ע"א 8839/99 זהבה דהן נ. עאסם עדוי

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר דחה את תביעתה של המבקשת, וחייב אותה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד למשיב בסכום כולל של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ביום 21.10.93 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיב בסדר דין מקוצר. עניינו של כתב התביעה הוא הסכם שנערך בין הצדדים ביום 20.2.98, אשר על פיו, המשיב התחייב לרכוש מהמבקשת משאית ומתקן הקשור אליה. לטענת המבקשת המשיב לא מילא את חלקו בעסקה, ולא שילם תמורת המשאית. לפיכך תבעה המשיבה כי ישולמו לה 200,762 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית - בעבור המשאית והמתקן, וכן 30,144 ש"ח מע"מ, בהם חויבה כלפי רשויות המס במדינה בעקבות העסקה. ביום 28.11.93 הגיש המשיב בקשת רשות להתגונן. בבקשתו טען, כי העסקה שהתגבשה בינו לבין המבקשת הייתה שונה: לטענתו, המשיבה התחייבה להעביר את המשאית והמתקן על שמו, כנגד כספים שישלם לשם סילוק חובותיה של המבקשת ביחס למשאית ולמתקן. אכן, הצדדים אינם חלוקים ביניהם בנוגע לעובדה, כי המבקשת לא קיבלה מהמשיב כסף מזומן בעבור המשאית והמתקן. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם תנאי העסקה היו כאלה שחייבו העברת כסף מזומן בעבור הנכסים, כפי שטענה המבקשת, או שמא, תנאי העסקה חייבו את המשיב לשלם לנושיה של המבקשת את הסכומים שחבה להם בתמורה להעברת הנכסים לבעלותו, כפי שטוען המשיב. ביום 26.4.94 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המשיב להתגונן, ופסק כי המשיב ישלם למבקשת את הסכומים להם טענה בכתב התביעה.

המשיב ערער על פסק הדין לבית משפט זה (להלן: ע"א 3287/94). ערעורו התקבל, ובית המשפט קבע, כי יש לתת למשיב רשות להתגונן בתביעה, וזאת בתנאי, שהמשיב יפקיד ערבות בנקאית לטובת המבקשת תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, אשר תבטיח תשלום על ידי הבנק למבקשת של כל סכום שבית המשפט המחוזי יפסוק לטובתה בתביעה, במידה ואכן יעשה כן. סכום הערבות שנקבע היה 400,000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף קבע בית המשפט, כי המשיב ישלם למבקשת סכום של 100,000 ש"ח תוך אותו מועד, ובלבד שתומצא על-ידה ערבות צד ג' להשבת סכום זה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית למשיב, באם תביעתה תידחה, באופן חלקי או מלא.

התיק הוחזר אל בית המשפט המחוזי, וביום 24.10.99 ניתן פסק דינו של בית המשפט (השופט ג' סהל), אשר דחה את התביעה וחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ (סכום אשר נושא ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין).

ביום 3.11.99 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי להחזרת הערבות שהופקדה על ידו בהתאם להחלטתו של בית משפט זה בע"א 3287/94. בטרם התקבלה החלטה בענין זה, הגישה המבקשת ביום 15.11.99 לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן על-ידו בת"א 453/93. ביום 3.12.99 דחה בית המשפט את בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, ונעתר לבקשתו של המשיב להחזרת הערבות אשר הפקיד.

בבקשה שלפניי, חוזרת המבקשת על בקשתה לעכב את ביצועו של פסק הדין. הטעם העיקרי לעיכוב הביצוע, כפי שהוא עולה מהבקשה, הינו מצבה הכלכלי הרעוע של המבקשת. לטענתה, אין באפשרותה לשלם למשיב את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דינו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. עוד טוענת המבקשת, כי אף אין באפשרותה להחזיר את סך ה100,000- ש"ח אשר הופקדו בידה מטעם המשיב, לפי החלטת בית המשפט העליון בע"א 3287/94. המבקשת מוסיפה, כי אם הערבות הבנקאית שהמשיב הפקיד בעבורה תוחזר אליו, סיכוייה לגבות את הכספים המגיעים לה, אם יתקבל ערעורה, "שואפים לאפס".

לאחר שבחנתי את החומר המצוי בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

מוכנה אני להניח, כי אכן מצבה הכלכלי של המבקשת הוא בכי רע, וכי יקשה עליה מאד לשלם את הסכום שפסק לחובתה בית המשפט. יחד עם זאת, הכלל הוא, שמצבו הכספי של המבקש, שאין ידו משגת לפרוע את החוב, לא יהווה עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין (י' זוסמן סדר הדין האזרחי , (עורך שלמה לוין, מהדורה שביעית, 1995), בעמוד 859). לא כל שכן, אין בטענתה של המבקשת, כי לא תוכל להחזיר את הכספים שהועברו לידיה מטעם המשיב עצמו (סך של 100,000 ש"ח) בהוראת בית משפט זה, כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. גם בטענתה הנוספת של המבקשת, כי החזרת הערבות שנתן המשיב תסכל את סיכוייה לגבות את הכספים שיפסקו לה, אם יתקבל ערעורה, אין כדי להוות עילה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.