ע"א 10701/05 נינט פטרומילו נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערערת 1, בהיותה כבת 21 שנים, נפגעה בתאונת-דרכים כהולכת-רגל. כיוון שנהג הרכב הפוגע נמלט, הוגשה התביעה כנגד קרנית – היא המשיבה בערעור והמערערת שכנגד. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, נשוא הערעורים, עוסק בשאלת גובה הפיצוי המגיע למערערת.

נכותה הרפואית של המערערת היא בתחום האורתופדי והאסתטי (צלקות), והיא בשיעור משוקלל של 64.3%. בית-המשפט, לאחר ששקל את טענות הצדדים בעניין זה, פסק כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית של המערערת לפי שיעור הנכות הרפואית האורתופדית, לאמור – 58%. אשר לבסיס השכר, בית-המשפט העמיד אותו על סכום חודשי של 5,000 ש"ח, זאת בהתחשב, בין היתר, ברמת השכלתה (11 שנות לימוד), במוטיבציה החסרה שהפגינה להיטיב את מצבה, בחומרת הפגיעות שנגרמו לה ובאפשרות להשתלב בעתיד, חרף מגבלותיה, בעבודה שתהלום את מצבה. בית-המשפט קבע כי החישוב ייעשה לפי ההנחה שהמערערת תצא לעבודה רק בשנת 2010, כשיגיע בנה הצעיר (מבין השלושה) לגיל בית-ספר, ושהיא תמשיך לעבוד עד הגיעה לגיל 65 שנים.

עבור עזרת הזולת בעבר, פסק בית-המשפט קמא סכום של 50,000 ש"ח לאמה של המערערת, וסכום זהה נפסק למערערת עצמה. עוד פסק בית-המשפט קמא פיצוי עבור עזרה בעתיד, לפי סך של 1,200 ש"ח לחודש עד לגיל 77 שנים. סכומים נוספים נפסקו למערערת בגין הוצאות נסיעה (49,750 ש"ח לעבר ו-38,839 ש"ח לעתיד), הוצאות רפואיות (100,000 ש"ח) וכאב וסבל (231,359 ש"ח). למערער 2, בעלה של המערערת, נפסק סך של 3,000 ש"ח עבור הוצאות נסיעה. מסכום הפיצוי הורה בית-המשפט לנכות את "תקבולי המל"ל אותם קיבלה ותקבל התובעת כתוצאה מהתאונה, כשהם משוערכים ליום הניכוי, בשיעורים המהוונים שנקבעו על-ידי האקטואר שי ספיר...". כמו-כן, נוכו הסכומים ששולמו כתשלומים תכופים.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי משיגים, מכאן ומכאן, המערערים והמשיבה. לאחר שבחנו את טענותיהם, באנו לכלל מסקנה כי מספר נקודות מצריכות התייחסות, ולגבי היתר, לא מצאנו עילה להתערבות בשיקול-דעתה ובמסקנותיה של הערכאה המבררת.

הסוגיה הראשונה, והעיקרית, נוגעת להפסדי ההשתכרות של המערערת. בסוגיה זו מתעורר במקרה זה קושי, כיוון שהמערערת נפגעה בגיל צעיר – 21 שנים – כאשר דפוסי ההשתכרות העתידיים שלה טרם התגבשו; ומצד שני, ידוע כי בעברה השכלה חסרה וכי היא בחרה, במועד התאונה, וגם לאחר מכן, לעבוד במשק ביתה ולטפל בילדיה. בנסיבות אלה, נוצר הצורך להעריך את פוטנציאל ההשתכרות שאבד בשים-לב לנתונים כולם.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי בסיס השכר שקבע בית-המשפט קמא הינו סביר בנסיבות העניין, ואין להתערב בו. כך גם בכל הנוגע לשיעור הנכות התפקודית. נחזור ונדגיש, בהתייחס להשגתה של המערערת בעניין אחרון זה, כי אין זהות הכרחית בין שיעור הנכות התפקודית הנקבעת על-ידי בית-המשפט לבין שיעור הנכות הנקבעת בענף נכות כללית של המוסד לביטוח-לאומי (להלן: מל"ל ). הנפגע איננו מקופח בשל כך, הואיל והניכוי איננו משקף אלא את מה שישולם לנפגע על-ידי המל"ל. עם זאת, אנו סבורים כי יש להגדיל את הפיצוי בראש נזק זה, בהתחשב בשניים: ראשית, בית-משפט קמא קבע שהפיצוי ישולם רק משנת 2010, וזאת בהנחה שהמערערת לא תצא לעבודה מחוץ למשק הבית עד מועד זה. אנו סבורים כי יש ליתן ביטוי מתאים לפוטנציאל ההשתכרות של המערערת, שאבד בעקבות התאונה, גם בתקופה שקדמה למועד האמור. שנית, יש לפסוק את הפיצוי, בהיעדר נתונים לסתור, לפי גיל הפרישה הקבוע בדין, קרי: 67 שנים. לפיכך, יש להוסיף למערערת פיצוי גלובאלי בראש נזק זה בשיעור של 200,000 ש"ח.

סוגיה שנייה הטעונה בדיקה נוגעת למחלוקת בין הצדדים באשר לקביעתו של בית-המשפט המחוזי כי תקבולי המל"ל ינוכו "כשהם משוערכים ליום הניכוי, בשיעורים המהוונים שנקבעו על-ידי האקטואר...". לעניין זה חלוקים הצדדים הן במישור הפרשני והן במישור המהותי. במישור הפרשני, המערערים סבורים, כי "שערוך" משמעו הצמדה, ואילו המשיבה טוענת כי הכוונה להפרשי הצמדה ולריבית. אשר למחלוקת הפרשנית, ברור הדבר שבית-משפט קמא כיוון בדבריו להצמדה בלבד.

ראשית , שערוך אין משמעותו תוספת ריבית, אלא תוספת הצמדה בלבד. כבר אמרנו כי:

השערוך שנועד להתאים את ערכי הפיצוי בגין הפסדי העבר ליום מתן פסק-הדין נערך בדרך של הצמדה למדד משווה. מדד זה עשוי להיות מדד יוקר המחיה, מדד רמת השכר הממוצע במשק, או שעור שכרו של אחר שאינו הניזוק. נ

(ע"א 5745/03 ברנס נ' אלג'עברי (10.8.05, טרם פורסם)

שנית , בית-המשפט התייחס בדבריו לחוות-דעתו של האקטואר, שהוגשה מטעם המשיבה עצמה, אשר במקרה זה, כמו במקרים אחרים, אינה כוללת תוספת ריבית ומתייחסת מפורשות לשערוך כהצמדה.

כך במישור פרשנות דבריו של בית-המשפט קמא, אך בכך לא סגי. במישור המהותי, מבקשת המשיבה בערעור שכנגד לתקן את קביעתו של בית-המשפט, כך שתגמולי המל"ל ינוכו בתוספת הצמדה וריבית כדין. טענתה של המשיבה בדין היא. כלל יסוד של דיני הנזיקין הוא שהנזק מוערך במועד פסק-הדין. לשם כך, יש להשוות את ערכם של נזקי העבר ונזקי העתיד ליום פסק-הדין. לכן, ערכם של נזקי העתיד מופחת באמצעות היוון ליום פסק-הדין, ואילו ערכם של נזקי העבר משוערך בערכים ריאליים ליום פסק-הדין על דרך של הצמדה. תשלומי עבר בהם חב הנתבע, אשר פירעונם נדחה ליום פסק-הדין, נושאים ריבית המשקפת את מחיר השהיית התשלום על-ידי הנתבע. באותה המידה, תשלומים שקיבל התובע קודם ליום פסק-הדין, ובהם גם גמלאות המל"ל שקיבל התובע בגין הנזק שהוסב לו באירוע הנזיקין, מנוכים מסכום הפיצוי בתוספת ריבית. הוספת ריבית זו לתשלומים המנוכים, היא פועל יוצא של העובדה שהניזוק מקבל פיצויים בתוספת ריבית, בה בעת שאת התגמולים עצמם הוא קיבל במועדם. התוצאה של ניכוי התגמולים ללא תוספת ריבית היא שהניזוק יקבל ריבית על תשלום שהתקבל בפועל במועדו (ראו ע"א 6129/04 טרטמן נ' "הכשרת היישוב" חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 5.12.05);ע"א

5745/03 ברנס נ' אלג'עברי (טרם פורסם, ניתן ביום 10.8.2005) ). לאור האמור, יש לקבל את טענתה של המשיבה ולנכות את תגמולי המל"ל מסכום הפיצוי בתוספת ריבית והצמדה כחוק.

התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד מתקבלים בחלקם כמפורט לעיל. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

המשנה-לנשיאה

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.