ע"א 8862-23 ע"א 8862-23

כידוע, קבלת פטור מהפקדת ערובה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית; והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך. כמו כן, יוזם ההליך נדרש לשכנע כי אין באפשרותו לגייס את הערובה באמצעות הסתייעות בסביבתו הקרובה (ראו, למשל: רע"א 3046/22 פלוני נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (6.6.2022)).

המערער הגיש בקשה דומה למתן פטור מהפקדת ערובה אך לפני חודשים ספורים בערעור פסלות אחר (ע"א 7085/23), אשר נדחתה בהחלטתי מיום 24.10.2023. בהחלטה זו ציינתי כי "מתשובת המשיבים 2-1 עולה כי עלה בידי המערער להפקיד סכום של 100,000 ש"ח כערובה בהליך בבית המשפט המחוזי, אך בבקשה דנא לא נכללה כל התייחסות למקורות המימון של הסכום האמור ולשאלה אילו מאמצים נעשו כדי לגייס את סכום הערובה לצורך ההליך דנא. במצב דברים זה, ועל רקע טענות המשיבים שלפיהן המערער חויב בהוצאותיהם בהליכים רבים אך טרם פרע חובות אלה, לא מצאתי להיעתר לבקשה, והיא נדחית". בהחלטות נוספות בהליך האמור, בגדרן דחיתי את בקשות המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 24.10.2023 ציינתי כי "על רקע טענות המשיבים לכך שהמערער נוקט בהליכים רבים נגדם אך נמנע מתשלום ההוצאות שנפסקות לחובתו – טענות אשר עוגנו בהחלטות שיפוטיות אשר צורפו לתשובת המשיבים 2-1 – הפקדת הערובה בהליך דנא נדרשת ביתר שאת לשם הבטחת הוצאות המשיבים" (ראו החלטה מיום 29.10.2023 בע"א 7085/23). יצוין כי בהמשך להחלטותיי האמורות, וחרף טענות המערער שם כי הוא נעדר יכולת כלכלית לגייס את סכום הערובה הנדרשת, עלה בידי המערער להפקיד סך של 10,000 ש"ח בהליך האמור, ומרישומי המזכירות עולה כי סכום זה אף הושב לו לאחר שנדחה ערעורו ללא צו להוצאות.

מהאמור עולה כי חרף טענותיו, עלה בידי המערער, אף בעת האחרונה ממש, לגייס סכומים נכבדים לשם ניהול ההליכים המשפטיים בהם הוא נוקט נגד המשיבים. המערער לא הבהיר בבקשתו מדוע לא יפקיד את סכום הערובה שהושב לו במסגרת ע"א 7085/23 לצורך הבטחת הוצאות המשיבים בהליך דנא. כמו כן, בבקשה לא הובהר האם בבעלות המערער חשבונות בנק אחרים בנוסף לחשבונו בבנק הדואר.

על רקע כל האמור, דין הבקשה להידחות. המערער יפקיד את הערובה בהליך עד ליום 16.1.2024, שאם לא כן – עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן החלטה נוספת.

אשר לבקשת המבקש להשיב לתשובת המשיבים, מאחר שלא הוצג טעם המצדיק מתן זכות תגובה, לא ראיתי להיעתר לה (ראו והשוו: ער"א 1045/23 פדיאר נ' פוזיילוב, פסקה 6 (21.2.2023); רע"א 1207/23 פלוני נ' פלונית (22.2.2023)).