ע"א 8872/00 לוי קסטר נ. עיזבון המנוחה סילביה קסטר ז"ל

1.המבקש והמנוחה סילביה קסטר (להלן: המנוחה ) היו נשואים כ39- שנים, עד לפטירתה. עזבונה של המנוחה כולל את חֵלקה בדירה בה חיו בני הזוג (להלן: דירת המגורים ), ודירה נוספת המניבה דמי שכירות (להלן: הדירה השנייה ). המבקש מתגורר בדירת המגורים אף כיום. בצוואתה השאירה המנוחה את כל רכושה למשיבים 2, 3 ו- 4, ואילו למבקש הורישה "שקל אחד בלבד". בשתי צוואות שקדמו לזו האחרונה (להלן: הצוואות המוקדמות ), ציוותה המנוחה את כל רכושה לאחרים, אך גם בהן הותירה למבקש "שקל אחד בלבד".

במסגרת תיק העיזבון שהתנהל בבית המשפט המחוזי, עתר המבקש לביטול צוואת אישתו. המבקש טען, כי דין הצוואה להתבטל, בשל שהמנוחה לא שלטה בעברית, בשל כך שתוכן הצוואה אינו הגיוני בהתחשב בעובדה שחיו יחד כל שנותיה, ובשל השפעה בלתי הוגנת מצד אמם של משיבים 2-4. המבקש אף פנה לבית המשפט בהמרצת פתיחה וביקש, כי בית המשפט יצהיר שמחצית הרכוש של העיזבון שייך לו מכוח חזקת השיתוף.

2.בית המשפט קמא איחד את הדיון בהמרצת הפתיחה ובתיק העיזבון, ודחה את שתי בקשותיו של המבקש. בית המשפט קמא בחן את הראיות והעדויות לעניין ידיעתה של המנוחה את השפה העברית, והאופן בו הוסברה לה הצוואה. עוד נבחנו טיב יחסיהם האישיים והרכושיים של המבקש והמנוחה, ומהות הקשר שנרקם בין המנוחה לבין משיבים 2-4, אשר בהם טיפלה בינקותם. בית המשפט קמא אף התחשב בכך שהמנוחה הורישה לבעלה "שקל אחד בלבד" גם בצוואותיה המוקדמות, שהראשונה בהן נערכה עוד בשנת 1973.

על סמך העדויות שהונחו בפניו, מצא בית המשפט קמא, כי בין המבקש למנוחה שרר משטר של הפרדה ברכוש. לפיכך, סירב להצהיר על בעלותו של המבקש במחצית רכוש העיזבון. בקשתו של המבקש לביטול הצוואה נדחתה אף היא, לאור ממצאיו של בית המשפט בדבר טיב מערכות היחסים שבין כל המעורבים, אופן עריכת הצוואה האחרונה, ותוכנן של הצוואות המוקדמות. בית המשפט הורה לקיים את צוואת המנוחה כלשונה.

3.המבקש טוען, כי סיכויי הערעור טובים, וכי ייגרם לו נזק רב אם לא יעוכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא. טענותיו בערעור הן, כי בית המשפט טעה בהערכת הראיות שעמדו בפניו, טעה בכך שהתעלם מאי-העדתם של המשיבים, ואף שגה ביישום הלכות הנוגעות לדיני הירושה וביניהן נוכחות "עד מעוניין" וחתימתו על הצוואה. המבקש אף טוען, כי בית המשפט שגה, עת קבע כי בינו לבין המנוחה לא שרר שיתוף. המבקש מצביע על הנזק שייגרם לו אם תיפגע זכותו להתגורר בדירתו, ועל החשש כי המשיבים לא יוכלו לפצותו על הנזק שייגרם לו מאובדן הדירה השנייה ומאבדן ההכנסות מדמי השכירות.

משיבים 2-4 טוענים, כי סיכויי הערעור קלושים, שכן החלטותיו של בית המשפט קמא מעוגנות היטב בראיות. לעניין הנזק שייגרם למבקש, מצהירים המשיבים, כי אין בכוונתם לפנות את המבקש מדירתו או לגבות ממנו שכר דירה, עד לאחר ההכרעה בערעור.

המבקש עותר ליתן צו המעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטה בערעור.

4.דין הבקשה להתקבל בחלקה. הנזק שייגרם למשיב אם ייפגעו כבר עתה זכויותיו בדירת המגורים ובנכסים המצויים בה הנו חמור. כך, במיוחד מחמת גילו המתקדם של המבקש. לפיכך, יש להימנע מפגיעה בזכותו זו, ואף המשיבים, בהגינותם, הצהירו כי אין בכוונתם לעשות כן. לעומת זאת, הנזק שייגרם מביצוע פסק הדין לעניין יתר רכוש העיזבון, אינו חמור וניתן לתיקון.

אשר על כן, ועל פי הסכמתם של המשיבים, אני מעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, ככל שיש בו כדי לפגוע בזכויותיו של המשיב בדירת המגורים ובנכסים המצויים בה.