ע"א 864/11 יואל שגב נ. רו"ח איתן אורן

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 816-06 מיום 16.12.10 מפי השופט מ' רניאל) במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיב 1 (להלן : המשיב) סך של 211,385.5 ₪.

לצדדים בהליך שותפות עסקית. המשיבים 2 ו-3 (להלן : המשיבים) הגישו תביעה נגד המבקש ונגד משיב 4 בטענה כי הפרו את התחייבויותיהם בחוזים עליהם חתמו ועקב התנהלות זו כשל כפר הנופש שנוהל על ידם ונוצרו חובות ששולמו על ידי המשיבים. המבקש הגיש נגד המשיב הודעת צד ג' בטענה שהיה שותף סמוי בכפר הנופש וניהל אותו עם המשיבים ויש לו אחריות לכישלון העסקי. בתגובה הגיש המשיב תביעה שכנגד נגד המבקש. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות מטעם הצדדים וניתח את החוזים עליהם חתמו. בסופה של הכרעה נדחתה התביעה נגד המשיב והוא חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪. משיב 2 חויב בתביעה בסך 187,381 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 30,000 ₪. הודעת צד ג' נדחתה והתביעה כנגד המבקש נתקבלה והוא חויב לשלם למשיב סך של 181,358.50 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 30,000 ₪. המשיב כאמור הגיש ערעור יחד עם הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

לטענת המבקש תביעתו של המשיב אשר הוגשה כתביעה שכנגד התיישנה. שכן, לפי קביעת בית משפט קמא, התביעה הוגשה רק בשנת 2008 קרי כ- 8.5 שנים לאחר היווצרות העילה – אוגוסט 1999. לטענתו, תביעה שכנגד הינה תביעה עצמאית ומשנתיישנה דינה להדחות על הסף. עוד נטען כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח את הסכומים אותם תבע. בנוסף טוען המבקש כי המשיב ומשיב 3 נטלו הלוואה מבנק לאומי בסך 850,000 ₪ ללא ידיעת המבקש וללא אישורו באמצעות מסמכים מזויפים. בית המשפט המחוזי אף קבע כי האשראי ניתן לאחר הגשת מסמכים מזויפים. בפועל חויב המבקש במחצית מהחוב. לשיטתו בית המשפט היה צריך להפחית את סכום הלוואה שמקורה במרמה. מכאן סבור המבקש כי סיכויי הערעור הינם טובים. באשר למאזן הנוחות נטען כי אם המבקש יידרש לשלם את הסכום שנפסק בפסק הדין הוא עלול להיוותר בפני שוקת שבורה מפני שישנו סיכוי גדול כי המשיב לא יוכל להשיב את כספו של המבקש. זאת

עקב תשלומי חובות שונים שצבר במהלך השנים. הודגש כי המשיב חויב לשלם ערבויות בגין חובות לבנק הפועלים ואף ציין מפורשות כי יש לו חוב לבנק לאומי שבגינו משכן את ביתו. חובותיו מסתמכים בסך של כ – 1.5 מליון ₪. מצבו של המשיב, כך נטען, לא יאפשר לו להחזיר

את הכספים בהם נתחייב המבקש.

מנגד טוען המשיב כי אין זה מקרה חריג שבו מוצדק לעכב פסק דין כספי. סיכוייו לזכות בערעור שכנגד גבוהים לאין שיעור מסיכויי המשיב לזכות בערעורו. באשר לטענת ההתיישנות נטען כי יש למנות את המועדים באופן שונה מזה שטען המבקש וזאת לאור הליכים שונים שהתנהלו בתיק זה לרבות הודעת צד רביעי ותביעה שכנגד שהוגשו בדצמבר 2007. טענת ההתיישנות לא הוכחה ועומדת בניגוד לראיות שהוגשו בבית המשפט. בכל מקרה לשיטת המשיב הסכום שנפסק למבקש הינו נמוך בכל קנה מידה ועומד בניגוד להתחייבויותיו כפי שיוכחו בערעור שכנגד.

באשר למאזן הנוחות נטען כי המבקש לא הוכיח שהמשיב לא יוכל להשיב את סכום פסק הדין אם יידרש לעשות כן. החוב שהמבקש טען שכלל לא שולם על ידי המשיב בפועל שולם על ידו. הודגש כי המשיב הינו רואה חשבון בעל משרד פעיל. רק בתיק זה עולה כי הוא עמד בהתחייבויותיו לשלם למעלה ממיליון ₪ ועל כן ברי שהוא יחזיר את הסכום שייפסק אם יהיה צורך בכך.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו. בית המשפט יורה על עיכוב ביצועו של פסק דין רק מקום שבו המבקש הוכיח כי סיכוייו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מקום שבו מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב את הביצוע אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"א 5865/08 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב מסס (30.11.08)). בענייננו, חלק מן הטענות שמעלה המבקש בערעור עניינן בממצאים העובדתיים המופיעים בפסק דינו המפורט והמנומק של בית משפט קמא, לגביהם כידוע ממעטת ערכאת הערעור להתערב. בהקשר זה יודגש כי גם טענה משפטית דורשת הוכחת תשתית עובדתית. בכל מקרה וזה העיקר לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור הם אלה שיכריעו את הכף, לאור העובדה ששיקולי מאזן הנוחות הינם מכריעים במקרה שלפנינו. הלכה היא כי שיקול מרכזי בבחינת מאזן הנוחות הוא יכולתם של המשיבים להשיב את המצב לקדמותו במידה שהערעור יתקבל. לא די בהעלאת טענות בעלמא בדבר חוס יכולת, אלא יש לפרט באופן ממצה מהו הבסיס לטענה האמורה. הרובד העובדתי של הפירוט האמור יוצג בתצהיר (ראו ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (26.7.2006)). במקרה דנן דווקא המשיב תמך בתצהיר את טענותיו בדבר יכולתו להחזיר כספים אם יידרש לכך. אשר על כן, לא ניתן לומר כי המבקש הציג בסיס ראוי לטענה לפיה במידה שהערעור יתקבל לא יעלה בידיו לגבות את סכום הפיצוי מן המשיב.

3.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪ להיום.