ע"א 8844/18 ארז מוקה נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

ביום 2.4.2017 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי המורה כלהלן:

(-) ניתן למערער "הפטר חלוט מחובותיו בני התביעה בהליך זה, למעט חובות שאינם פטורים על פי הפקודה".

(-) בוטל צו הכינוס וכל הצווים מכוחו, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ.

(-) על הנאמן להגיש דו"ח לגבי הכספים שבקופה והוצאות ההליך.

(-) על הנאמן לרשום הערה על דבר הליך הפש"ר ופסק הדין באליהו חברה לביטוח בע"מ חברת אליהו.

2.

נקדים ונציין כי ההערה שנתבקש הנאמן לרשום בחברת אליהו עניינה בתביעת נזקי גוף שהגיש המערער, ועל כך נסב הערעור שבפנינו. אלא שביני לביני ניתן פסק דין שדוחה את תביעתו של המערער מחמת התיישנות (ע"א 7599/18 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (3.3.2020) כך שהערעור בנקודה זו התייתר.

במאמר מוסגר נציין כי בית המשפט קמא ציין בפסק דינו כי "קשה גם להשתחרר מהרושם כי החייב עיכב את המשך בירור תביעת נזקי הגוף שלו, עד כדי סיכון היותה נתונה להתיישנות, בעיקר בגלל ההליך הנדון, שכן אין סיבה סבירה אחרת הנראית לעין". לא נעלם מעינינו מצבו הקשה של המערער, אך יש להצר על כך, שגרם במו ידיו ומחדליו להתיישנות תביעת הנזיקין, כפי שעולה מפסק הדין בע"א 7599/18 הנ"ל.

3.

הודעת הערעור שהגיש המערער, המייצג את עצמו, אינה נהירה והתקשינו להבין על מה הוא מלין. ככל שעלה בידינו להבין מהטיעון שבפנינו, המערער מלין על ההתנהלות הכללית בתיק, אך בהיבט האופרטיבי, אין בפנינו ערעור על חוב כזה או אחר שהוכר על ידי הנאמן כחוב שאינו פטור על פי הפקודה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא.

4.

סוף דבר, שהערעור נדחה.