיעת המשיב בתאונה. המומחה השיב לשאלות הבהרה וגם העיד בבית המשפט.

המשיב הינו לוטש יהלומים במקצועו, ולטענתו, הפגיעה בכף היד פגעה בכושר השתכרותו בצורה משמעותית.

2.בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי, כי כושר ההשתכרות של המשיב קודם התאונה היה בשיעור של 3,500 דולר לחודש, דהיינו 10,500 ש"ח. על פי קביעת בית המשפט, עקב התאונה כושר זה נפגע באופן מלא משך ארבעה חודשים מיום התאונה. משך תקופה זו נמנע מהמשיב לעבוד כליל, ובמשך שלושה חודשים נוספים הוא היה מוגבל כדי 50% מכושר עבודתו. כן קבע בית המשפט, כי כושר זה נפגע לצמיתות בשיעור של 5%, כשיעור הנכות הרפואית אשר נגרמה למשיב בתאונה.

על יסוד נתונים אלה, ובהנחה שגיל הפרישה מעבודה של המשיב הוא גיל 65 שנים, קבע בית המשפט את הפסד ההשתכרות של המשיב בעבר כדלקמן: א. הפסד מלא משך ארבעה חודשים - 42,000 ש"ח (4 X 10,500 ש"ח); ב. הפסד משך שלושה חודשים נוספים בשיעור של 50% - 15,750 ש"ח (3 X 5,250 ש"ח); ג. הפסד משך שמונים ושישה חודשים בשיעור של 5% מ10,500- ש"ח מידי חודש, דהיינו הפסד של 45,150 ש"ח. סך הכל נפסק הפסד השתכרות בעבר בסכום של 102,900 ש"ח.

הפסד כושר ההשתכרות בעתיד נקבע על פי הנתונים דלעיל בסכום של 44,758 ש"ח, לפי 525 ש"ח (הפסד חודשי) X מקדם היוון של 85.2546.

3.שתי טענות של המערערת בערעור זה מצדיקות התייחסות. האחת תוקפת את קביעת גובה כושר השתכרותו של המשיב לולא התאונה בשיעור 10,500 ש"ח לחודש. השניה תוקפת את הקביעה, כי כושר ההשתכרות של המשיב נפגע עקב התאונה בשיעור של 5%.

4.על פי ההצהרות שהגיש לשלטונות המס, גובה הכנסותיו של המשיב היה כדלקמן: ב1985- לא היתה לו הכנסה; ב1986- - 6,000 ש"ח; ב1987- - 72,000 ש"ח; ב1988- - 18,000 ש"ח. יוצא, שעובר לתאונה, בשנת 1988, היתה הכנסתו החודשית של המשיב 1,500 ש"ח לחודש, כ4,825- ש"ח במשוערך ליום פסק הדין בערכאה הראשונה. דהיינו, סכום השווה (בקירוב) לשכר הממוצע במשק.

בעדותו בבית המשפט גרס המשיב שהוא הצהיר הצהרות כוזבות לשלטונות המס, וכי בפועל השתכר יותר מכפי שהצהיר. הוא לא הציג בבית המשפט חשבונות בדבר הכנסתו האמיתית (לטענתו). הוא הסתפק בכך שהצהיר שהרוויח למעלה מ4,000- דולר לחודש. פרט לעדות זו, נשמעה עדות של לוטש יהלומים בשם אליהו מזור, אשר העריך את השתכרותו של לוטש יהלומים ברמה סבירה בכ3,000- עד 4,000 דולר לחודש. על יסוד שתי עדויות אלה - של המשיב ושל העד מזור - בהן, כפי שקובע בית המשפט המחוזי, "ניתן להיאחז", קבע בית המשפט את כושר השתכרותו של המשיב בשיעור של 3,500 דולר או 10,500 ש"ח לחודש.

לדעתי, לא היה מקום להסתמך על שתי עדויות אלה כדי לקבוע על פיהן כושר השתכרות כפי שנקבע למשיב.

5.הלכה היא, שתובע רשאי להוכיח את שיעור השתכרותו קודם התאונה, אפילו עולה שיעור השתכרות זה על גובה ההשתכרות עליו הצהיר התובע בפני שלטונות המס או המוסד לביטוח לאומי. במסגרת "החזרת המצב לקדמותו" זכאי התובע לקבל את הפיצוי על הנזק האמיתי שנגרם לו, אפילו נזק אמיתי זה נגזר מעובדות הסותרות עובדות עליהן הצהיר התובע בעבר (ע"א 5794/94 אררט, חברה לביטוח בע"מ נ' בן שבח , תקדין עליון כרך 95(2), עמוד 864).

עם זאת, כדי לסתור הצהרה שנתן התובע לשלטונות המס וכדי להוכיח שהכנסתו היתה גדולה מזו שעליה הצהיר, עליו להביא ראיות משכנעות. נוכח המשקל הרב שיש ליתן להצהרה של התובע לשלטונות המס, המהווה גם הודאת בעל דין, מחד, ונוכח האינטרס שיש לו בתביעת פיצויים שהוא מגיש "להגדיל" את גובה הכנסתו לולא התאונה - לא די, בדרך כלל, באמירה כללית של התובע בעדותו בדבר שיעור הכנסתו בעבר, כשזו אינה מעוגנת לא במסמכים ולא בראיות משכנעות אחרות.

בע"א 5794/94 הנ"ל אומר בית המשפט בעניין זה:

"שותף אני לגישה על פיה יש לבחון בחון היטב את ראיותיו של מי שמבקש להסתמך לצורך חישוב סכום הפיצויים המגיעים לו, על הכנסה בשיעור גבוה מאשר עליו הצהיר לשלטונות המס. מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת".

6.עובר לתאונה עבד המשיב כעצמאי בליטוש יהלומים. הוא לא הביא בפני בית המשפט פרוט של העבודות שביצע, התמורה שקיבל עבורן, ומה היו הוצאותיו. הוא הסתפק באמירה כללית, על דרך האומדן, מבלי להביא לה כל ביסוס.

גם עדותו של העד מזור אינה יכולה לסייע למשיב. ראשית, גם עדותו היתה כללית כשהוא מצהיר על שיעור של הכנסה, בדרך כלל, של לוטש יהלומים, והערכתו היתה כללית - בין 3,000 ל4,000- דולר לחודש. שנית, עדותו לא התיחסה למשיב עצמו, אשר לגבי הכנסותיו לא ידע להעיד דבר. אין צורך לומר, שיכול להיות פער ניכר בין הכנסתו של לוטש יהלומים אחד לבין הכנסתו של אחר. כך, למשל, יודעים אנו מעדותו של העד מזור, שהוא עצמו עבד רק חצי יום בליטוש יהלומים. המעניין הוא, שמזור, אשר העסיק בעבר את המשיב, משתכר מעבודה זו (משך חצי יום) 1,300-1,200 דולר לחודש. מכך עולה, שההשתכרות החודשית מעבודת יום שלם בודאי פחותה בצורה ניכרת מסכום של 3,500 דולר, אשר נקבע על סמך עדותו. רביעית, הערכתו של מזור היתה לגבי לוטש יהלומים אשר אין לו הגבלות בכושר עבודתו כלוטש יהלומים. מחוות דעת ומעדות פרופסור וינברג - אליהן אתייחס עוד להלן - יודעים אנו שהמשיב סבל מהגבלה בעבודת יד שמאל ללא קשר לתאונה, כך שהעבודה שיכול היה לבצע היתה בלאו הכי מוגבלת.

בנסיבות האמורות, לא היה יסוד לסטות מגובה הכנסתו החודשית של המשיב, כפי שהוצהר עליה לשלטונות המס, דהיינו הסכום של 4,825 ש"ח, באשר לא היו בפני בית המשפט המחוזי ראיות משכנעות להכנסה חודשית גבוהה יותר.

7.גם שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של המשיב, כפי שנקבע, אינו עומד בפני הביקורת.

על פי חוות דעתו של פרופסור וינברג, שבר המשיב את עצמות המסרק 3 ו4- ביד שמאל. שברים אלה התאחו. לדעתו, סובל המשיב מליקויים נוספים ביד שמאל, אך ליקויים אלה, הפוגעים בתפקוד יד שמאל, אינם תוצאה של התאונה הנדונה. אכן, הוא מסכם את חוות דעתו בכך שאין קשר בין השברים בעצמות המסרק לתלונותיו של המשיב על ירידה בכושר התפקוד של יד שמאל.

תלונותיו של המשיב על מגבלות ביד שמאל יסודן בנזק שנגרם עקב מיקרו-טראומה מתמשכת ומצטברת הכרוכה בעבודה של המשיב כלוטש יהלומים. מיקרו-טראומה זו גרמה לפגיעה בסחוס המשולש באולנר סטוליאוד ולפגיעה בעצב האולנרי. ממצאים אלה נראים ישנים, מלפני התאונה מיום 4.1.89. מטעם זה העריך המומחה את הנכות של המשיב בידו השמאלית בשיעור של 19% לצמיתות, תוך קביעה שנכות זו אינה כתוצאה מהתאונה (ראה מכתב תשובתו לבא כוח המשיב מיום 14.6.94 וכן מכתבו לבא כוח המערערת מאותו תאריך).

בעדותו בבית המשפט הסביר המומחה ששבר בעצמות המסרק לא יכול לגרום להפרעה בתנועות פרונציה וסופינציה, עליה מתלונן המשיב. תנועות אלה נעשות בשורש היד, בין עצמות האמה ובמפרק, ואין להן כל קשר עם עצמות כף היד (בעמוד 7 לפרוטוקול).

8.במהלך עדותו נכון היה העד לייחס אפשרות של החמרה קלה כלשהי למכה שקיבלה היד בתאונה, אם גם נשאר איתן בדעתו שהשברים בעצמות המסרק אשר התאחו לא גרמו לנכות צמיתה כלשהי. כדבריו:

"אינני יודע אם היתה החמרה מעצם התאונה. אני מדבר על אפשרות שאולי היתה החמרה" (בעמוד 10).

לשאלה של בית המשפט האם יוכל לכמת את מידת ההחמרה, אומר העד:

"הייתי אומר שאם המצב של היד היה בערך 20%, הייתי אומר שהתאונה גרמה להחמרה של 5%".

אמירה זו ניתנת לשתי פרשנויות. האחת היא, שה5%- כוונתם לכך שכתוצאה מהתאונה נגרמה נכות של 5%. והאחרת היא, שהנכות שנגרמה עקב התאונה היא בשיעור של 5% מ20%-, דהיינו 1%.

בית המשפט נקט בפירוש הנוח למשיב, דהיינו שכתוצאה מהתאונה נגרמה לו נכות בשיעור של 5%. אך פרשנות זו מתעלמת מאמירה מפורשת של המומחה בחקירתו החוזרת. הוצגה לפרופסור וינברג שאלה על ידי בא כוח המערערת, בה הוא מתבקש לאשר שאם רואים את המחלה ממנה סבל המשיב קודם התאונה כ100%-, הרי התאונה תרמה 5% מתוכם. על כך ענה המומחה בחיוב (בעמוד 13).

יוצא, שהפרשנות השניה היא זו העולה בקנה אחד עם עדות המומחה. והתאונה גרמה, אם בכלל, להחמרה קלה ביותר.

9.נוכח כל האמור לעיל, יש להתערב הן בסכום הפסד השתכרות בעבר והן בהפסד כושר השתכרות בעתיד, כפי שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי. הסכום בגין הפסד השתכרות בעבר, אשר עיקרו הוא בגין העדרות מעבודה בחודשים שלאחר התאונה, יועמד על 40,000 ש"ח במקום הסכום של 102,900 ש"ח; וסכום הפסד כושר השתכרות בעתיד יועמד על 15,000 ש"ח במקום 44,758 ש"ח.

עם הפחתת סכום הפיצויים שנפסק למשיב כאמור, יקטן בהתאם שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בו חוייבה המערערת.

היה וסכום פסק הדין שולם למשיב על ידי המערערת, כל סכום אשר שולם מעבר למגיע למשיב על פי האמור בפסק דין זה, חייב המשיב להחזירו למערערת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים על הסכום העודף, מיום תשלומו ועד להשבתו למערערת. כן ישא המשיב בהוצאות המערערת בערעור זה בסך 7,500 ש"ח.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.