ע"א 8787/96 וואליד דאוד שעראווי נ. המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון

השופטת ט' שטרסברג-כהן

לפנינו שתי עתירות בהן מתבקשים אנו להצהיר כי הוראת סעיפים 7 ו8- לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה) תשנ"ו1996- (להלן: חוק היישום) "בטלות ומבוטלות בהיותן סותרות את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ורוחו ובשל פגיעתן באושיות הדמוקרטיה".

הרקע לעתירות אלו הוא שתי תביעות שהוגשו: האחת, לבית המשפט המחוזי בירושלים והשניה, לבית המשפט המחוזי בחיפה. שתי התביעות הן לפיצויי נזיקין בגין רשלנות רפואית המיוחסת לשני בתי חולים (בית החולים "עליה" ובית החולים בבית ג'אלה) ולמדינת ישראל כמי שניהלה באמצעות המנהל האזרחי את בתי החולים וכמי שהיתה המעבידה או השולחת של עובדיו. באחת התביעות נשוא בג"ץ 4605/96 ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) החלטה לפיה "הטיפול בתיק יותלה" וזאת לאור הודעת העותרים כי הם עומדים להגיש עתירה לבג"ץ שאכן הוגשה. בתביעה השניה נשוא בג"ץ 8787/96 נמחקה התביעה בהסכמה.

חוק היישום בא ליישם את הסכם הביניים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית. בין יתר סעיפי ההסכם שיושמו בחוק, מצויות הוראות הקובעות כי בית המשפט בישראל לא ידון בתובענות נגד המדינה או נגד מי שפעל מטעמה, של מי שאינו ישראלי, ושעילתן מעשה או מחדל, חבות או התחייבות, שנעשו או שיסודן במסגרת תחומי האחריות שהועברו למועצה הפלסטינית כמפורט בנספח ІІІ

להסכם. הוראה זו חלה גם על תובענות תלויות ועומדות בבית המשפט ביום כניסת החוק לתקפו אלא אם כן הוחל בשמיעת הראיות.

בשני העניינים העומדים לפנינו העותרים הינם פלסטינים, תושבי חברון והיו כאלו בכל הזמנים הרלבנטים לתביעות שהוגשו. בשני העניינים טרם הוחל בשמיעת ראיות ושני המקרים נופלים לגדר הסעיפים האמורים ועל פי אותם סעיפים בית המשפט בישראל לא ידון בהם.

העותרים טוענים לפגיעה בזכויות יסוד באשר החקיקה היא רטרואקטיבית ושוללת מהם זכות קניינית ונגישות שהיתה להם לבתי המשפט בארץ, ומעמידה אותם בפני הצורך להתדיין בבית המשפט ברשות. על פי הטענה אין סיכוי להתדיינותם ברשות לא מבחינת נגישות, לא מבחינה דיונית ולא מבחינה מהותית. קשה, אם בכלל אפשרי - לטענתם - להשיג עורך דין מקומי שיטפל בתביעה מסוג זה; בתי המשפט שם אינם ערוכים לטפל בתביעה מסוג זה; קיימת סכנת התיישנות; המשפט המהותי אינו מעמיד עילה לתובעים גם אם החוק שם שוּנָה וניתן לתבוע את המדינה; ובאופן כללי אין הם יכולים לזכות לעשיית צדק שם וזכאים הם שתימשך ההתדיינות בעניינם כאן.

גם אם הטענות הנ"ל רציניות הן וראויות לדיון, לא השכילו העותרים להניח תשתית עובדתית לבסס עליה אותן טענות. כל שעשו, היה להביא בפנינו השערות בין מתוך ידיעה אישית ובין על פי השמועה, על מצב המשפט ברשות הפלסטינית ועל סמך הערות אלו מצדם, מבקשים הם שבית משפט זה יכריז על בטלות חוק או הוראה מהוראותיו. מי אשר מצפה שבית משפט זה יעשה כן, חייב לטרוח ולהביא בפניו תשתית עובדתית מוכחת ולא ספקולציות על אפשרויות שיתכן ותתממשנה ויתכן שלא. על העותרים להגיש תביעות בבית המשפט המוסמך ברשות הפלסטינית ולפעול - ככל שהדבר בידם - לבירור התביעות שם. אם אכן יתברר כי "כצעקתם" ומציאות העובדות בשטח תוכיח זאת, יוכלו הם לחזור לבתי המשפט בארץ להביא בפניהם עובדות אלו ולבקש שיחדשו את הדיון בתיק בו הדיון הותלה ולהגיש תביעה חדשה בתיק בו נמחקה התביעה בהסכמה. עד שלא יעשו כן אין להם לצפות לקבלת עתירתם ולביטול חוק היישום.

מאחר והעניין הוא גם אינטרס של המדינה, ולפי טענת בא כוחה של המדינה, הסדרת העניין הוא גם אינטרס של הרשות עצמה, ראוי שהמדינה תסייע ככל שביכולתה לעותרים, המופנים על ידה, על פי הסכם שקיבל תוקף של חוק, להתדיין בתחומי הרשות. ראוי שהעניין ילווה בסיוע המדינה בצינורות המתאימים כדי להביא לבירורן של אותן תביעות בדרך המהירה והיעילה ביותר.

אשר על כן, אני מציעה לדחות את העתירות.

ש ו פ ט ת

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט מ' חשין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' זמיר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט לדחות את העתירות כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.