ע"א 8852/12יאנה ברויטמן ואח' נ. תעשיות רדימקס ישראל בע"מ

1.

לפני בקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליך כינוס הנכסים על מניות המשיבה 4 (עליהן מונתה המשיבה 2 ככונסת-נכסים), עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד' קרת מאיר ), בת.א. 2085/08.

להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה.

רקע עובדתי

2.

המשיבה 4 היא חברה שבבעלותה מקרקעין ומבנה הבנוי עליהם, בחולון (להלן:

החברה ). המשיב 3 (להלן: פינון ) הוא יורשו של מר שלום מזרחי ז"ל – שהיה הבעלים הרשום של 6,000 מניות רגילות, שהן 50% ממניות החברה. כנגד פינון מתנהלים הליכי הוצאה לפועל, בגדרם ניתן בתאריך 25.2.2008 צו כינוס נכסים על המניות, והמשיבה 2 מונתה ככונסת-נכסים עליהן (תיק מס' 01-18191-08-1, במסגרת תיק איחוד מס' 01-98783-06-6 – להלן: תיק ההוצאה לפועל ). המשיבה 1 היא (מכוח מיזוגה עם חברה אחרת) אחד מנושי המשיב 3.

3.

בתאריך 26.3.2008 הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תובענה (ה.פ. 364/08, שלאחר מכן הועברה לדיון בהליך רגיל – ת.א. 2085/08), שבגדרה ביקשו להצהיר כי הם הבעלים של המניות, שאמנם אינן רשומות על-שמם, אך נרכשו על-ידם מפינון בהתאם למספר הסכמים, שהראשון בהם נחתם כבר בשנת 2005 (כ – 3 שנים לפני שניתן צו הכינוס והמשיבה 2 מונתה ככונסת הנכסים על המניות).

בד-בבד עם הגשת התובענה לבית המשפט המחוזי, הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני לעיכוב הליך כינוס הנכסים על המניות בתיק ההוצאה לפועל – עד לסיום הדיון בתובענה. בית-המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ישעיה ) נעתר לבקשה בכפוף להפקדת התחייבות עצמית ועירבון כספי על סך 100,000 ש"ח (החלטה מתאריך 11.6.2008 והחלטה מתאריך 6.10.2008).

טענות המבקשים לעניין הבעלות במניות

4.

המבקשים טענו בפני בית המשפט קמא הנכבד (והם חוזרים על טענותיהם גם בערעור ובבקשה המונחת בפני), כי הם רכשו מפינון את המניות, בתאריך 3.10.2005, בתמורה לסך של 385,000 דולר (כ-2,000,000 ש"ח כערכם באותו מועד – אותם נטלו, לטענתם, בהלוואה ממר דוד אפל יום קודם לכן), ששולמו לפינון, במזומן, במעמד החתימה על זיכרון הדברים לרכישת המניות (להלן: זיכרון הדברים ) ובהתאם לאמור בו.

בזיכרון הדברים צוין כי החברה היא בעלת זכויות חכירה מאת מינהל מקרקעי ישראל במגרש ובמבנה המצויים ברחוב רבי עקיבא בחולון (להלן: המקרקעין ). כן צוין בזיכרון הדברים כי חוזה החכירה האמור הסתיים ויש לחדשו, כי לחברה חובות למינהל, לרשם החברות ולעירייה, וכי על המגרש מצויים פולשים שיש לפנותם. בזיכרון הדברים נכלל תנאי מתלה לפיו: תוך 6 חודשים ממועד השלמת הרכישה של כל מניות החברה (אותם התחייבו המבקשים לרכוש משאר בעלי המניות בחברה), יוציאו המבקשים היתר לבניה על המקרקעין, כשהם מתחייבים לשכור את שירותיו של פינון, או של חברה מטעמו, כקבלן לשם בניה על המקרקעין. היה והמבקשים לא יצליחו לקבל היתר בניה תוך המועד שהוסכם, יהיה ההסכם בטל ומבוטל והצדדים ישיבו איש לרעהו את שקיבלו במסגרת ההסכם (להלן: התנאי המתלה ).

5.

בתאריך 31.01.2007 (כשנתיים לאחר החתימה הנטענת על זיכרון הדברים וכשנה לפני שניתן צו כינוס הנכסים על המניות), חתמו הצדדים על הסכם מפורט למכירת המניות, אשר נוסח על-ידי עורך-דין ונחתם בפניו (להלן: הסכם המכר ), וכן על שטרי העברת מניות לשם העברת הרישום ברשם החברות. בהסכם המכר צוין, בין היתר, כי: החברה היא "איגוד מקרקעין", שכל נכסיה הם זכויות חכירה, שטרם חודשו, במקרקעין; לחברה חוב כספי למינהל מקרקעי ישראל בסך של כ-700,000 ש"ח נכון לשנת 1999, שלא שולם; על המקרקעין מצויים פולשים, אשר הוגשה נגדם תובענה לסילוק-יד; על המקרקעין מוטלים צווי עיקול שונים של רשויות המיסוי והעירייה בגין חובות, שהיקפם המלא לא ידוע לפינון. עוד צוין בהסכם המכר כי שווי המניות הנמכרות – הסך של 385,000 דולר, אשר שולמו לפינון במעמד החתימה על זיכרון הדברים – נקבע בהתחשב במצבם המשפטי והפיזי של המקרקעין. הסכם המכר כלל, אף הוא, את התנאי המתלה שנכלל בזיכרון-הדברים (בשינויים קלים).

6.

בנוסף למניות שנרכשו מפינון, רכשה המבקשת 1 (במועד שלא צוין), מבעל-מניות אחר בחברה, 900 מניות נוספות, המהוות 7.5% מהון המונפק של החברה – ובכך החלו המבקשים, לטענתם, לקיים את התנאי המתלה.

7.

במקביל לעסקת רכישת המניות, נוהלו הליכים משפטיים בבית המשפט השלום בתל-אביב בקשר לפינוי הפולשים מהמקרקעין (שמצידם, נקטו בהליכים שונים נגד פינון). משהסתמן למבקשים, לטענתם, כי ניתן יהיה להגיע עם הפולשים להסדר-פשרה לפיו ישולם להם סכום של עד 500,000 ש"ח, כנגד סילוק-ידם מהמקרקעין וכנגד סילוק תביעותיהם נגד פינון, הוסכם בין המבקשים לבין פינון כי בכפוף לביצוע התשלום האמור לפולשים – יבוטל התנאי המתלה בהסכם. הסכמה זו עוגנה בהסכם שנחתם בין הצדדים, לטענת המבקשים, בתאריך 18.4.2007 (להלן: ההסכם לביטול התנאי המתלה ). לגירסת המבקשים, בתאריך 23.4.2007 הושג הסכם פשרה עם הפולשים, אשר קיבל תוקף של פסק-דין ולפיו הפולשים יסלקו ידם מהמקרקעין תמורת תשלום בסך 400,000 ש"ח. עוד טוענים המבקשים כי בתאריך 25.4.2007 העבירה המבקשת 1 סכום זה לחשבון הנאמנות של בא-כוח הפולשים ובכך בוטל התנאי המתלה בהסכם.

8.

לטענת המבקשים, לאחר פינוי הפולשים מהמקרקעין, הם השקיעו מאות אלפי שקלים בשיפוץ המקרקעין, העתיקו את עסקיהם לשם, והם נוהגים במקרקעין מנהג בעלים. בנוסף, טוענים המבקשים כי בתאריך 7.2.2008, לאחר מו"מ שהתנהל מול מינהל מקרקעי ישראל במטרה להביא לחידוש חוזה החכירה, פרעו המבקשים את חוב דמי החכירה של החברה בסך של כ-1,150,000 ש"ח. לביסוס טענותיהם האמורות, הציגו המבקשים בפני בית המשפט קמא הנכבד מסמכים, אסמכתאות ועדויות של כל מי שהיה, לטענתם, עד להתקשרות בין הצדדים.

9.

לטענת המבקשים, מכלול הנסיבות של התקשרות והפעולות שננקטו בעקבותיה,

מעידות כי זכויות הבעלות במניות שייכות להם, ולא לפינון, ולפיכך – יש לבטל את הליכי כינוס הנכסים על המניות ולאפשר להם להירשם כבעלי המניות, ברשם החברות.

טענות המשיבות 1 ו – 2 לעניין הבעלות במניות

10.

לעומתם, טענו המשיבות 1 ו-2 (להלן: המשיבות ), כי ההתקשרות בין פינון לבין המבקשים היא התקשרות פיקטיבית שתכליתה להבריח את נכסיו של פינון מנושיו (שהמשיבה 1 ביניהן, כאמור), להם חייב פינון סך של כ-20 מיליון ש"ח, ולפיכך, החוזה שנכרת בין הצדדים – בטל, בין בהיותו חוזה למראית-עין ובין בהיותו חוזה בלתי חוקי.

פסק-דינו של בית המשפט קמא הנכבד

11.

בית המשפט קמא הנכבד קיבל את טענותיהן של המשיבות וקבע כי ההתקשרות הנטענת בין המבקשים לבין פינון, בדבר מכירת המניות, היא חוזה למראית עין, שמטרתו היתה להבריח נכסים מנושיו של פינון. בית-המשפט הוסיף וציין כי גם אילו היה מקבל את גירסתם של המבקשים וקובע כי היתה כוונה להתקשר בהסכם, ואף אם הסכום הנקוב בזיכרון-הדברים ובהסכם אכן שולם לפינון, הרי שההסכם נעשה לשם פרעון חובותיהן של אשתו ובתו של פינון – בזמן שהתנהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל בגין חובותיו שלו, ועל כן, מדובר בחוזה בלתי חוקי, ולפיכך – בטל, בשל "הברחת הנכסים" הנטענת.

מסקנתו של בית המשפט קמא הנכבד התבססה, בין היתר, על תמיהות שהתעוררו לנוכח ההתקשרות המשותפת בין המבקשת 1 – עורכת-דין במקצועה ובנו של בן זוגה, שהיה באותו מועד בן 21 (המבקש 2), לבין פינון – שהיה זר להם לחלוטין, ולנוכח הנסיבות שבהן נערכה ההתקשרות; כמו-כן, מצאה הערכאה הדיונית הנכבדה: סתירות בין עדות המבקשת 1 ועדותו של פינון באשר להכרות המוקדמת ביניהם; סתירות ו"חוסרים" בעדויות לעניין התשלום הנטען עבור המניות ולגבי אופן החזרת כספי ההלוואה שנלקחה, לטענת המבקשים, ממר אפל, לצורך תשלום התמורה לפינון; חוסר היגיון בביצוע העסקה בנסיבות העניין – רכישת המניות בסכום הנטען, ששולם במזומן, בשעה שעל המקרקעין רובצים חובות רבים ופולשים שיש לסלקם – המקבל משנה תוקף לנוכח התנאי המתלה שבהסכם והיעדר ערובה כלשהי מצד פינון להשבת התמורה שקיבל באם התנאי המתלה לא יתקיים. לכל אלה הצטרפו גם: עובדת הימצאותם של פינון ואחיו בנכס גם לאחר החתימה על הסכם המכר; הימנעות המבקשים מרישום המניות על שמם, או רישומה של הערה כלשהי באשר לזכויותיהם הנטענות במניות; העדר דיווח על העסקה לרשויות המס (ובהקשר זה – נדחתה טענת המבקשים לפיה הם סברו כי אינם חייבים בדיווח, שכן החברה איננה "איגוד מקרקעין" – באשר נקבע כי טענה זו עומדת בסתירה להצהרת פינון בהסכם המכר); היעדר אזכור העסקה בהליך אחר שבו הגישו המבקשים הודעת הצטרפות; חוסר בהירות בפרטים, ציון כתובות שונות בחשבוניות מס שהוצאו עבור רכישת הציוד והשיפוץ הנטען בנכס, והעדרן של תעודות משלוח – אשר העלו, לגישת בית המשפט קמא הנכבד, תמיהות וסימני שאלה באשר לאמיתות טענותיהם של המבקשים בעניין השקעותיהם בנכס לאחר חתימת ההסכם.

12.

לאחר מתן פסק-הדין הגישו המבקשים לבית המשפט קמא הנכבד, בתאריך 1.11.2012, בקשה דחופה, בגדרה ביקשו מבית המשפט להותיר על כנו את הסעד הזמני שניתן למבקשים בהחלטה מתאריך 11.6.2008, וזאת עד לאחר מתן הכרעה בערעור. בדיון שהתקיים בתאריך 27.11.2012 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ניתן צו ארעי לעיכוב הליכי כינוס הנכסים על המניות, אשר יעמוד בתוקפו עד להכרעה אחרת של בית משפט זה – בבקשה שתוגש עם הגשת הערעור.

בתאריך 6.12.2012 הגישו המבקשים את הערעור על פסק-דינו של בית-המשפט קמא הנכבד, יחד עם בקשה זו שבפני.

טענות המבקשים בבקשה לסעד זמני

13.

המבקשים טוענים, בתמצית, כי הסעד הזמני המבוקש לתקופת הערעור נועד לשמר את תוקפו של הסעד הזמני שניתן על-ידי הערכאה הדיונית ודרוש לשם מניעת נזק בלתי הפיך העלול להיגרם להם באם לא יינתן הסעד המבוקש. לטענת המבקשים, באם יימכרו המניות וכספי התמורה יחולקו בין נושיו (הרבים, לטענתם) של המשיב 3, בעוד ערעור זה תלוי ועומד, יהפוך הערעור לאקדמי גרידא. עוד טוענים המבקשים כי העברת המניות לידי צדדי ג' בהליך כינוס נכסים, בטרם הוכרע ערעור המבקשים, תביא לאובדן ההשקעה הניכרת שהשקיעו המבקשים בנכס המקרקעין של החברה, כמו-גם לאובדן הנכס עצמו, ללא יכולת להשיבם. המבקשים טוענים כי במצב דברים זה – ובהיעדר טענה בדבר נזק קונקרטי העלול להיגרם למשיבים באם יינתן הצו, זולת עיכוב זמני נוסף במימוש המניות על-ידי כונסת הנכסים ובחלוקת כספי התמורה בין נושיו של המשיב 3 – מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם ודי בכך כדי להעניק להם את הסעד הזמני, גם מבלי להידרש לבחינת סיכויי הערעור. יתר על כן – לטענת המבקשים סיכויי הערעור להתקבל טובים, בין היתר מהטעם שבית המשפט קמא שגה, לטענתם, בישום ההלכות המשפטיות הרלוונטיות ובאופן הסקת המסקנות מהראיות שהוצגו בפניו – המוכיחות, לגישתם, את האותנטיות של העיסקה.

14.

המשיבות 1 ו-2 הגיבו לבקשה על פי החלטתי שיעשו כן. לטענתן, לנוכח ממצאי הערכאה הדיונית, הנובעים מהראיות שהונחו ומהעדויות שנשמעו בפניה – "אין כל סיכוי לערעור". גם מאזן הנוחות, לטענתן, "נוטה באופן חד משמעי לטובת נושי משיב 3, הממתינים משך 4 שנים לפחות לכספם". לגישת המשיבות, הנזק העלול להיגרם למבקשים הוא לכל היותר נזק כספי הניתן לפיצוי – ועל-כן לא מדובר בנזק בלתי הפיך.

15.

בתשובה שהגישו המבקשים לתגובת המשיבות, על-פי הרשות שניתנה להם, חזרו המבקשים בעיקרו של דבר על טענותיהם בבקשה.

דיון והכרעה

16.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, וכן בפסק-דינו של בית-המשפט קמא הנכבד ובכתב הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה – להתקבל , בכפוף לאמור בפיסקה 20 שלהלן. הנימוקים למסקנתי זו יובאו מיד בסמוך.

17.

כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור להתקבל סבירים וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, או כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם הסעד לא יינתן וערעורו יתקבל. עם זאת, כל עוד סיכויי הערעור אינם משוללי כל יסוד, או אינם טובים במיוחד, יינתן משקל רב יותר לשיקול בדבר מאזן הנוחות, על פני השיקול של סיכויי הערעור (ראו, למשל: ע"א 4175/12 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' גדיר אבראהים (לא פורסם, 21.8.2012)).

18.

בעניינינו – ומבלי לקבוע מסמרות בדבר – לא ניתן לומר, לדעתי, כי סיכויי הערעור משוללים כל יסוד. השגותיהם של המבקשים מכוונות בעיקר כנגד מסקנות בית-המשפט קמא הנכבד מחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו בפניו. מסקנות שכאלה עשויות לעמוד תחת שבט הביקורת של בית המשפט לערעורים, לאור מבחן ההיגיון והשכל הישר ( ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ

נ' שאול רחמים בע"מ , פ"ד מז(3) 240). בהקשר זה אוסיף כי בפי המבקשים טענה לפיה מסקנתו השגויה, לכאורה, של בית-המשפט קמא הנכבד, נבעה, בין היתר, מטעות ביישום הדין, שכן גם אם בית-המשפט קמא הנכבד מצא כי מטרת ההתקשרות בין הצדדים היתה להבריח את נכסי המשיב 3 מנושיו, הרי מאחר שלא התקיימו נגד המשיב 3 הליכי פשיטת רגל – המשמעות של "הברחת הנכסים" הנטענת איננה, בהכרח, ביטול ההסכם. יחד עם זאת, אינני מוצא לנכון להידרש בהרחבה לשיקול בדבר סיכויי הערעור, שכן מעבר לאמור בנושא זה עד כה – לדעתי, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים באופן שדי בו כדי להצדיק עיכוב מימוש המניות עד להכרעה בערעור. אחדד ואבהיר נקודה זו מיד בסמוך.

19.

מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה באם מימוש המניות לא יעוכב עד להכרעה סופית בערעור, עלול להיווצר קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, ושאלת הבעלות על המניות – העומדת במוקד הערעור – עלולה לאבד מחשיבותה (ראו והשוו: החלטת השופטת א' פרוקצ'יה ב-ע"א 10297/06 רוזנבלום נ' תוסף קומפאונדס בע"מ ואח' (5.9.2007)). מעצם טבעו של הליך כינוס-הנכסים, צפויים כספי התמורה ממימוש המניות להתחלק בין נושיו השונים של המשיב 3 (ראו והשוו: החלטת חברי, השופט י' דנציגר ב-ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון, עו"ד (7.1.2013)). הואיל והמשיבה 1 היא רק אחת מנושיו של המשיב 3 – אין באיתנותה הפיננסית הנטענת כדי לאיין את הקושי בהשבת המצב לקדמותו, הטבוע בהליך כינוס הנכסים. לכך יש להוסיף את העובדה שהסעד הזמני המבוקש משמר, למעשה, את המצב הקיים מזה למעלה מ-4 שנים, בעקבות מתן הסעד הזמני על-ידי בית-המשפט קמא הנכבד, והמשיבות לא הצביעו על כל נזק קונקרטי מיוחד העלול להיגרם להן, או לנושי המשיב 3, זולת עיכוב זמני נוסף במימושן של המניות. זאת ועוד – מאחר שמדובר במניות של "איגוד מקרקעין" – כנטען בהסכם המכר – ההנחה כי ערכן של המניות עשוי לעלות במהלך התקופה האמורה נראית בעיניי סבירה יותר מההנחה ההפוכה.

20.

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע הליך כינוס הנכסים על מניות המשיבה 4, עליהן מונתה המשיבה 2 ככונסת נכסים בתיק הוצאה לפועל מס' 01-98783-06-6 (תיק פרטני מס' 01-18191-08-1) – וזאת עד להכרעה בערעור, או עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית משפט זה. צו זה מותנה בכך שהמבקשים יפקידו, עד לתאריך 16.9.2013, התחייבות עצמית, ללא הגבלת סכום, לפיצוי בגין כל נזק שייגרם למשיבות 1 ו-2, או לקופת-הכינוס, בשל הצו האמור, אם ערעורם יידחה, או הצו יפקע מסיבה אחרת, וכן סך של 150,000 ש"ח במזומן, או בערבות בנקאית אוטונומית, לשם הבטחה חלקית של ההתחייבות האמורה. היה והמבקשים לא יפקידו את הערבויות האמורות במועד הנקוב לעיל – הצו יפקע.

21.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.