ע"א 8851/99 עידן שמירה מסחר ושירותים בע"מ נ. אלי עבוד -עו"ד מפרק ר.א.מ.

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' אפל-דנון), לפיה יהיה עו"ד א' עבוד מפרקה הקבוע של ר.א.ם מהנדסים קבלנים בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה).

ביום 9.11.98 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד החברה לתקופה של 6 חודשים, ומונו לה שני נאמנים, על מנת לנקוט בהליכי גביית חובות, לסיים פרוייקטים שהחברה החלה בביצועם, לעשות למימוש קרקע וקידום בניית יחידות דיור בפרוייקט פנורמה יפיע, ולהגיש תוך 45 ימים תוכנית הסדר מפורטת, שתוגש לאישור אסיפות נושים תוך 60 יום. ביום 30.11.99 מונה עו"ד עבוד כנאמן תחת אחד מן הנאמנים שמונו בהחלטה האמורה. בטרם חלוף תקופת ששת החודשים, הוגשה בקשה מחודשת לפרוק החברה ולביטול צו הקפאת הליכים. בית המשפט קבע, כי אף לא אחת מן המטרות לשמן ניתן צו הקפאת ההליכים, הושגה. לפיכך, ניתן צו לפרוק החברה, שייכנס לתוקפו ביום 9.5.99, אלא אם תוגש קודם לכן תכנית הסדר שתאושר על ידי הנושים. מועד זה חלף אף הוא, בלא תוצאות, ולפיכך נכנס צו הפירוק לתוקף. נערכה אסיפת נושים לצורך בחירת מועמד לתפקיד מפרק החברה, ומבין שלושת המועמדים שהוצעו, נבחר עו"ד עבוד. בית המשפט החליט על מינוי עו"ד עבוד כמפרק קבוע.

בקשה שהגישו חלק מנושי החברה, ובהם המבקשות, לביטול מינויו של עו"ד עבוד כמפרק לחברה, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפני. המבקשים טוענים, כי עו"ד עבוד איננו ראוי ואיננו כשיר למילוי התפקיד של מפרק החברה. לטענתם, עו"ד עבוד לא נבחר כדין על ידי אסיפת הנושים. זאת, משום שבספירת הקולות נכללו, שלא כדין, הוכחות חוב שהוגשו בבוקר הדיון, ומשום שבספירה נכללו הוכחות חוב שהגישו המנהלים ובעלי השליטה בחברה, העומדות בסתירה לאמור בתצהיר שהגיש מנכ"ל החברה ובעל השליטה בה בעת שנתבקש צו הקפאת ההליכים. עוד טוענים המבקשים, בין היתר, כי עו"ד עבוד לא מילא כהלכה את תפקידו כנאמן, וכי הוא מצוי במצב של ניגוד עניינים, מששימש בעבר כבא-כוח החברה והוא קרוב משפחה של בעלי השליטה בחברה.

בית המשפט המחוזי קבע, כי אסיפת הנושים שנועדה לבחור את המפרק התקיימה בהליך רגיל ותקין, וכי על פי תקנות החברות (פירוק), תשמ"ז1987-, לא היה צורך בהזמנת הנושים לבית המשפט למינוי המפרק שנבחר ברוב קולות הנושים. גם בהחלטה לקבל את הוכחות החוב שהוגשו בבוקר האסיפה, לא מצא בית המשפט, בנסיבות העניין, פגם מהותי המצדיק את פסילת הליך ההצבעה. בית המשפט קמא קבע, כי אישור תביעות החוב לצורך ההצבעה נעשה על ידי הכונ"ר בהתבסס על התרשמות חיצונית וידיעה משפטית כללית ביחס לנושה ולתביעת החוב שלו, ולא על פי בדיקה יסודית של תביעות החוב. גם בהקשר זה, לא מצא בית המשפט, בנסיבות העניין, פגם באופן ההתנהלות ובהחלטות הכונ"ר. עוד קבע בית המשפט, כי לא הוכח שכישלונו של עו"ד עבוד במילוי תפקידו כנאמן נבע מהתנהגותו ולא מהתנהגות מנהלי החברה, וכי אין ניגוד עניינים פסול בקרבתו של עו"ד עבוד למנכ"ל החברה. בית המשפט קבע, בנוסף, כי לצד עו"ד עבוד ימונה עו"ד ניטראלי.

ראוי לציין, כי בקשה נוספת מטעם קבוצת נושים - ובהם המבקשות - להעברת עו"ד עבוד מתפקידו, נדחתה אף היא, תוך שצוין, כי היא "מיותרת, גרמה לבזבוז זמנו של בית המשפט והיוותה שימוש לרעה בהליכי משפט".

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ובתשובות שהוגשו מטעם המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט נתן דעתו לכל אחת מטענות המבקשים, ודחה אותן. בסוף החלטתו, אף ציין:

"לאור המסקנות שהגעתי אליהן לגבי עו"ד עבוד, עליי לציין כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה שצדקו המבקשים בטענותיהם כי היה על באת כוח הכונ"ר לפסול את תביעות החוב של המשתתפים באופן שרוב הקולות של הנושים היה ניתן למועמד אחר ולא לעו"ד עבוד - הרי לאור הוראות סעיף 308 לפקודת החברות רשאי בית המשפט שמובאת בפניו בקשה למינוי מפרק כאשר קיימים חילוקי דעות בין הנושים לבין המשתתפים להחליט על מינוי המפרק. גם כאשר מוצע מפרק על דעת הנושים והמשתתפים גם יחד, רשאי בית המשפט שלא לאשר את המינוי אם הוא מוצא כי ישנה סיבה טובה לכך... את הסיבה הטוב[ה] ציינתי".

שופטת בית המשפט קמא, אשר "לוותה" את התיק בגלגוליו השונים, סברה אפוא כי אף אילו היתה מקבלת את טענות המבקשים, עדיין היתה ממנה את עו"ד עבוד כמפרק. בית המשפט סבר, כי בנסיבות המקרה, קירבתו של עו"ד עבוד למנהלי החברה מהווה יתרון ולא חסרון, וכי יש בה כדי לקדם את טובת הנושים. בית המשפט הוסיף ומינה עו"ד נוסף, "ניטראלי", על מנת להבטיח ניהול מאוזן של הפירוק, לטובת הנושים. בשיקולים אלה לא מצאתי פגם. לאלה מצטרף שיקול נכבד נוסף: בכתב תשובתו תומך הכנ"ר באורח נחרץ בהשארותו של עורך-דין עבוד בתפקידו. הכנ"ר סבור כי יש ליתן משקל גם להיכרותו העמוקה של עו"ד עבוד את הפרשה, ולנכונותו לפעול במרץ ללא שכר. בנסיבות אלה כולן, לא מצאתי להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט.

הבקשה נדחית. המבקשות תשאנה בהוצאות המשיבים 1,2,3 בסכום של 3,000 ש"ח לכל אחד מהם.