ע"א 8843/04 דוד שריקי נ. מיכאל גוזלן (קטין)

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

בפני בית המשפט המחוזי בחיפה ( כבוד השופט י' גריל ) הובאה תביעתם של המשיבים (המערערים בערעור שכנגד), שנסבה על הפיצויים המגיעים להם מאת המערערים (המשיבים בערעור שכנגד), בעקבות תאונת דרכים מיום 25.8.1992 שבה נפגע המשיב 1.

המשיב 1, שהיה בזמן התאונה בן שש שנים, נפגע באורח חמור בראשו, ובית המשפט המחוזי, בפסק-דין ארוך ומפורט, תיאר את התוצאות של הפגיעה ואת השלכותיה, תוך שהוא מסתמך על חוות-הדעת הרפואיות ועל מכלול העדויות שבאו בפניו. על-בסיס עמדתו של המומחה בתחום הנוירולוגי, קבע בית המשפט כי המשיב 1 סובל מנכות בשיעור של 70%, כאשר קביעה זו מביאה בחשבון נכות קודמת של 20% (בגין פיגור קל). כמו-כן נפסק כי נכותו התפקודית של המשיב 1 היא של 100%, לאמור: הלה לא יוכל להשתלב בעתיד בשוק התעסוקה.

על בסיס המסקנות הללו המשיך בית המשפט ואמד את גובה הפיצויים בראשי הנזק השונים: נזק בלתי-ממוני (213,261 ש"ח); הפסד השתכרות (1,077,510 ש"ח); הפסד פנסיה (40,000 ש"ח); עזרת צד שלישי בתקופות שונות (סכומים של 150,000 ש"ח, 284,000 ש"ח, 185,550 ש"ח ו- 3,296,639 ש"ח); הקדמת הצורך ברכישת דירה (75,000 ש"ח); שיעורי הוראה מתקנת (41,446 ש"ח עד גיל 18 ו- 77,895 ש"ח לאחר מכן, עד גיל 21); הקדמת הצורך ברכישת מחשב (75,000 ש"ח); תרופות (54,529 ש"ח לעבר ו- 109,057 ש"ח לעתיד); טיפולים פסיכולוגיים (48,213 ש"ח); רכיבה טיפולית (75,000 ש"ח). סך-כל הפיצוי – 5,803,100 ש"ח. מסכום זה, כך קבע בית המשפט המחוזי, יש לנכות את התשלומים התכופים ואת הקצבאות המשולמות על-ידי המוסד לביטוח הלאומי. בית המשפט הורה כי סכום של 928,377 ש"ח יופקד בידי המערערת 2, עד שיתבררו זכויותיו של המשיב 1 במוסד לביטוח לאומי. כעבור זמן, ביום 1.4.2007, ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי החלטה נוספת, שהשלימה את הדיון בסוגיית ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי. על-פי חישוב שהתבסס על המתווה שהוצג בפסק-הדין ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , תק-על 2003(2) 1797 (2003)), הורה בית המשפט על ניכוי סכום של 406,807 ש"ח (וסכום נוסף של 34,000 ש"ח, במידה ולא נוכה זה מכבר).

2.

בעלי-הדין העלו שורה ארוכה של טענות ביחס לפסק-הדין של בית המשפט המחוזי. הכלל הוא, כי "אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסוימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת" (ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (לא פורסם)). בדרך הזו הלכנו גם במקרה שלפנינו, וראינו לנכון להתייחס לנקודות הבאות.

לעניין שיעור הנכות שממנה סובל המשיב 1, קביעתה של הערכאה המבררת מבוססת על חוות-דעתו של המומחה הרפואי. הטענות המועלות על-ידי המערערים בעניין זה, ובכלל זה לגבי נפקות מצבו של המשיב 1 עובר לתאונה, הועלו כבר בפני בית המשפט קמא, וזכו להתייחסות מפורטת מצדו. לא ראינו עילה להתערבותנו בהכרעה שנתקבלה. למותר לציין כי גם הקביעות המאוחרות יותר של המוסד לביטוח לאומי, בענף נכות כללית, בדבר נכותו של המשיב 1, אין בהן כדי לשנות מן המסקנות שבא אליהן בית המשפט המחוזי על-פי החומר שהיה בפניו.

ביחס לשיעור הפיצויים, מצאנו את פסיקתו של בית המשפט המחוזי בראשי נזק מסוימים נוטה יתר-על-המידה לצד הגבוה. במיוחד כך, בכל הנוגע לסכום שנפסק בגין עזרת צד שלישי החל מגיל 21 שנים. הסכום שנפסק – 3,296,639 ש"ח, לפי סכום חודשי של 11,000 ש"ח לתקופה של 57 שנים – מופרז בעיננו, בהתחשב במכלול הנתונים הרלבנטיים ובכלל זה מצבו של המשיב קודם לתאונה ואחריה, והעובדה שהעזרה הנדרשת מתבטאת, כלשונו של בית המשפט קמא, במידה רבה (הגם שלא רק), "בהדרכה, הכוונה והשגחה". מנגד, אנו מוצאים קושי בכך שבית המשפט קמא הסתמך, בקביעת גובה שכרו של המשיב 1 אלמלא התאונה, בין היתר, על נתונים משפחתיים (השוו ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא , תק-על 2005(3) 3932 (2005)). בחשבון כולל, החלטנו להפחית מסכום הפיצוי המגיע למשיבים סכום של 1,000,000 ש"ח, בערכי פסק-הדין של בית המשפט קמא.

3.

עניין אחד נוסף טעון התייחסות והוא עשוי לשנות מסכום הגריעה כאמור. בית המשפט המחוזי כתב כי "להוצאות והפסדי העבר לא הוספתי ריבית הואיל ובמקביל לא אוסיף ריבית על תשלומי המוסד לביטוח לאומי ותשלומים תכופים אותם יש להפחית מן הפיצוי המגיע לתובעים". דא עקא, שלקיזוז שערך בית המשפט המחוזי אין מקום:

ככלל, אין לרפא את הפגם הטמון באי-הוספת ריבית על תשלומי המוסד לביטוח לאומי בעבר בדרך של אי-הוספה של ריבית על נזקי העבר. לכך שני טעמים: ראשית, בין הסכומים השונים עלול להיות פער, והקיזוז, ככל שהוא גס מאוד, עלול להוביל לעיוות-דין. שנית, סכום חסרון-הכיס שנגרם לניזוק עלול להיות בעל נפקות כשלעצמו, מחוץ למאזני-הפיצויים, ואי-חישוב סכום זה במדויק - תוך התחשבות גם בריבית שיש להוסיף עליו - עלול להוביל לטעות-נגררת (ע"א 6129/04 טרטמן נ' "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ , תק-על 2005(4) 3640 (2005); ראו גם ע"א 10701/05 פטרומילו נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , תק-על 2007(3) 446 (2007)).

בעניין זה יש אפוא לקבל את הערעור שכנגד. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי, לצורך קביעת שיעורי הריבית על סכומי-הפיצוי ועל סכומי-הניכוי הרלבנטיים.

התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד מתקבלים בשני המובנים הנזכרים. יתר הטענות - נדחות. בנסיבות העניין ולאור התוצאה, אין צו להוצאות.

המשנה-לנשיאה

השופטת ע' ארבל :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' אלון :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.